בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחוזת צפייה: מוגש כשירות לציבור

יוצרי הפרקים החדשים של "על אדונים ומשרתים" חוזרים אל שנות ה-30. כוכבת הסדרה "אני חולם על ג'יני" מגלה באוטוביוגרפיה סודות מאחורי הקלעים

תגובות

גל הנוסטלגיה והסדרות התקופתיות לא פוסק. כעת משודרת בערוץ הציבורי האמריקאי פי-בי-אס סדרת ההמשך ל"על אדונים ומשרתים". הסדרה הבריטית משנות ה-70 חוזרת בפרקים חדשים. בחודש שעבר לרגל חגיגות ה-40 של הסדרה ראה אור מארז די-וי-די ובו 68 הפרקים ההם, ובגרסה הטלוויזיונית הוסיפו כעת עוד שלושה פרקים, המתרחשים שנים ספורות אחרי תום אירועי הסדרה ההיא והופקו יותר משלושה עשורים אחריהם.

"על אדונים ומשרתים", ששודרה בין השנים 1971 ל-1975 בבריטניה (ובארצות הברית ובישראל כמה שנים מאוחר יותר), עסקה בחיי בני משפחת בלאמי ועובדיה, בין 1903 ל-1930. היא היתה ייחודית בכך שהוצגו בפרק זמן שווה אלה שמעולם לא קיבלו מעמד שווה - האנשים השקופים שבישלו, ניקו וגידלו את ילדי האדונים.

שלא במפתיע, לשתי יוצרות הסדרה, ג'ין מארש ואיילין אטקינס, היו הורים שעבדו כמשרתים. מארש, שגילמה בסדרה ההיא את רוז, המשרתת הראשית, ואטקינס, שלא הופיעה בסדרת המקור, משתתפות בסדרה החדשה המתרחשת כרונולוגית שש שנים אחרי תום האירועים בסדרה, ב-1936. בפרקים החדשים רוז מנהלת סוכנות לעוזרות ומתבקשת למצוא צוות למשפחה החדשה - משפחת הולנד שחזרה משירות דיפלומטי בארצות הברית - החיה בבית שבו עבדה, באיטון פלייס 165, שבלונדון. קשה למצוא אנשים טובים למקום ההוא, ולכן היא חוזרת לעבוד בו.

את הסדרה החדשה כתבה היידי תומאס, שעיבדה בעבר את "קרנפורד" מאת אליזבת גסקל (ששודרה בישראל בערוץ 1) בשביל בי-בי-סי. הסדרה החדשה אינה המשך של הסיפור המקורי אלא חזרה לקונצפט. גם מי שלא גדל על השידורים בשחור לבן של חמש העונות ההן יכול ליהנות מהעונה החדשה, וגם מזאת המתוכננת ל-2012 ותכלול שישה פרקים.

בעוד שהסדרה המקורית שיקפה אירועים היסטוריים כטביעת ה"טיטאניק", הסדרה החדשה, ששודרה בבריטניה בדצמבר שעבר, ועלתה בתחילת החודש בארצות הברית, מתארת כמו "נאום המלך", זוכה האוסקר, את אותן שנים פחות או יותר, תקופה של זהות בריטית לאומית מבולבלת. גם כאן מוזכרת ואליס סימפסון אהובתו של המלך, שהיו לה קשרים עם השגריר הגרמני פון ריבנטרופ.

"אנו לא נכנסים לנעליים של אף אחד", אמרה קילי הוז המגלמת בסדרה החדשה את ליידי אגנס הולנד. "אנו לא יוצרים דמויות מחדש. הכל חדש ורענן. 35 שנה בטלוויזיה זה הרבה מאוד זמן, הכל בסדרה שונה, מהאופן שמצלמים אותה ועד בעצם כל פרט". מה שלא משתנה לדעתה הוא האדם ומאבקיו. "שנות ה-30 לא היו כל כך מזמן", היא אומרת. "אגנס היא אשתו של פוליטיקאי עם אותן דאגות בדיוק כמו של סמנתה קמרון (אשתו של ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון) והזוג אובמה. הם צריכים להעמיד פנים, הם צריכים להיראות כמי שתמיד עושים את הדבר הנכון, ופתאום כל מיני שלדים מתחילים לצוץ להם בארון... אלה החיים ודברים קורים, ומתמודדים אתם, לא הובטח כאן גן של שושנים".

רעלה ורודה

ועוד גל נוסטלגי מאותה תקופה. ברברה אידן, כוכבת סדרת שנות ה-60 "אני חולם על ג'יני", פירסמה השבוע ספר זיכרונות "ג'יני מחוץ לבקבוק". היא כותבת בו על חייה, על המפגשים בהוליווד עם מרלין מונרו, אלוויס פרסלי, קלינט איסטווד ואחרים, אבל גם על אחורי הקלעים של הסדרה שהפכה אותה לכוכבת בינלאומית.

"אני חולם על ג'יני", שיצר סידני שלדון, היה סיטקום על אסטרונאוט, מייג'ור נלסון (לארי האגמן), שמצא בחוף הים בקבוק ובו כלואה ג'יני יפהפייה בת אלפיים שנה (אידן). באמצעות סיקול זרועות ומצמוץ עיניים (ובטכנולוגיה שנחשבה אז למתקדמת) היא היתה מסוגלת להגשים בקשות ולשנות מצבים. הוא לקח אותה לביתו, שם היא חיה בתוך הבקבוק המונח על מדף, שמבפנים נראה כהרמון מלא בדים וכריות. כשיצאה הסתובבה בבגדים המזרח-תיכוניים שלה - מכנסי הרמון, וסט קצרצר ומין רעלה ורודה (כשהסתובבה בין אנשים שלא ידעו על קיומה, לבשה בגדים רגילים). הסדרה שודרה תחילה בשחור לבן ולאחר מכן בצבע.

הספר, שבו אידן ממצמצת בין העבר להווה, כך לדבריה, מתחיל בתיאור הצילומים של הפיילוט לסדרה. "בכלל לא האמנתי שהסדרה תופק", היא כותבת. בנסיעה חזרה מהצילומים של הפיילוט היא נזכרת שהאגמן, הכוכב שלצדה (שהתפרסם אחר כך כג'יי-אר ב"דאלאס", תפקיד שישוב לגלם בקרוב ברימייק), צעק מחלון המכונית שהוא "הולך להיות כוכב".

היא לא הזדהתה. "לא קינאתי בשום כוכב שעבדתי אתו עד אז. אף לא אחד מהם, לא באלוויס פרסלי (שניסה לפתות אותי בכך שחשף לפני את חולשותיו), לא בפול ניומן (שבאופן לא מוסבר היה חסר ביטחון בנוגע למראה החיצוני שלו), ולא בלוסייל בול (שנאלצה להתמודד עם חוסר הנאמנות של בעלה דזי ארנז)", היא מסבירה.

להאגמן היה קשה בעיקר עם הצלחתה, היא מספרת, שוב כאילו באופן עקיף, בעזרת ציטוט של שלדון. "פתאום לארי היה בסדרה לצד יפהפייה חצי עירומה. לא היה שום סיכוי שהתוכנית תתמקד בו", היא מביאה את דבריו. "ניסיתי הכל, אבל הקהל התעניין רק בג'יני, ובמשך חמש עונות הוא נהיה מתוסכל וכועס מאוד".

"ביום טוב", היא מוסיפה, "הבנתי והזדהיתי אתו.... ביום גרוע... טוב, תשפטו בעצמכם". ולפני שלב השיפוט, היא נזכרת בימים שבהם הרגישה שהיא הולכת "על גחלים". אבל לפני שהיא מתכוונת לספר "על כמה מהרגעים המאתגרים", היא כותבת, "אני רוצה שיהיה ברור לחלוטין שלארי האגמן הוא שחקן נהדר, שאשמח לעבוד אתו בכל יום, לא רק כי הוא כישרוני אלא כי הוא בן אדם טוב וחם".

עתה ששילמה את מס השפתיים שלה, היא מתפנה לספר על אחורי הקלעים של הסדרה. אנקדוטה אחת אירעה כאשר קבוצה של נזירות מבוגרות באה לביקור באתר הצילומים של "הנזירה המעופפת" עם סאלי פילד, סדרה שצולמה במקביל. "מישהו החליט להביא אותן גם לאתר של "ג'יני" היא מספרת.

"לארי העיף מבט עליהן, חטף מידו של אחד הטכנאים באתר הצילומים גרזן, והתחיל לנופף בו בפראות, באופן שיכול היה להרוג מישהו. בזמן שהוא נופף בגרזן, הוא ירה לכל עבר צרור של קללות, מהגסות ביותר ששמעתי בחיים. כל זה בפניהן של הנזירות הנדהמות... לא פלא שלא הותרו סיורים באתר הצילומים מאז".

פעם אחרת, היא מספרת, האגמן פשוט השתין באמצע אתר הצילומים. על עוד "התקפות זעם", כפי שהיא מכנה אותן, של השחקן תכול העיניים היא כותבת בהמשך. "אבל העבודה עמו היתה קלי קלות בהשוואה לדברים שאירעו לי בחיים, במיוחד בחיי הפרטיים - תינוק שנולד מת, שני גירושים, מותו של מתיו, בני היחיד כשהיה בן 35 ועמד להתחתן, ומותה של אמי", היא מסכמת.

חשיפה מסוכנת: למה הורדה תוכנית הטלוויזיה הפופולרית ביותר בפיליפינים?

תוכנית הטלוויזיה הפופולרית ביותר בפיליפינים, תוכנית כישרונות צעירים, הורדה שלשום בשל מחאה ציבורית. באחת התוכניות בחודש שעבר, בזמן שילד בן שש בכה כשהוא מחקה חשפנית במופע סטריפטיז, המנחה עמד בצד ולא עצר את המופע. וילי רבילאם, מנחה "וילינג וילי" בערוץ טיוי5, הודיע שלשום שהוא יוצא לחופשה בת שבועיים שאחריה יחליט אם לחזור לטלוויזיה.

"וילינג וילי" היא תוכנית כישרונות שהמשתתפים בה זוכים בפרסים כספיים על שירה, ריקוד, סיפור סיפורים והשתתפות במשחקים. המבקרים טענו כי רבילאם הפגין טעם רע וגם לעג לקהל הצופים שלו, רובו עני, בכך שנתן לילד הבוכה להסתובב כמו חשפנית. הילד זכה על המופע שלו בסכום של כ-200 דולר.

בעקבות הלחץ הציבורי החליטו חברות שונות להפסיק את שידור הפרסומות שלהן בתוכנית. למפיקי התוכנית לא נותרה ברירה אלא להורידה משידור. המקרה הצית דיון ער על מצב הבידור בטלוויזיה בפיליפינים. השחקנית המקומית מוניק וילסון כתבה במייל בתפוצה רחבה שתוכניות טלוויזיה כאלה "מטפשות את הקהל ומנטרלות את עוצמתו בכך שהן הופכות את הצופים לבני חברה של מקבצי נדבות, המסתמכת על שעשועונים המבטיחים 'כסף קל'".

במשרד הרווחה הפיליפיני גינו את "ההתעללות הנפשית וההשפלה" של הילד. בינתיים, עוד לא ברור אם רבילאם או הערוץ טיוי5 ייתבעו על ידי המדינה. רבילאם התנצל באופן פומבי אך לדבריו מתנגדיו לא יהיו מסופקים "עד שלא יקברו אותי חי". המנחה, בעל המשכורת הגבוהה ביותר בטלוויזיה הפיליפינית, כבר מתח בעבר ביקורת על אלה שיצאו נגד השפה הבוטה והבדיחות הירודות שלו.

ב-2006 באיצטדיון בבירה מנילה שבו צולמה תוכנית של רבילאם פרצה מהומה, ובזמן שהקהל ניסה לברוח מהמקום נהרגו 74 בני אדם.



ברברה אידן באני חולם על ג'יני. להגשים בקשות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו