בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פופ | בלילה שעבר הדי-ג'יי הצילה את חיי

למרות ניסיונות הדיכוי הן לא חוששות להפיק ולתקלט מוסיקה. מיה ג'יין קולס, דניז קרטל ושטפי מוכיחות, כל אחת בדרכה, שגם נשים יכולות להקפיץ את רחבת הריקודים

תגובות

הידיעה על ההסבה התעסוקתית שעברה עדי נוימן - מדוגמנית בינלאומית לדי-ג'יי חובבנית - תפסה אותי לא מוכן, לא רק בגלל הפגיעה הקשה שהיא עתידה לספוג בשכרה לעומת מה שהורגלה בעבר.

מקורות יודעי דבר מספרים כי בכל יום שישי במועדון הפינגווין בתל אביב היא מתקלטת האוס, אלקטרו וטכנו לצד דוגמנית אחרת, גילי סער מ"טרי פויזן". בעוד שתפקידה המוגדר של נוימן בעמדה נותר לא ברור - היא בעיקר רוקדת עם אוזניות על העמדה ועושה פרצופים - הרי שסער היא, כך מתברר, די-ג'יי של ממש שממקססת בחן מוסיקה לא רעה בכלל ובעיקר מבית היוצר של הלייבל "גט פיזיקל".

גם אם על פניו נדמה שמדובר בלא יותר מקוריוז, הרי שנוימן וסער נמצאות בכפיפה אחת עם מגמה כלל עולמית, כשיותר ויותר בחורות מתמקמות בצמרת ההיררכיה הרקידה. למען האמת, מוזר לגלות שעד היום סבלו נשים מנחיתות יחסית בכל הקשור ליצירה ותקלוט של מוסיקה אלקטרונית; תרבות שהתהוותה על ידי ברית דפוקים של שחורים, הומואים והומואים שחורים והיתה אמורה לתת להן יותר מקום לביטוי. בוודאי כשהן אלו שבדרך כלל מכתיבות את האווירה במועדון (ולראיה הצורך של מיס קיטין, מיסטרס ברברה ומיסיז וודס שהדגישו את נשיותן כבר בשם הבמה שלהן).

סממנים ראשונים לשינוי במעמד האשה קיבלנו בשנים האחרונות מאלן אליאן ואניה שניידר, שתי גרמניות שהן לא רק די-ג'ייז ומפיקות כי אם גם הבוסיות הגדולות של הלייבלים הברלינאים המעניינים והדומיננטיים "Bpitch Control" ו"Mobilee" בהתאמה. מלבדן אפשר למנות כמודלים מנחים גם את קאסי, יפהפייה ממוצא אוסטרי-קריבי עם סגנון תקלוט ייחודי שעשויה להיהפך לסופרסטארית די-ג'יי הראשונה בהיסטוריה; קלואי הפאריסאית שמאתגרת את הטכנו דרך פילטרים לא קונבנציונליים; מאגדה שמורידה את רמת הטסטוסטרון בחבורת מנוס הטכנואידית של ריצ'י הוטין; דינקי הצ'יליאנית שמתמחה בגרוב מינימליסטי ו-Fאנקי; ומעיין נידם הישראלית שהתבססה בברלין והוציא בשנים האחרונות קטעים דרך הקרם פרש של אומת הדאנס.

המשותף בין כל אלה היא הנשיות המוחצנת שכל כך ניכרת במגע שלהן במיקסר; במעברים הווירטואוזיים של קאסי שמחליפה בין בייסליינים של קטעים שונים בזמן שהם מתנגנים במקביל ביד אמן, באלגנטיות בזרימת הסטים של שניידר או בעדינות שקולחת מאליאן גם כשהיא מנגנת מוסיקה אגרסיבית. נשיות שלא מנסה להתחרות עם הכישורים הגבריים המוכחים ומחפשת קווים מאפיינים עצמאיים.

החבורה הגברית הסגורה והמצ'ואיסטית של האלקטרוניקה לא ששה לחבק את העוצמה הנשית המועדונית. קחו לדוגמה את נינה קרביץ, רוסיה עוצרת נשימה שחתומה על קטעי דיפ האוס מהפנטים וסקסיים בהם קולה המתפנק מונח על סאונד קלידים אנלוגי וביט פריך.

המלעיזים מתעקשים לצקצק ולטעון כי לא היא זו שבאמת הפיקה אותם, כי אם גברים שחשקו בה, אגב קריצה בנוגע ליופיה והתפקיד שלו בעלייה המטאורית שלה בשנתיים שחלפו. התגובות הדוחות הללו - גרסת איביזה להומור מילואים - מדגישות את המוסר השוביניסטי הכפול שמוטמע עמוק גם בסצינת האנדרגראונד הלכאורה מתקדמת. גם אם קרביץ אינה מסובבת בעצמה את הכפתורים ונעזרת בטכנאי, הרי שהיא לא שונה מהותית מפרסונות מכובדות כמו "טיפשוורץ", די-ג'יי טי, לוקו דייס וטימו מאס, שמחזיקים סנג'ר צמוד לצורך תפעול מקלדות, סיקוונסרים ומכונות תופים ולא סובלים מפיחות כלשהו במעמדם.

נהדר לראות שניסיונות הדיכוי הללו אינם מונעים מנשים נוספות לשלוח ידן בהפקה ותקלוט של מוסיקה לריקודים. מיה ג'יין קולס, לונדונית בת 23, פרצה בסוף השנה שעברה עם הקטע "What They Say"', שהושתת כולו על קלאסיקת היורו-גראג' הניינטיזית "Push the Feeling On" של "נייטקרולרז". קולס פירקה לרסיסים את הבייסליין המוכר של השיר - איקוני כמעט כמו "Show Me Love" של רובין אס - הרכיבה ממנו גרוב חדש מעודכן ויצרה סאונד שמזוהה עמה מיידית. מיני אלבום חדש שלה שיוצא בלייבל "Trax1" מלמד שהיא לא - כפי שרמזו כל מיני גברתנים שלא הבינו איך הם לא חשבו על הסטארט-אפ הזה לפניה - פוני של טריק אחד. אף שקולס השיגה עם הבס הייחודי טביעת צליל ברורה בשלב מוקדם מאוד של הקריירה שלה היא לא שוחקת אותו ומקפידה על רבגוניות ווקאלית ומקצבית, עומק וריוווח על מנת למנוע מיאוס. קולס היא מפיקה של קטעים יעילים על רחבת הריקודים, אבל היא רחוקה מהמוסיקליות ורוחב היריעה של דניז קרטל, טורקייה שהיגרה לניו יורק, התברגה בתוך חבורת וולף אנד לאמב של זאב אייזנברג וגדי מזרחי והפכה לכוכבת הגדולה ביותר שיצאה ממחיי הסצינה הניו-יורקית. מובן שגם בשמה של קרטל נקשרה רכילות מכוערת על הרגליה המיניים, שלעולם לא היתה נדבקת בגבר. התשובה שלה למלכלכים היא "Music Watching Over Me", אלבום הבכורה שלה שיצא בחודש שעבר בלייבל "קרוסטאון רבלס", חוד החנית של הדאנס העכשווי.

בדומה לקולס, גם קרטל מתענגת על הבייסליינים העגולים של הגראג'-האוס מאמצע שנות ה-90, אבל אינה מתבססת אך ורק עליהם. קרטל כותבת מלודיות יפהפיות, מצפה אותם בקולות נשיים מרחפים אותם היא חותכת ומדביקה, הוקים מכשפים, מקצבים אטיים לא שגרתיים והרבה אלמנטים דאביים מעושנים.

"Music Watching Over Me" מכיל בתוכו את אחד מלהיטי הרחבות המשמעותיים של 2011 - "The L Word" הקורע שגם זכה לרמיקס של גיא גרבר - אבל הוא אלבום שלם, עמוס ניואנסים ותת עלילות, שמיועד להאזנה ביתית - ומוטב אפילו באוטו - הרבה יותר משהוא מספק פצצות רחבות שגרתיות. במשימה הזאת היא עומדת בכבוד ושמה ללעג את רוב הקולגות הגבריים שלה, שמתקשים לבצע את המעבר מהמאסות אל האינטימיות.

גם אם הוא מתנועע על מנעד צר יותר, "Yours and Mine" של שטפי הוא אלבום לא פחות שלם ומתגמל. שטפי, שמנגנת באופן קבוע בפנורמה בר בברלין - אחת מחמשת הזירות היוקרתיות ביותר - הוציאה את הקטע הראשון שלה, "24 Hours", בשלהי 2009 וניסחה בבהירות צליל אנלוגי אישי שמושפע מהדיפ האוס של שיקגו בתחילת שנות ה-90 מבלי להיות נוסטלגית יתר על המידה; הרבה משטחי קלידים מלנכוליים, כלי הקשה ממוכנים, מקצבים שרצים קדימה, מוטיבים אסידיים ומנגינות עדינות. שטפי לא אומרת שום דבר חדש ב-"Yours and Mine", אבל הדיוק, האסתטיקה, הסגנון, האחידות, הקלילות והסטייל שבוקעים ממנו הופכים אותו ליצירה משמעותית בז'אנר, שבדרך כלל לא מצטיין בתחום האלבומי. "Yours", עם הזמרת וירג'יניה, הוא כבר להיט עצום ויש פה לפחות עוד חמישה קטעים שבאנדרסטיימנט והנגיעות הקלאסיות יכולים לשנות לילה.

חבל ש"Reasons" ההיפנוטי, שיצא בלייבל האמריקאי Underground Quality, לא נכלל כאן על חשבון קטע ווקאלי אחר "You Own My Mind", שבו השירה החובבנית מקלקלת לביט המצוין. יכול להיות שהחילוף הזה היה מוסיף הדר ואורך נשימה ל"Yours and Mine", אבל גם כך זהו האוס במיטבו.

מיה ג'יין קולס, "Presents Maya Jane Coles" (Trax1) דניז קרטל, "Music Watching Over Me" (Crosstown Rebels) שטפי, "Yours and Mine" (Ostgut Ton)



מיה ג'יין קולס. בס ייחודי


דניז קרטל. מלודיות יפהפיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו