בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברת מג'ונדרת | מדוע עדיין מתייחסים לנשים כאל מכונות-הולדה?

חשבתן שהציבור הישראלי הפנים שלנשים יש זכות על גופן? אז חשבתן. הבוב קן חוגג 50 ומנסה לצעוד עם הזמן

תגובות

שני אירועים מהשבוע שעבר: ביום רביעי נודע כי למשרה הבכירה של החשב הכללי במשרד האוצר תמונה, לראשונה, אשה. מיכל עבאדי בויאנג'ו. בשורה משמחת בהחלט.

יום קודם לכן נמצאה גופתה של יסמין אבו זעלוק, אם לחמישה תושבת לוד, בשדה פתוח, לאחר שהוצאה להורג ביריות בראשה. בעלה נעצר בחשד לרצח.

שתי נשים ישראליות, המייצגות שני קצוות: האחת את הצמרת, את היכולת של נשים, אמנם לא רבות, להגיע למשרות רמות, להשתכר היטב וכל מה שנלווה לכך. האחרת היא אשה שהיתה במשך זמן רב אסירה-שפחה בביתה, סבלה התעללות מסוגים שונים וכל הגורמים שסביבה - המשטרה, שירותי הרווחה, הקהילה - ידעו שרציחתה היא רק עניין של זמן. סיפור מורכב ונורא שכולו מחדל מזוויע של הרשויות והחברה.

בין שני הקצוות האלה - בין תקרת הזכוכית לרצפת הבוץ - חיות רוב הנשים הישראליות. ואם יש מי שלנוכח סיפורי הצלחה כמו זה של מיכל עבאדי בויאנג'ו סבורים, שהנה המאבק הפמיניסטי כבר הצליח ונגמר - מוטב שיזכרו גם את יסמין אבו זעלוק, ואת הנשים האחרות שנרצחות בידי בני זוגן או על רקע מגדרי אחר. וגם את קורבנות התקיפה המינית לסוגיה, הבאות מכל שכבות החברה.

עדות אחרת לכך שהמאבק עוד לא תם - ויתרה מזאת: חייבים גם לעמוד על המשמר פן יתאיידו להם ההישגים שכבר הושגו - מספקת אגודת "אפרת".

"האם את בהריון ושוקלת לעשות הפלה? פני אלינו" - כך מפציר תשדיר רדיו בנשים. התשדיר הזה מושמע באישור בג"ץ, שפסל תשדיר אחר של אותה אגודה שכלל פנייה מניפולטיבית וסחטנית במיוחד לנשים. גם הנוסח החדש לא מעודד במיוחד, בלשון המעטה; למעשה, מדובר בסוג של הטעיה: בתשדיר לא נאמר במפורש שמדובר בפנייה מטעם ארגון המתנגד להפלות, ואשה או נערה המעוניינת להפסיק הריון לא רצוי עשויה לחשוב שמוצע לה כאן סיוע. האמת, כמובן, הפוכה. בנוסף לכך מפיצה אגודה זו בתיבות דואר ברחבי הארץ סרטון מזרה אימה שלפיו מרגע ההפריה העובר הוא כבר אדם עם רגשות שרוצה את אמא.

כל הפעילות הזאת מבטאת נסיגה חמורה מאוד וביטול העיקרון של זכות האשה על גופה.

בארצות הברית זהו נושא חם, שאינו יורד לרגע מהכותרות: מאז פסק הדין ההיסטורי "רו נגד וייד" מ-1973, שבו קבע בית המשפט העליון שם כי איסור הפלות מנוגד לחוקה, האמריקאים לא מפסיקים להתכתש בעניין, גם כיום. בכמה מדינות, כגון אלבמה ומיסיסיפי, אף יש חובה להראות לנשים המבקשות להפסיק את הריונן תצלומי אולטרסאונד של העובר, ועוד כהנה וכהנה המצאות.

ומה בישראל? לכאורה המצב לא רע, אבל אם מעמיקים טיפה מתחת לפני השטח, התמונה מורכבת יותר.

הנתונים נשמעים טוב: 98% מכלל הבקשות להפסקת הריון המוגשות לוועדות העוסקות בכך - מאושרות. אז מה הבעיה?

לפי החוק בישראל, רק ארבעה מצבים מצדיקים הפסקת הריון: גיל האשה (מתחת ל-17 ומעל 40); הריון שהוא תוצאה של יחסים אסורים לפי החוק (גילוי עריות, אונס) או לפי ההלכה (הריון של אשה נשואה שלא מבעלה); ליקוי בעובר; סיכון למצבה הבריאותי של האשה. כלומר, אין למעשה הכרה בבחירה של האשה אם להמשיך את ההריון או לא. נשים המעוניינות להפסיק הריון לא רצוי אף נאלצות לשמוע לעתים הטפת מוסר, לחשוף פרטים מחייהן האישיים ואף לשקר.

כמובן, גם במקרה הזה עדיף להיות עשירה, או לפחות מבוססת כלכלית: או-אז את יכולה לפנות לרופא פרטי ולהימנע מאי-נעימויות שכאלה. ואמנם, כ-40% מהפסקות ההריון בארץ נעשות בבתי חולים פרטיים.

אבל המבחן אינו איך מסתדרות נשים מבוססות, אלא מה צריכות לעבור אלה שהפרוטה אינה מצויה בכיסן. ובמבחן הזה ישראל עוד רחוקה מהמצב הרצוי. יותר מזה: כפי שמתברר, ישנה גם סכנת רגרסיה.

הפטרונות כלפי נשים המאפיינת תחום זה מצטרפת לבעיות נוספות, כמו העובדה שמניעת הריון היא עדיין בתחום אחריותה של האשה: עד היום, עם כל ההתקדמות הרפואית והטכנולוגית, עוד לא פותחה גלולה למניעת הריון לגבר, מעניין למה, והנזקים הבריאותיים של הגלולות הקיימות הם עדיין מנת חלקן של נשים.

בכלל לא מיותר לדרוש: צאו לנו מהרחם. בעיקר המיסיונרים של אגודת "אפרת". ההידרדרות לעבר התייחסות אל נשים כאל מכונות-הולדה מהלכות היא סכנה עצומה, שעוד לא עברה מן העולם.

שנתיים אחרי זוגתו הנערצת-מושמצת, גם קן חוגג יובל שנים להיווסדו. אם הבוב המפורסם, החבר של ברבי, היה ישראלי, היא היתה מארגנת לו מסיבה ענקית על הדשא של הווילה שלהם אי-שם ביישוב בשרון, עם חברים מהצבא ומהעסקים, וכנראה משתפצת לה בעוד איזה ניתוח פלסטי לכבוד האירוע (שאחריו היו עוברים למגדל חדש ויוקרתי במיוחד בתל אביב). הוא היה מגדל כרס קטנה ומאהבת צעירה (אבל לא המזכירה שלו, זה כבר אסור, בחיי, הרסו את הרומנטיקה במשרד עם החוקים האלה), ואומר לחבר'ה שזה באמת לא כל כך בסדר מה שאנחנו עושים לערבים אבל אל תשכחו שתכל'ס אין מה לעשות, בסופו של דבר הם רוצים לזרוק אותנו לים.

אבל קן נולד בארצות הברית, ב-1961, ושם ציינו לאחרונה את יום השנה החגיגי (וגם שאלו-עקצו: רגע, אם ברבי גדולה ממנו בשנתיים, אז במונחים הוליוודיים היא קוגרית?). אתרי אספנים ומעריצים המוקדשים לדמות הפלסטיק הגברית סוקרים את קורותיה החברתיות והתרבותיות ואת גלגוליה האופנתיים.

בספר "Barbie's Queer Accessories" מ-1995 כתבה אריקה ראנד שחברת הצעצועים מאטל ייצרה לברבי בן זוג בניסיון להרחיב את עולמה מעבר למוצרי צריכה ובגדים לשעות הפנאי. ובמלים אחרות, בוודאי בתחילת שנות ה-60 אבל גם היום - אשה הרי צריכה גבר, לא?

בכל מקרה, מאחר שמדובר בבובות המיועדות לילדות וילדים, התעוררה לה במלוא עוזה שאלת איבר המין של קן. איך זה ייראה שם?

בספר של ראנד אומר הפרסומאי סיי שניידר: "אם היה לו איבר מין אמהות היו מתנגדות, אבל בלעדיו הוא היה עלול להיראות כמו גיבור פצוע של המינגווי". הפתרון שנבחר איפוא היה מכנסיים קצרים, שהיו אמורים לכסות באלגנטיות את האזור המדובר. אבל אויה, קרתה תקלה: כשנשלח הדגם לייצור ביפאן, הוחלט שם להוזיל את הפרויקט והמכנסיים הורדו. כך בא לעולם קן המסכן והוא מסורס.

חייבים להודות: מאז ומעולם היה קן לא יותר מאקססורי של ברבי, המלכה האמיתית. ההשפעה שלו על דימוי גוף של בנים אינה גדולה כמו זו של ברבי על בנות, אולי משום שהם לא מרבים לשחק בו, ולעומת זאת מחקרים העלו שילדות קטנות רבות שמתחנכות לחלום על החתונה שתהיה להן בבגרותן רואות בעיני רוחן בן זוג דמוי קן.

בין שהילדה בוחרת ב"קן הגולש", "קן החתן" או "קן החייל", היא בוחרת למעשה בנער-מהבית-השכן, שהוא דמות-הבסיס של הבוב; אבל לא מדובר

בסתם בית, אלא בבית-מידות מפואר עם חניה לשלוש מכוניות לפחות, בהן זו שלו החדישה והנוצצת. כי כמו שברבי תמיד רזה ובלונדינית להפליא, כך קן תמיד עשיר כקורח. וכך הם פוסעים להם, הפטריארכיה והקפיטליזם, בעושר ואושר (?) לעבר השקיעה-מפלסטיק.

הזוג המוזר הזה פירנס כבר אינספור עבודות אקדמיות על חברה ותרבות ופסיכולוגיה ומה לא. מחקר הולנדי, למשל - ששמו "למה ברבי מרגישה כבדה יותר מקן: ההשפעה של ציפיות מבוססות-מידה ואיתותים חברתיים על התפישה האשלייתית של משקל" - עשה שימוש בבובות של אובי ואן קאנובי שהולבש עליהן הראש של קן. ויש גם דוגמאות משונות עוד יותר.

ב-2004 הופסק ייצורו של קן לכמה שנים. הדבר פגע מן הסתם בקשר של בני הזוג, שיחסיהם בני 43 השנים ממילא נחשדו כנישואי נוחות. אבל עכשיו, בעידן הרשתות החברתיות, היתה להם עדנה. לא מכבר הזמין האתר של מאטל את הגולשותים להצביע אם ברבי צריכה לקבל את קן בחזרה, ולקראת יום ולנטיין אירע האיחוד המרגש. בעקבותיו שונה כמובן הסטטוס שלהם בפייסבוק. גם ב"צעצוע של סיפור 3" הגיחו השניים לטובת המעריצים.

כמו ברבי, שכבר שנים מוצעת למכירה גם בדמות אשת עסקים, אסטרונאוטית ועוד מקצועות שאמורים להתמודד עם הביקורת הפמיניסטית על מידות גופה הבלתי אפשריות וכדומה, גם קן השתנה עם השנים ורוח הזמן. "Shaving Fun Ken", למשל, הוא בוב חבוב, מטרוסקסואלי משהו, שמתכונן לדייט עם ברבי. ממש משקיע.

למעשה, יכול להיות שלא רק ברבי האומללה אלא גם הוא מפקיר את עצמו ברגעים אלה ממש לסכין של איזה מנתח פלסטי: לפי נתונים שפירסם לפני כמה שבועות האיגוד האמריקאי לניתוחים פלסטיים (ASPS), ב-2010 עלה שיעור הגברים העוברים ניתוחים כאלה לעומת 2009: עלייה של 14% במתיחות פנים, של 9% בשימוש בבוטוקס, של 7% בשאיבות שומן. גם בקרב נשים היתה עלייה. אחד ההסברים לכך הוא שהבייבי-בומרס מסרבים להזדקן, אבל מתברר שהעלייה בשיפוצים האלה קיימת גם בקרב צעירים. בהסבר המוצע לכך שוב צצות להן הרשתות החברתיות - בעידן התמונות בפייסבוק, כך נטען, פשוט אי אפשר להשלים עם שום קמט.

וכך, במקום שברבי תשאיר מאחור בפח האשפה של ההיסטוריה את אמות המידה הדכאניות שהוציאו לה שם רע כל כך, קן מצטרף אליה. כמה טיפשי מצד המין האנושי, זה שחי בעולם השבע, כמה מזיק לנשים וגברים כאחד.

ערך מוסף

כולנו עומדים לקנות בימים הקרובים מתנות לקרובי משפחה (ולקלל בשקט בלב לשמע הערות כמו "עלית קצת במשקל מאז ראש השנה, לא?" או "נו, מה עם חבר, כבר יש?". תשובות מומלצות: "יש חברה מהממת, אתם באמת חייבים להכיר אותה בקרוב" ולהבדיל: "יש, אבל הוא עם אשתו והילדים", או "אל תשאלו, לא נתנו לו חופשה מהכלא. אבל ב-2016 הוא משתחרר"). בכל מקרה, אם כבר קונים, מוטב לעשות זאת עם ערך מוסף חברתי ופמיניסטי.

היום תתקיים בתל אביב, בחנות הסחר ההוגן של תנועת אחותי, חגיגה אתיופית של אמנות, מוסיקה ואוכל. יוצעו בה מתנות ומארזים לכבוד החג וכן יתקיימו סדנת קליעת סלסלאות עם נשות מרכז אהטה מקרית גת, טקס "הבונה" - הכנת קפה אתיופי - ומסיבת רחוב. מרכז אהטה הוא קואופרטיב של נשים היוצרות בטכניקות מסורתיות פסלי חרס, סלסלאות ורקמה.

החנות התל-אביבית, שברחבה שלה יתקיים האירוע, היא חנות הסחר ההוגן היחידה בישראל. נמכרים בה מוצרים שיצרו אמניות מעוטות הכנסה מרחבי הארץ. כולם נעשו בעבודת יד, מחומרים ידידותיים לסביבה, ורוב רווחי המכירה מועברים ישירות ליצרניות. ביניהם, מוצרי מזון, טקסטיל, כלי בית אמנות ופיסול, תכשיטים, מתנות לילדים, מוצרי נייר, קוסמטיקה ועוד. אפשר לראות אותם בקטלוג .http://achotishop.co.il/holiday2011.pdf

האירוע היום יתקיים בשיתוף עם בלוג המוסיקה והתרבות "קפה גיברלטר" ברחבת "אחותי - חנות סחר הוגן", שלמה המלך 4 תל אביב, בשעות 17:00-20:00.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו