בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה "הערות שוליים" | ובלבנו חומה

עודד בלילטי מדגיש בתצלומיו את האפרוריות ואת העדר הדרמה של מה שהוא בכללותו מצב דרמטי: עננת המלחמה התלויה תמידית באזורנו

תגובות

"הערות שוליים", תערוכתו של עודד בלילטי בגלריה נ&נ אמן בתל אביב, נושאת שם אירוני במקצת בשביל תערוכה הנוגעת בכל מה שמהותי לקיום הישראלי, במובן המיידי והקונקרטי ביותר. חומת ההפרדה, גבולות פרוצים, חיילים, חינוך - הכל קיים שם בפורמטים לא גדולים ובתצלומים מדויקים וצנועים מבחינת עמדת המצלם.

העבודה של בלילטי, יליד 1979, שנחרתה בזיכרון הקולקטיבי היא תצלום הרואי, דרמטי בקנה מידה תנ"כי-מיתי, של אשה צעירה העוצרת בגופה שורת אנשי ביטחון בלבוש מלא לפיזור הפגנות, כולל מגינים שקופים גדולים וקסדות. הצעירה נשענת על מגן ומנסה למנוע מהכוחות להתקדם. התצלום נעשה בעת הפינוי המתוקשר להפליא של מאחז הימין הקיצוני עמונה בשטחים הכבושים. הצילום של אשה העומדת לבדה, בגבורה, נגד כוח גדול היה מצמרר וזיכה את בלילטי בפרס פוליצר לצילום חדשות ב-2007.

ההרואיות של התצלום, התנועה הבארוקית של מפגינים וכוחות והפרשי הגבהים במקום המצולם שונים מאוד מהטון הכבוש, המרוחק והפגיע שמאפיין את התצלומים בתערוכה הנוכחית והופך אותם לשייכים לסגנון המאפיין חלק ניכר מהצילום הישראלי - משרון יערי ועד יגאל שם טוב וגסטון צבי איצקוביץ, אם לנקוב רק בכמה שמות בולטים.

בלילטי מדגיש דווקא את העדר הדרמה, את האפרוריות של מה שהוא בכללותו מצב דרמטי: עננת המלחמה התלויה תמידית באזורנו. האפור שולט בתערוכה הן כמצב מנטלי והן כצבע, מופר על ידי כתמי ירוק עז ושמי תכלת. התצלומים אינם גדולים (הגדולים יותר הם ברוחב 150 ס"מ). בלילטי מצלם חומות: חומה בשכונת גילה בירושלים, חומה ברצועת עזה וחומה בחוף זיקים. ללא ידיעת מקומות הצילום, החומות האלה נראות זהות למדי - מלבני בטון גדולים, מודולריים, רחבי בסיס.

בלילטי מצטרף בכך לשיח פנים-ישראלי ובינלאומי של צילום הנושא הזה, שחוזר בעבודת צלמים רבים. אין ספק שהעניין הפוליטי הוא שהפך את החומות האלו למצולמות, בשל הקלות שבה הן משמשות סמל לשרירות לב, קלות שהיא במידה רבה פשטנית משום שקשה גם להתעלם מכך שהן צימצמו (ואין ספק שבאופן זמני) את קצב הריגת האזרחים הישראלים ביחס לראשית שנות ה-2000. נוסף להקשר הפוליטי יש משהו מצמית ומאיים בעצם הצורה, שהיא בבחינת אלימות נגד המבט, ניסיון לחסום את האופק, לסגור ולהצר אותו. בלילטי בוחן מקומות שבהם נעשה, במודע ושלא במודע, ניסיון לרכך, למצוא תחליף, ליצור אשליה.

בתצלום מעזה נראית חומה גבוהה החוסמת לחלוטין כל פיסת נוף, כשטורים של חלקי חומה נמוכים יותר ממלאים את הצילום. אחד המחסומים האלו מצויר בתכלת ועליו קטעי עננים וקצה של עלים ירוקים - כלומר, הוא היה פעם חלק מציור גדול יותר, אותו ז'אנר שצמח כאן של ציור מיוחד של נוף על החומה, כתחליף לנוף שנחסם. עם הקונוטציה הבלתי נמנעת לטורי מצבות (וכן, גם לאנדרטת השואה הגדולה שתיכנן פיטר אייזנמן בברלין), אפשר לראות בציורים צבעוניים אלה זכר לתמימות שאבדה, מחווה אירונית, או אף מידה גדושה של תקווה.

תצלום של חלקי חומת גילה המפורקים, ניצבים בשורה על משאית, מנהל דיאלוג פנימי עם כמה מהתצלומים שצילם מיקי קרצמן ב-2001 בשכונת הירושלמית שבה הוקמו חומות בטון כדי להפרידה מבית ג'אלה, שממנה נורו יריות באינתיפאדה השנייה. בדיעבד היתה חומה זו הקדמה לגדר ההפרדה. בגילה הוזמנו אמנים המתגוררים בשכונה, חלק ניכר מהם יוצאי מדינות חבר העמים, לצייר על החומה והם ציירו עליה את הנוף שנחסם. ההחלטה להיאחז באשליה במקום להדגיש את הזרות למקום (למשל, באופציה של גרפיטי חופשי כמו שהתפתח בזמנו מצדה המערבי של חומת ברלין) היתה כמעט בבחינת השלמה עם המצב.

בלילטי מדגיש בתצלום שלו את התנועה את גלגלי המשאית העצומים, כלומר את החומה כדבר שנודד מגילה לתחנה הבאה, מעין נוף נייד שיחסום שוב מבט לאופק, כזה שתמיד אפשר להקים מחדש. תצלום אחר מעזה נראה כמעט כהרהור פואטי: על חלקי חומה נראים שרידי רשת, והמחשבות נודדות מרשתות הסוואה לרשתות דייגים.

תצלום של פינת משחקים בקיבוץ שבה ניצב מטוס קרב ישן ועוד מעין טיל הוא אולי העצוב והמצמרר בתערוכה. בלילטי מפנה בו זרקור לאופן שבו מצב המלחמה מועבר כסוג של מצב קיומי טבעי. במגרש לילדים בצל עצים ניצב מה שהוא לא פחות ממכשיר אינדוקטרינציה. המודעות לכך מחלחלת בעשורים האחרונים, אך המספר הרב של גנים שבהם יש כלי נשק המוצגים כשעשוע או תחת איצטלה של אמנות - מפתיע בכל זאת. בתצלום של בלילטי נראית אשה מבוגרת, כזו שמיד מייחסים לה מעמד של סבתא, מציצה פנימה לטיל עליו כתוב, בערבוב מוחלט של תרבויות, השם טיל אוילנשפיגל - שמו של גיבור שובב של סיפורים גרמניים מימי הביניים, שעלילותיו תורגמו גם לעברית.

בלילטי אינו מותיר לצופים כל מוצא או נחמה. החיפוש אחר אור בקצה המנהרה מעלה חרס ויוצר התחושה שאיננו קרובים כלל לסוף כזה. בלילטי מצלם גם באזור הכפר רג'ר, אזור מריבה בין ישראל ללבנון. טבע שופע בירוק עז, נחל מים חוצה באלכסון חורבה ומזרון צבעוני זרוק - כל אלה משמשים נקודת מוקד בתצלום זה, שבו, בדומה לעבודות האחרות בתערוכה, אין נוכחות אנושית ישירה אלא רק רמזים למי שהיה במקום והותיר עקבות.

מהתערוכה עולה טעם דק של אבק. אמנם כל הדימויים צולמו בשנתיים האחרונות אך הם היו יכולים להיות מצולמים גם לפני כן, ואפשר להניח, במידה של ביטחון וצער, שגם כמה שנים מאוחר יותר.

"הערות שוליים" - עודד בלילטי. גלריה נ&נ אמן בתל אביב (גורדון 26). שעות פתיחה: יום שני עד חמישי, 11:00-14:00, 17:00-19:00; יום שישי, 11:00-14:00; שבת, 11:00-13:00. עד 14.05



ללא כותרת, גילה, 2010


ללא כותרת, כפר רג'ר, 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו