בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העדר הקשר בין העבודות בתערוכה "שש בש" במוזיאון פתח תקוה מפחית מכוחה

תגובות

סמיכות הזמנים בין פתיחת התערוכה "שש בש" במוזיאון פתח תקוה, לבין יריד "צבע טרי" שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב, היא מקרית אף שהמשותף להם הוא הקישור הגילי בין האמנים המוצגים ("אמנים צעירים" בשני המקרים). הנקודה המשותפת הזאת כמו מחדדת את השאלה עד כמה בכלל מוצדקת ההצגה המוזיאלית הנפוצה הזאת. מכל מקום, ברור גם השוני בין שתי המסגרות: חממת האמנים ב"צבע טרי" (הכוונה לחלק המוקדש לאמנים הפועלים עצמאית ומכונסים כאמור תחת ההגדרה הנזילה "צעירים") אינה תערוכה ואין לה יומרות להיות כזאת. העבודות תלויות כאן באופן האמור להבליט ככל האפשר את מעלותיהן לקהל הרחב, בתקווה שיהיה מי שירכוש אותן.

"שש בש" לעומת זאת היא תערוכה מוזיאלית באחד החללים המובילים בארץ לאמנות עכשווית. ההתכוונות שלה שונה ושאפתנית הרבה יותר. 15 אמנים מציגים בה עבודות במבחר סוגי מדיה ומטרתה, כך נכתב, "להתחקות אחר מאפיינים בולטים של העשייה המקומית הצעירה, ובעיקר אחר המקומות שבהם היא עושה שימוש מאתגר בחומרים, בזירות פעולה וברעיונות מוכרים, תוך יצירת הסטה פנימית במשמעותם". במלים פשוטות מדובר בעוד תערוכה של "תמונת מצב", וחבל.

יעל אפרתי המציגה כאן בלטה לטובה כבר ב"ארט TLV", כשהציגה בקומה השנייה של אחד הבתים הטמפלריים ששימשו לתערוכה את "קרקס אוניברסליס" - פסלים חופשיים המורכבים מאלמנטים ארכיטקטוניים פרגמנטריים, ישראלים מאוד באופיים. העבודה העכשווית שלה נשארת באותה סביבה רעיונית, ומורכבת מחומרי בנייה דוגמת צמנט לבן, לוחות גבס, שפכטל ומכסה חשמל. במבט ראשון נראה השילוב כמו תבליט מינימליסטי כלשהו, אבל התבוננות מקרוב מגלה כי זהו קובץ של מרכיבים שזוהו בעבר עם בנייה ישראלית כושלת. הלבן על לבן, שנחשב בהקשרים מסוימים להתגלמות הטעם המעודן, למינימליזם אנין (למשל בנוסח האמן האמריקאי רוברט ריימן) - הוא כאן המצע לאוסף של תקלות ושיבושים ולסוג של חספוס כגון מכסה החשמל שלא נטמע דיו בקיר או המנורה החשופה מצדו האחורי של הקיר.

אחת העבודות היפות והנבונות בתערוכה היא "כוכב דמי 2010", וידיאו באורך 3:11 דקות המוקרן בלופ במבואת המוזיאון. היוצר הוא תום פניני, אמן שמתבלט לטובה כבר כמה שנים, והעבודה עוסקת באפשרות של גאולה כפי שהיא משתקפת במודלים מן התרבות הפופולרית. פניני צילם את קו הרקיע של מנהטן מברוקלין. בקו הזה מנצנץ מפעם לפעם כוכב ענק שהוא למעשה בלון הליום שנתפר בידי האמן, ושאותו הוא ביקש מחבר להניף באמצעות חוט באורך 700 מטרים. מברוקלין כיוון פניני זרקור ענק אל הבלון, וכשאלומת האור פוגעת בו הוא מנצנץ.

פניני צילם את קו הרקיע של מנהטן מברוקלין, ומנצנץ בו מפעם לפעם כוכב. זהו כוכב ענק הכוכב, בלון הליום שנתפר בידי האמן, ושאותו ביקש מחבר להניף באמצעות חוט באורך 700 מטרים. מברוקלין כיוון פניני זרקור ענק אל הבלון המנצנץ שאלומת האור פוגעת בו. הכוכב מקיף מערכת אסוציאטיבית מהכוכבים המנצנצים בראש טירות דיסני בפארקי השעשועים ועד כוכב בית-לחם, הכוכב שבעקבותיו הגיעו שלושת המלכים לחלוק כבוד לישו אחר לידתו. הכוכב בסיפור הנוצרי מסמל את המשקל הקוסמולוגי של לידת ישו והמלכים את ההכרה בו על ידי כל העמים. הכוכב מעל קו הרקיע של מנהטן שעדיין היעדר בניני מרכז הסחר העולמי פעור בו כפצע הוא כהבטחה מקסימה המתבררת כשקרית כמו תחושת הכוח שהקרינו מגדלים לפני האסון. בין מיתוס לאגדה, עם רמיזה ברורה לזיכרון היסטורי קרוב, פניני יוצר עבודה שנשארת עם הצופה.

דניאל מן, אמן מוכר פחות, מציג בתערוכה סרט וידיאו מרתק בן45 דקות, המורכב מסרטי סופר-8 שצילם אביו בנסיעות משפחתיות ברחבי העולם. מן יוצר מהסרטים נרטיב של בריחה והישרדות - סיפור יהודי-ישראלי מריר - המשלב בין האתוס הציוני של ישראל כמקלט האולטימטיבי, כארץ חמדה, לבין הנדידה האינסופית של בני הארץ הזאת, עם כל הקסם והתסכול שבנדידה. הקריינות בדיקציה נקייה ודרמטית שבה מלווה מן את הסרטים הופכת אותם מסיפור משפחתי פרטי לסרט תיעודי. מן שוזר חלקים ממקומות וזמנים שונים, יוצר גיבורים (אמו ואחיו), מקריא קטעים מספרי-מסע מכוננים בתרבות המערבית, כמו "רובינזון קרוזו", וכך מציע קריאת מציאות מורכבת להפליא. נכון שהטכניקה הפוסט-מודרנית הזאת ליצירת סיפור אינה חדשה, וגם ההרהורים של מן על פליטות ועל החוויה היהודית (בייחוד בהקשר הגרמני) שחוקים למדי, ובכל זאת, משהו באמפתיה הגדולה שמעוררות הדמויות הופך את העבודה למצוינת.

במיטב אופנת ההכבדה על הקהל, מוצגת התערוכה "שש בש" כשתוויות הכותרת וההסבר אינן סמוכות לעבודות עצמן אלא מרוכזות בפינת האולמות. הרחקת הכותרות מהיצירות מפריעה לא אחת, אף שייתכן שבעבודתה של ג'ומאנה מנאע יש בכך יתרון. שם העבודה הוא "15.05.1948". במבט ראשון נראה כאילו מנאע יצרה שלוש חיות, ספק קדמוניות ספק לקוחות מסרטים מצוירים. מבט מקרוב מגלה חוטי גלילה של דגל ואז מתברר כי אלה תרנים כפופים ומשובשים להנפת דגלים. כמו אצל מן, גם זו יצירה אפקטיבית, אבל כזאת הפועלת במסגרת רעיונית מוכרת. האובייקטים שיצרה מנאע נראים כמגששים את דרכם בחשיכה, כמחפשים את הנתיב הנכון. שם העבודה, שהוא תאריך הכרזת המדינה, יחד עם איזו תחושת ישימון שהיא מקרינה, מתכתבים כמובן עם הכפילות נכבה-עצמאות.

חבל שהתערוכה נשארה כמין ארכיפלג של איי משמעות מבודדים שלא נוצר ביניהם חיבור. מתבקש, למשל, לקשר בין העבודה של מנאע לעבודה המעניינת של יצחק נבט, ששמה "עלשאן מליש ר'ירק" ("בגלל שאין לי אחר מלבדך"). אבל הקישורים לא נעשו, ועל הצופים להסתפק בהצבעה הרופפת על החדש-יחסית ביצירה הצעירה, וכך נותרת תחושה של החמצה. *

"שש בש" - מוזיאון פתח תקוה. אוצרת: הדס מאור. שעות פתיחה: ימים שני, רביעי, שישי, שבת: 14:00-10:00. ימים שלישי וחמישי: 16:00-20:00. קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקוה



ג'ומאנה מנאע, ''15.05.1948'', 2011


יצחק נבט, פרט מתוך ''בגלל שאין לי אחר מלבדך'', 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו