בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו | גבי קריכלי

הנוף שנשקף מחלון הסטודיו שלו הניע אותו ליצור פסל חוצות. העבודה, שקורותיה מלמדות על היחס בין אמנות לסביבה, כבר נהרסה בחלקה והוסרה, אבל הסטודיו עוד גדוש בשרידיה

תגובות

קשר הדוק מתקיים בין הסטודיו של האמן גבי קריכלי לבין אחת היצירות הבולטות שלו. בהשראת הנוף שנשקף מחלון הסטודיו הוא הציב עבודת חוץ ציבורית, שבנוסף להתפרקותה הטבעית, גם סבלה מוונדליזם שהוא נאלץ לחזות בו.

הסטודיו של קריכלי, בן 32, שוכן באזור התעשייתי הגדול שברחוב שלבים בדרום תל אביב, בבניין המכונה "הבית האדום". זה חמש שנים הוא עובד באותו המבנה, ובהן הספיק לעבור כמה פעמים עד שהתמקם בחלל זה לפני כשנה.

קריכלי הוא אמן מגוון: יש הרואים בו צייר, בשביל אחרים הוא פסל, יש שמכירים אותו מתחום בניית התפאורות שבו עסק כמה שנים ועד היום הוא שולח בו ידו מפעם לפעם, או כמוסיקאי, שבין היתר מופיע עם הלהקה "שלישיית אותו עולם" יחד עם האמנים פסח סלבוסקי ואבי סבח. הסטודיו מכיל את כל אלה.

באירוע "אוהבים אמנות - עושים אמנות" שהתקיים באוקטובר האחרון הציג קריכלי עבודת מיצב ציבורית, שמעטות כמותה נראו בארץ.

העבודה, שנקראה "אקווריום", הוצגה סמוך לסטודיו, במגרש אספלט של שמונה דונמים בצומת הרחובות שלבים וקיבוץ גלויות בתל אביב. היא הורכבה מכ-700 יציקות בטון, כולן מעוגלות ובאותו גודל, אך פני השטח העליונים שלהם והמעין-אורנמנטיקה המעטרת אותם שונים. יציקות אלה פוזרו על רחבת המגרש על פי חלוקה למחומשים.

כבר מרגע הכניסה לסטודיו שלו ניתן להבחין בשאריות שהותיר הליך העבודה האינטנסיבי, שארך כארבעה חודשים. שכבות אבק שהצטברו מהחומרים עוד מכסות את הרצפה והאובייקטים הנמצאים בסטודיו, ערימות של גיגיות שבהן נוצרו היציקות וכמה שקיות בטון, עוד דחוסות בפינה.

בגיגיות אלה מרח קריכלי חימר, פיסל נגטיב ויצק לתוכן מלט. על אף הכמות התעשייתית, כמעט כל ההליך היה ידני ויחידני. "התפתחתי טכנולוגית כמו שתרבות עתיקה עושה", הוא אומר.

קריכלי מספר שהרעיון לעבודה נולד בשעת הליכה, "מתוך המחשבה של איך את מסתובבת בעיר, איך את יכולה לעבור מספר רב של פעמים באותו הרחוב ובכל פעם להבין אותו אחרת". ובכלל, הוא מוסיף, מרתק אותו "הפער בין תוכנית של אדריכלים לבין הדרך שבה החיים מסיטים אותה לכל מיני מקומות אחרים".

האתר שבחר מרתק מבחינת תולדותיו. המגרש הוא לבטח שלב ביניים; יוזמה נדל"נית בדמות מגדל גבה קומות בוודאי עוד תתממש שם. לפני כן עמד במקום בניין מרכזים, שבו פרצה שריפת ענק לפני כשמונה שנים. המבנה אז שילב עסקים, תעשייה וסדנאות לאמנים ובהם יאן ראוכוורגר, צבי לחמן, גלריית שגב והכוריאוגרף עידו תדמור, ואובדנו היה טראומטי לרבים.

כיום המגרש איננו פעיל. "אסור לחנות ואסור לבנות. בצעד יוצא דופן החלטתי ללכת לעירייה ולחברת ?עופר נכסים' שבבעלותה המבנה ולהציע להם פרויקט.

"זו היתה שנה של ביורוקרטיה שבמהלכה עברתי ועדות פיסול חוץ, מהנדסים וענייני בטיחות".

העבודה שהציב קריכלי בהחלט השפיעה על סביבתה והושפעה ממנה. בפורום מקוון המכונה "פורום דו-גלגליים בפול גז" פורסם פוסט שעסק בה וממנו עולה כי המגרש היה נקודת מפגש שבועית לרוכבי אופנועים. מאחר שאסור לרכוב בשטח המגרש, הם היו בטוחים שבעל המגרש הציב את ה"אבנים", כפי שכינו זאת. משהבינו האופנוענים שמדובר ביצירה, כתב אחד מהם: "סיבה למסיבה - החבר'ה שרוכבים שם יכולים לזרוק את ה'אמנות' הזאת לפח ולהמשיך לרכוב שם". אחר הוסיף: "יש ליצור קשר עם יקיר העיר גבי קריכלי ולהסביר שעם כל הכבוד לאמנות שלו, היא ממררת לרוכבים את החיים עוד קצת". אחד מהם אף כינה את היציקות "מוקשים" ו"מנחות חייזרים".

הפסל, שהיה אמור להיות מוצג חצי שנה, הלך ונהרס איפוא עוד קודם לכן, הן בידי עוברי אורח מזדמנים והן בידי עבריינים ששבו למקום שוב ושוב במטרה להרוס ולחבל. "ידעתי שיהיה ונדליזם וזה באמת קרה.

"היה ערב שראיתי את זה קורה ממש ולאחר מכן ירדתי ועשיתי קטיף של 200 האובייקטים הכי טובים ששרדו". אלה הוצבו בחצר מוזיאון חיפה וכל השאר נזרק לפח.

רוב הסטודיו שלו הולאם לטובת היציקות. יש בו גם עמדת ציור, פינות לפיסול ועבודה בחומרים שונים וכן משרד בקומת גלריה פינתית ומוגבהת. החלל שנפער תחתיה נהפך למחסן חומרים.

"אני גם מעצב ובונה תפאורות, עוסק מורשה מה שנקרא. בדימוס", הוא מציין. במשרד הקטן הוא מנהל עניינים ביורוקרטיים, קורא אי-מיילים ואף יוצר מוסיקה במחשב.

יחסו המסתייג לעיצוב תפאורות נובע מכך שזה סוג של "מתן שירות", כלשונו. עם זאת, הוא אינו מכחיש שניסיונו בתחום עזר לו לא אחת בפיסול: "אני מתאר לעצמי שזה השפיע הרבה בהבנה של חלל, אך בתוכן זה לא קשור". למעשה, הוא טוען, "אני מלמד את עצמי לשכוח איך עושים ישר מדי, מדויק מדי. זה מביא לתוצאות מסוימות שידועות מראש".

קריכלי, שמלמד כמה ימים בשבוע בכמה מוסדות שונים, מנסה לפקוד את הסטודיו כמה שרק אפשר. לו ולאשתו יש תינוקת כבת שנתיים ומאז שנולדה, הוא מסביר, יש להם לו"ז. "אני כמעט כל יום פה לחצאי ימים וכשיש פרויקטים אני קם מוקדם ובא לפה בשלוש בבוקר להתחיל לעבוד. כך בארבע אחר הצהריים אני יכול לאסוף אותה מהגן".

אשר לחלוקה בין הציור לפיסול הוא עונה ברצינות אך מבודח: "בדרך כלל בחורף אני מצייר ובקיץ מפסל.

"השנה אני אצייר בקיץ כי מאחורי כבר כמה פרויקטים של פיסול וכמעט שלא ציירתי בשנה האחרונה. אני מאוד משתדל להיות צייר כשאני מצייר ופסל כשאני מפסל. הנושאים הם אותם נושאים".

עירוב תרבויות

מיקום: "הבית האדום" בדרום תל אביב

זמן: שנה

גודל: 84 מ"ר

"אני חצי גרוזיני וחצי פולני. אני חושב שזה השפיע עלי מבחינת העניין התרבותי. נפל לי האסימון כשהכנתי שיעור חזותי ומול עיני היה כד יווני ושטיח פרסי, הבנתי שגם להם יש מכנה משותף. אז אני מחפש ומערבב בין אורנמנטיקות של תרבויות שונות. או של נראות של תרבויות". אף שהוא עובד עם חומרים שונים הוא מספר כי אינו אוהב לעבוד עם חומרים כמו פוליאסטר ושאר רעלים, כלשונו.



גבי קריכלי. משתדל לא להיות מדויק מדי


''אקוואריום'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו