בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצגת הקולנוע האחרונה בהחלט

האולפנים טוענים שהבמאים משתוללים, ואילו הבמאים חשים שהורסים להם את היצירה ולכן הם מוציאים גרסה משלהם. "הצגת הקולנוע האחרונה", שהופיע כעת בבריטניה בגרסה מעודכנת של פיטר בוגדנוביץ', מצית מחדש את הוויכוח

תגובות

את 18 הדקות הראשונות ב"הצגת הקולנוע האחרונה", יצירת המופת הנוסטלגית של פיטר בוגדנוביץ', היה צריך לקצץ מטעמי אורך. שמונה דקות נוספות הורדו משום שהאולפן התעקש. כעבור שישה חודשים הורשה הבמאי להחזיר לסרט דקה מהחומר המקורי. כעבור 19 שנה הוא החזיר לסרט שבע דקות נוספות, ומתוכן דקה אחת - במחשבה שנייה - הוסרה שוב כעבור כמה שנים.

הסרט של בוגדנוביץ', שעסק בתשוקה ואובדן בעיירה קטנה בטקסס, עבר מאז עלה לראשונה לאקרנים ב-1971 שלוש עריכות רשמיות ועוד כמה בלתי רשמיות. בוגדנוביץ' אומר כיום כי "הצגת הקולנוע האחרונה: גרסת הבמאי", שיוצא השבוע בבריטניה, מייצגת סוף סוף את החזון המושלם שלו. כמעט. "זה הכי קרוב שנצליח להגיע לחזון שלי".

ב-1974 החל המונח "גרסת הבמאי" לקבל את המשמעות שיש לו היום: משהו שחורג מעבר לטיוטת הסרט שהבמאי אישר. באותה שנה הקרין עורך התוכן הקולנועי (programmer-film) ג'רי הארווי את גרסתו של סם פקינפה לסרטו מ-1969, "חבורת הפראים", לפני אולם מלא בלוס אנג'לס, ופקינפה עצמו ישב בקהל. החל ב-1981, במסגרת תפקידו כמנהל התוכן בערוץ הכבלים אאוטפיט-זי האמריקאי, שידר הארווי גרסאות במאי של סרטים רבים נוספים, ובהם "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה, "1900" של ברנרדו ברטולוצ'י ו"שערי החופש" של מייקל צ'ימינו.

האחרון נכשל בקופות, אך הודות לפרסום שהקנה לו השידור בערוץ, הוא יצא בווידיאו. גרסת הבמאי, שאורכה 219 דקות, היא כיום הגרסה הזמינה ביותר (אף שהיא עדיין קצרה בהרבה מ-325 הדקות שצ'ימינו מסר לאולפני יונייטד ארטיסטס המבועתים, שקיצצו את הסרט ל-149 דקות בניסיון להחזיר לעצמם חלק מההפסדים שנגרמו כשהסרט המקורי יצא לאקרנים).

השינוי המהותי שחל באופיה של גרסת הבמאי - ממשהו שעניין חובבי קולנוע בלבד למשהו שפונה לכולם - התרחש ב-1992, כשגרסתו של רידלי סקוט ל"בלייד ראנר" יצאה לאקרנים בתוספת קטע חלום שלא נכלל בסרט המקורי, וללא דברי הקריינות של הריסון פורד. זו כבר לא היתה טיוטה: הפעם ייצגה הגרסה המתוקנת את נקודת השיא במסע הצלב של הבמאי לחופש אמנותי, ואף יצרה תקשורת מלהיבה ובלתי אמצעית בין יוצר קולנועי לבין קהלו. לסקוט, לבוגדנוביץ' ולקולנוענים רבים אחרים, הדי-וי-די נהפך מאז להזדמנות לתקן עיוותים מן העבר, שלא אחת חיבלו ביצירות מופתיות.

בוגדנוביץ' אמנם מבהיר כי הגרסה הקולנועית המפורסמת של "הצגת הקולנוע האחרונה" אינה מוקצה מחמת מיאוס בעיניו (בכל זאת, היא זכתה בשמונה מועמדויות לאוסקר), אבל הוא בהחלט ניצל את ההזדמנות שהוצעה לו עם יציאת הסרט בווידיאו ב-1992, והכניס כמה שיפורים. הגרסה המתוקנת עברה שחזור דיגיטלי לקראת הצגתה החדשה באולמות, ומי שאהב את הנימה המהורהרת של הסרט כשהופיע לראשונה, ימצא שעכשיו היא מודגשת בו עוד יותר.

התוספות גם כוללות סצינה ארוכה ובה מפגש מיני נבוך בין ג'ייסי (סיביל שפרד) לאבילין (קלו גולגר) באולם הבריכה, וכמה סצינות קצרות שבהן סוני (טימותי בוטומס) מציץ בגעגועים מבעד לחלונות אל מקומות הבילוי הישנים של נעוריו. בגרסה החדשה, אומר בוגדנוביץ', הסרט מימש יותר את עצמו ואף נראה טוב יותר: "עשו עבודה יוצאת מן הכלל של ניקוי. התמונה היתה תמיד מטושטשת קצת".

הקריירה של בוגדנוביץ' רצופה במלחמות חורמה למען "גרסת הבמאי" של סרטיו. "היו לי ויכוחים על הסרט 'ניקלודיאון' (1976), שתמיד חשבתי שצריך להיות בשחור-לבן. בסופו של דבר הוצאתי אותו במהדורת שחור-לבן. ב'דבר ושמו אהבה' (1993) החזרתי לסרט רק חמש דקות - אבל הן יצרו הבדל גדול. גם על 'מסיכה' (1985) הייתי צריך להילחם. התרגזתי נורא כי ידעתי שעשיתי סרט מוצלח וחזק ומרגש, אבל לא מדכא. הגרסה שהוציאו לבתי הקולנוע היתה מדכאת. זה לקח לי 20 שנה, אבל עשיתי את זה, והדי-וי-די של 'מסיכה' נקרא 'גרסת הבמאי'. זו הגרסה שרציתי להוציא ואני גאה בה מאוד".

הבמאים שבוגדנוביץ' העריץ כילד פעלו בדרכים עקלקלות כדי לשמור על שליטתם בסרט בהוליווד של אמצע המאה, כשהאולפנים שלטו בכיפה. "אני פשוט מצלם מה שאני צריך, וגם רבים מהבמאים בדור ההוא עבדו ככה. הם ערכו את הסרט כבר בשלב הצילומים, כבר בצורת הצילום - היצ'קוק עשה את זה, פורד עשה את זה, הוקס עשה את זה ואפילו אורסון ולס עשה את זה. משמעות הדבר היתה, שאפשר היה להציג את הסרט רק בדרך אחת. כשדייוויד סלזניק עבד עם היצ'קוק, הוא קרא לזה 'הצילום הארור בשיטת הפאזל'".

בהוליווד החדשה של שנות ה-70, בתקופתם של בוגדנוביץ' ועמיתיו, הופקדה לתקופה קצרה שליטה רבה יותר בידי הבמאים. התוצאה היתה שפע של סרטים קלאסיים ובהם "השור הזועם", "אדם בעקבות גורלו" ו"הסנדק" - וגם "שערי החופש", שהשפיע באופן דרמטי על סובלנותה של הוליווד כלפי במאים צעירים ורברבנים. בשנות ה-80 הוחזר הכוח למפיקים ולאולפנים.

הבמאים בהחלט איבדו ממעמדם בתעשייה, גם אם בדמיון הפופולרי הם נותרו חשובים כתמיד. כל מי שראה טריילרים קולנועיים לטלפון סלולרי יודע שהאויב המר ביותר של הקולנוע הוא בעל המאה גס הרוח, שחושב שסרט אינו סרט אלא אם כן יש לו סוף שמח ומגישים אותו בכפית.

החזון הקולנועי הזה בהחלט מדיד שינה מעיניהם של במאים, אבל מצד שני, גם למפיקים ולאנשי אולפנים יש שד להתיירא מפניו: הבמאי האגו-מניאק ששותה כמו מים כסף של אחרים, מבזבז ימים בהמתנה שהענן המושלם ייכנס לפריים ובאופן כללי חושב שעיסוק עצמי מופרז הוא אמנות. לורנס טרמן, מפיק סרטו של ג'ון קרפנטר "היצור" ומחבר הספר "So You Want to be a Producer" (אז אתה רוצה להיות מפיק), זוקף לזכותו די סכסוכים עם במאים ב-50 שנות הקריירה שלו כדי לזכור שתיאוריה של במאי היא רק תיאוריה. "האידיאל הוא שהאיש החכם ביותר, המוכשר ביותר ובעל הטעם הטוב ביותר בסרט יעשה את הגרסה הסופית, והאידיאל הוא שזה יהיה הבמאי - אבל זה לא תמיד הבמאי", הוא אומר.

טרמן, שהגה בעצמו את הרעיון המקורי לכמה מסרטיו, מדגיש שיש להבחין בין סתם במאי לבין אמן. "מובן מאליו שזה אחרת אם הבמאי הוא רידלי סקוט, מרטין סקורסזי או ג'ים קמרון, אבל יש בתפקידי הבימוי אנשים שנופלים מהם בשיעור הקומה והם אולי לא חכמים כמוהם. ואפילו האנשים החכמים לפעמים מפספסים".

ב-1998 התגלע סכסוך בין טרמן לאולפני ניו-ליין סינמה לבין הבמאי הבריטי טוני קיי על הגרסה הסופית לסרט הביכורים שלו, "אמריקה X". קיי ביקש ששמו יוסר מהסרט, החל להפיץ את טענותיו במודעות-עמוד ב"וראייטי" וב"הוליווד ריפורטר", ובתקרית מתוקשרת אף הופיע לפגישה עם איש ניו-ליין, מייקל דה לוקה, כשהוא מלווה בכומר, רב ונזיר בודהיסטי. הסיפור נכנס לפולקלור ההוליוודי, אך לא היטיב עם הקריירה של קיי. במאמר שכתב ל"גרדיאן" הוא הודה לימים שהיה "קוץ גדול בתחת".

המפיק, לדעת טרמן, הוא זה שעשוי להחדיר מידה של שפיות לתהליך, וייתכן שהקהל צריך דווקא להודות לבכירי האולפן שהתערבו כשדניס הופר הגיש את גרסת 220 הדקות שלו ל"אדם בעקבות גורלו", והצהיר שאינו מסוגל לקצץ ממנו ולו פריים נוסף אחד. או להודות לאדם, יהיה מי שיהיה, ששיכנע את פיטר ג'קסון לחכות לגרסת הדי-וי-די כדי להוציא את גרסתו ל"קינג קונג", שאורכה 192 דקות. בעיניו, גרסאות במאי הן לעתים קרובות תנועה מגונה אחת גדולה מול בעלי האינטרסים המסחריים - אם לא מול הקהל כולו.

גם עלי אופאם, עורך מגזין די-וי-די ו"בלו ריי ריוויו", מתקשה לצדד ברוב גרסאות הבמאי המופיעות כיום. לדבריו, "העובדה שרובם פשוט מוסיפים קטעים קצרים, שמן הסתם לא היו ראויים להיכלל בסרט מלכתחילה, מעיבה על הסיכוי שמפעם לפעם תגיע גרסה משמעותית". בין גרסאות הבמאי הלא-משמעותיות שיצאו לאחרונה אפשר למנות את "ג'סטין ביבר: הסרט" (בתוספת 40 דקות), "המסור 3" (בגרסה שהאריכה סצינות עינויים ארוכות ממילא) ו"פרל הרבור".

נדמה כי אפילו מפיצי די-וי-די אינם יודעים מה בדיוק מייחד את גרסת הבמאי שהוציאו, והדבר מכעיס במיוחד את חובבי הקולנוע שקונים אותם. "אם-ג'י-אם הוציאה גרסה ל'נהר אדום' של הווארד הוקס תחת הכותרת 'גרסת הבמאי', אבל זו בהחלט לא גרסת הבמאי", אומר בוגדנוביץ'. "זו גרסה שהבמאי לא רצה בה, גרסה מוקדמת שנזנחה. הם מניחים שאם היא ארוכה יותר היא מן הסתם גרסת הבמאי. פרנק קפרה קיצץ שני גלגלים מ'האופק האבוד' כי הם לא היו מוצלחים, ואז מישהו ניסה להחזיר אותם. בהחלט יש טעויות ודברים טיפשיים כשעושים סרטים".

נראה שעל כל גרסת במאי שמתקנת עוולה קשה, יש כמה אחרות שהסיבה להופעתן מלאכותית ומוצדקת הרבה פחות, כפי שמסביר אופאם: "יש אנשים שיש להם היכולת לשפר סרט גרוע, כמו 'דרדוויל', או הגרסה היפה והארוכה של רידלי סקוט ל'ממלכת גן עדן'. אחרים פשוט מאדירים סרטים איקוניים, מוסיפים להם פרטים ועלילות משנה מזדמנות, כמו ב'אפוקליפסה עכשיו: הגרסה המלאה' ובגרסה הארוכה של 'שר הטבעות'. אבל זה גם יוצר בעיה כי גרסת הבמאי יכולה להיות מין פרה חולבת וולגרית, ולהגיע עד 'מהדורת אספנים סופר דלוקס'". גרסת הבמאי עשויה להיות טובה יותר מהמקור או גרועה ממנו; היא יכולה להבהיר נקודות בעלילה או ליצור ערפול. מה שבטוח, כמעט אף פעם היא אינה קצרה יותר.



הצגת הקולנוע האחרונה. בגרסת הבמאי נוספה סצינה ארוכה של מפגש מיני נבוך


בוגדנוביץ'. החזון המושלם. תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו