בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ותזרח השמש: הצצה ראשונה לאגף החדש של מוזיאון תל אביב

בין מפל האור ללוחות הבטון המלוטש - הצצה ראשונה לאגף החדש של מוזיאון תל אביב שייפתח בסוף אוקטובר. האדריכל פרסטון סקוט כהן מסביר למה ביקש ליצור שפה אדריכלית חדשה ולא "אפקט בילבאו" תל-אביבי, ואיך הבניין הדיגיטלי שיצר בכל זאת מתקשר למבנה הישן

תגובות

אפשר לפתוח יומנים ולסמן את התאריך: טקס הפתיחה החגיגי של האגף החדש של מוזיאון תל אביב ע"ש הרטה ופול עמיר יתקיים ב-30 באוקטובר, בנוכחות אורחים מכובדים מתחומי האמנות והתרבות בארץ ובחו"ל. באירועי הפתיחה יושקו הגלריות החדשות של המוזיאון, ובהן תצוגת קבע ראשונה מסוגה בארץ של מאה שנות אמנות ישראלית ותערוכה מיוחדת של האמן הגרמני אנסלם קיפר, לצד גלריות ייעודיות לצילום, עיצוב ואדריכלות.

האגף החדש, בתכנונו של האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן, מכפיל את שטחו של הבניין המקורי (בתכנון דן איתן ויצחק ישר), מ-16 אלף מ"ר ל-33 אלף מ"ר. הוא נחשב לאחד הבניינים החדשניים ביותר בזמננו בתחום האדריכלות הדיגיטלית וכבר כיכב על השער של כמה מגזינים וספרים.

מחרתיים ייפתח מסע יחסי הציבור של האגף החדש במסיבת עיתונאים בניו יורק. זאת הצהרת כוונות ברורה של המוזיאון המבקש לעורר בו עניין מחודש של המילייה האמנותי בעולם וגם למשוך חובב אובייקטים אדריכליים עכשוויים.

האגף החדש של מוזיאון תל אביב. משטחים משופעים שקושרים בין החללים. תצלום: דניאל צ'צ'יק

העבודות באגף החדש, שבנייתו עלה 45 מיליון דולר, הולכות ונשלמות. גדרות הפח המקיפות את הבניין כבר הוסרו ובימים אלה מתבצעות עבודות אחרונות על החזיתות ועל חללי הפנים. המבקרים באופרה הישראלית ובתיאטרון הקאמרי יכלו להבחין כי לפני כחודש הוסרה קורת בטון גדולה שחיברה בין מבנה המעליות, הממוקם בפינה הצפון-מזרחית של כיכר האופרה, לבין הכניסה למשכן. ההסרה נועדה לפתוח את הכיכר לאגף החדש ובחודשים הקרובים יועתק משם גם מבנה המעליות כדי לשחרר את החסימה באופן מוחלט. האגף החדש הוא תוספת מבורכת לקריית התרבות של תל אביב ועתיד להעניק לכיכר הזדמנות נוספת להוכיח את עצמה כמקום של התרחשות עירונית.

את האגף החדש מתכנן פרסטון סקוט כהן, פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת הארוורד ואחד מאנשי המפתח בשיח ובפרקטיקה של אדריכלות דיגיטלית. הוא נבחר בתחרות האדריכלים שקיים המוזיאון ב-2003 מבין כ-80 משתתפים. חבר השופטים כתב אז כי עבודתו "מאופיינת במורכבות תלת ממדית המתפתחת מבפנים החוצה ויוצרת אי סדירות דינמית... כהן תיכנן בשביל המוזיאון מבנה חדשני ומורכב, כאשר מגבלות האתר היוו בשבילו תנאים אופטימליים ליצירת אפיזודה אדריכלית חריגה. תוך ניתוח מדוקדק של הפרוגרמה, יחסי הפנים, ארגון הנפח וזרימת הקהל בבניין, הוא יצר בניין דיסוננטי, מבנה אורגני שכמו 'רובץ' באתר על סף תנועה".

האתגר המרכזי בתכנון אגף החדש היה מגרש משולש, הנוגד את הצורך של המוזיאון בגלריות מלבניות או רבועות. הפתרון של כהן היה ליצור משטחים פרבוליים משופעים שקושרים בין החללים. הגלריות מסודרות מסביב ל"מפל אור", פיר מרכזי עשיר בגיאומטריה ופתוח לשמים שמכניס את אור השמש לתוך מעמקי הבניין. כהן הצליח לשלב בין שתי השקפות עולם מוזיאליות מנוגדות לכאורה - מופע אדריכלי מרשים לצד סדרה של "קופסאות לבנות" נייטרליות. בתמונה מפנים המוזיאון שמתפרסמת כאן לראשונה אפשר לראות היטב את מפל האור והרמפות הסובבות אותו. זהו רגע פואטי בבניין שנראה כלפי חוץ נוקשה וקשיח למדי.

מבט מבפנים על האגף החדש. תצלום: דניאל צ'צ'יק

כהן מגדיר את הפרויקט הזה כ"הזדמנות חד פעמית". הוא אמנם עובד כיום על שני פרויקטים ציבוריים גדולים בסין, אבל בתל אביב פרויקט מסוג זה הוא נדיר - הן מבחינת המופע והצורניות שלו והן מבחינת עלותו הגבוהה. מבחינתו זהו שעבוד רצוי, "Labour of Love" ("מלאכה של אהבה").

היצירה של אייקון אדריכלי מוזיאלי חדש מעוררת מיד את המחשבה על מוזיאון גוגנהיים בבילבאו שתיכנן האדריכל היהודי-אמריקאי פרנק גרי בסוף שנות ה-90. המוזיאון שלו הפך את העיר הספרדית המנומנמת ליעד תיירותי פופולרי והמריץ ראשי ערים ברחבי העולם לנסות להקים בעצמם אייקון עכשווי. האם גם תל אביב ניצבת בפני "אפקט בילבאו" משל עצמה?

"זאת שאלה טובה, אבל התשובה היא לא", אומר כהן בחיוך. "המוזיאון של גרי הוא בניין פיסולי ומוחצן שיוצר מופע רב עוצמה. לעומת זאת האגף החדש חבוי בתוך בלוק עירוני שנשלט על ידי המוסדרות התרבותיים החשובים בישראל. הגילוי שלו הוא אטי והדרגתי, דרך הכיכר או דרך הפארק מאחור, ואין לו אותן מחוות איקוניות. בילבאו נוצר מדמיון של אמן שעושה פסל מאוד אישי. הפרויקט שלי הוא לא כזה. הוא לא מנסה להתנתק מהשדה האדריכלי וללכת לכיוון האמנותי, אלא ליצור שפה אדריכלית חדשה".

המעטפת של הבניין מורכבות מסדרה של לוחות בטון משולשים ומרובעים בגדלים משתנים. השילוב של הלוחות יוצר משטחים פרבוליים מורכבים ומעניק תחושה של תנועה וזרימה. היציקה של הלוחות התבצעה במפעל קטן שהוקם בתוך המוזיאון תחת פיקוחו של עמית נמליך, האדריכל האחראי במשרדו של כהן. כל לוח נוצק

בנפרד בדיוק מילימטרי על פי הגדרות שהוזנו מהמחשב. ברגע שהיציקה התייבשה הורמו הלוחות באמצעות מערכת של מנופים והותקנו על גבי המעטפת. תהליך הייצור הזה הבטיח איכות גבוהה מאוד של בטון, שנראה כמעט כמו מתכת מלוטשת או שיש.

ברגע שנכנסים לפנים המוזיאון הבטון החשוף נעלם כמעט לחלוטין ומתחלף בטיח לבן ובמעקות מתכת ועץ. מערכת של רמפות מובילה את המבקרים לחללים השונים, כאשר מפל האור "תופר" אותן יחד ומשמש כנקודת התמצאות בחלל.

אף שכלפי חוץ הבניין נראה אופקי מאוד הוא למעשה בניין אנכי, משום שחלק ניכר ממנו טמון עמוק בתוך הקרקע. במפלס התחתון ביותר של האגף ממוקמת הגלריה המרכזית בהיקף של כ-850 מ"ר ולצדה אודיטוריום חדש שישמש את תוכניות התרבות הנרחבות של המוזיאון. מעליהם קומת הכניסה עם הגלריות לעיצוב ואדריכלות וגלריות נוספות לתערוכות מתחלפות, ומעליהן הגלריות לתצוגת הקבע של האמנות הישראלית והספרייה החדשה.

לכל אורך הביקור בבניין מורגש מתח בין החלל האוצרותי הממוסגר והקלאסי לבין החללים הציבוריים החופשיים. כהן סבור כי החיים החברתיים שיתקיימו בחללים הללו חשובים מאוד לתפקוד של המוזיאון.

אף שהוא הכניס את כל החללים הנדרשים לתוך הבניין, נדמה שהמיקומים של חלק מהגלריות מאולצים וכי הנתק בין גלריה לגלריה מאוד מורגש. "יש מקומות בבניין שהתפתחו להיות גלריות אף שהם לא יועדו לכך במקור. מתחת לקומת הלובי, למשל, יש סדרה של גלריות עם מבוי סתום; זה נוגד את הצורה והרעיון של הבניין, אבל אני מניח שזה היה בלתי נמנע", הוא אומר. הוא מודה כי למרות הניסיון לפשט את הצורה, הבניין "מסובך יותר מכפי שחשב". עם זאת, יהיה אפשר לשפוט את התפקוד של האגף החדש רק כשייפתח לבסוף באוקטובר, עם כל עבודות האמנות.

האגף החדש קשור ולא קשור למורשת האדריכלית של תל אביב. הוא שונה מכל בניין שהוקם בעיר במאה השנים האחרונות מבחינת סגנון, טכנולוגיה ואידיאולוגיה - וזאת מחמאה גדולה. כהן מספר כי הוא שאב השראה מעבודתיהם של האדריכלים לואיס קאן, אלברו סיזה ולה קורובזיה, אבל הוא סבור כי "תל אביב מוטמעת בתוך הבניין".

"יש כמה דברים שהופכים את האגף לחלק מהעיר", אומר כהן. "המעטפת הכסופה של הבניין קשורה לבנייה החדשה של המגדלים בתל אביב ולבטון של המודרניזם. עם זאת בחללי הפנים מתחברת הצורניות של מפל האור לצורות הבאוהאוס של העיר. בדרך כלל אנשים לא רגילים לראות צורות כאלה בתוך בניינים, זאת מחווה ענקית לשמש המיוחדת של תל אביב".

האגף החדש מתפקד באופן עצמאי לחלוטין. הוא מחובר אמנם במעבר זכוכית למפלס מינוס אחת של הבניין המקורי, אבל יש לו כניסה נפרדת וקפטריה, מסעדה וחנות משלו. כהן מעיד כי הוא "לא רצה לגעת בבניין המקורי או להפריע לו". עם זאת, הוא מוצא קשר ("לא סגנוני", כלשונו) בין הבניינים, בעיקר ברמפות ובגשרים שסובבים את החלל המרכזי של שניהם.

למבקרים במוזיאון צפויה אם כן חוויה אדריכלית מגוונת. מצד אחד, בניין מודרניסטי איקוני שכבר הוכיח את איכויותיו במשך השנים. מצד שני, בניין עכשווי להפליא. זוכי פרס פריצקר לשנת 2010, קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה, ביקרו באחרונה במוזיאון. השניים, שהשתתפו בתחרות לתכנון המוזיאון ולא זכו, החמיאו לצורה ולגימורים של האגף החדש, אבל כשנכנסו לאולם הכניסה במרכזו של הבניין המקורי, הישן, אמרו: "זוהי אדריכלות אמיתית".

"סג'ימה ונישיזאווה אוהבים קופסאות. הם עושים פטישיזציה לקופסאות", עונה כהן בחיוך מהול במורת רוח. "הבניינים שלהם הרבה יותר מוגזמים לדעתי, והם כל כך יקרים לבנייה שכמעט אין סיכוי לבנות אותם בתל אביב. הבנייה כאן היא הרבה יותר קשוחה. הם מתכננים בניינים עם אפקטים מיוחדים, זכוכיות מיוחדות וחתיכות מתכת יקרות שמיוצרות במיוחד בשבילם. מן הסתם הם מעדיפים את האדריכלות שהם עושים, אבל זה רק עוד סוג של אדריכלות ולא התשובה היחידה".

מחוץ לעיגול

מה יהיה באגף החדש

בטקס הפתיחה יוצגו באגף החדש שתי תערוכות מרכזיות - תערוכת קבע של אמנות ישראלית, הכוללת כ-250 עבודות משנת 1916 ועד ימינו, ותערוכה מיוחדת של האמן הגרמני הנודע אנסלם קיפר ששמה "Aviv-Kiefer in Tel". קיפר יציג בגלריה הגדולה ביותר בבניין עבודות בקנה מידה גדול ששואבות השראה מהתנ"ך, מיתוסים יהודיים והיסטוריה יהודית-גרמנית. התערוכה שאצר מנכ"ל המוזיאון פרופ' מוטי עומר אמורה להתייחס לאדריכלות של האגף החדש.

לצד שתי התערוכות המרכזיות יוצגו תערוכות קטנות יותר בגלריות הייעודיות: בגלריה לעיצוב יוצגו שתי עבודות של אמנים ישראלים: "ספרייה" של חנן דה לנגה ו"עיגול" של יעקב קאופמן. בגלריה לצילום תוצג תערוכה הסוקרת צילום ישראלי ב-20 השנים האחרונות. בגלריה לאדריכלות תוצג תערוכה היסטוריות על חמשת הבניינים שבהם שכן המוזיאון - מבית דיזנגוף ועד לבניין החדש. את התערוכה הזאת אוצרים האדריכלים יאשה גרובמן ואריאל בלונדר.

שולי כסלו, סמנכ"לית המוזיאון, אומרת כי הרקע להקמת הבניין החדש הוא צורך בחללי תצוגה נוספים. "עם השנים, אוספי המוזיאון הלכו וגדלו ולא יכולנו לחשוף אותם לקהל באופן קבוע, משום שהגלריות הקיימות מוקדשות ברובן לתערוכות מתחלפות". לדבריה, האגף החדש יספק מקום נרחב לאדריכלות ועיצוב, בדומה למוזיאונים מובילים בעולם. "במשך השנים הוצגו במוזיאון תערוכות אדריכלות נושאיות כמו 'הפרויקט הישראלי' או תערוכות רטרוספקטיביות מקיפות של דב כרמי או צבי הקר. החידוש הגדול הוא שמעתה המוזיאון תמיד יציג תערוכות בשני תחומים חשובים אלה".

עם פתיחת הבניין ייחנך גם הארכיון לאדריכלות ישראלית שמוביל ד"ר ערן נוימן ואמור אף הוא לספק חומרים לתערוכות ולשמש מוקד מחקרי. לאחר שספריית המוזיאון תעבור לאגף החדש ישתכן הארכיון בשטח הספרייה הקיימת.

הגלריות בבניין המקורי ישמשו בעתיד לתערוכות מתחלפות. גלריית סם ואילה זקס תוקדש לעבודות מהאוסף הקבוע של אמנות אירופית ואמריקאית אחרי מלחמת העולם השנייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו