בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר: השרבוטים הקטנים של האדריכלים הגדולים

כמעט כל בניין נולד כשרבוט זריז על נייר. ספר חדש מציג את מחברות הסקיצות האישיות של בכירי האדריכלים בעולם, וחושף את אחד השלבים היצירתיים והמרגשים ביותר בתהליך התכנון

תגובות

האדריכל הבריטי נורמן פוסטר משתמש בעיפרון עופרת חד ומשרטט במחברת הסקיצות שלו חללי פנים וחוץ מפורטים - עד לרמת כוס הקפה והעיתון שמונחים על שולחנות דימיוניים. שיגרו באן, אדריכל יפאני ידוע, מעדיף להשתמש בטושים צבעוניים ומצליח לרשום את רעיונותיו בכמה קווים פשוטים ובהירים. לעתים קרובות הוא יעטר את הסקיצות בכיתובים ספונטניים באנגלית וצרפתית.

קרלו ראטי מאיטליה זנח כבר מזמן את העיפרון ואת הנייר, הוא משתמש בספגטי יבש בצורות שונות כדי לגבש מחשבות ראשונות בתהליך התכנון. גם אלחנדרו ארבנה ממשרד "אלמנטל" בצ'ילה מעדיף להעניק לרעיונותיו ביטוי תלת ממדי. הוא נוהג להכין סדרה של מודלים צבעוניים ומהם מפתח את הבניין.

למרות שהמחשבים דחקו החוצה את שולחנות השרטוט ממרבית משרדי האדריכלים, מתברר שמעמדה של הסקיצה נותר חזק ומבוצר. הסקיצה היא אותו רגע מופלא שבו רעיון עיצובי או אמנותי מקבל ביטוי ראשון באמצעות כמה קווים מהירים או מודל רעיוני מפיסות של קרטון ביצוע, הרבה לפני תוכניות העבודה והמדידות. בהיסטוריה של האדריכלות יש אינספור סיפורים מיתולוגיים על פרויקטים ידועים שהחלו כשרבוט על מפית נייר. לפני כמה שנים אף הוצגה במינכן תערוכה שהוקדשה לסקיצות על מפיות.

ספר חדש בשם "Architects Sketchbooks" (הוצאת תיימס והאדסון) מבקש להתחקות אחרי מחברות הסקיצות של 85 אדריכלים בני זמננו ברחבי העולם ולהציג גלריה של רעיונות גרפיים - חלקם ממומשים וחלקם נותרו בגדר פנטסיה.

עורך הספר, העיתונאי ויל ג'ונס, מבהיר כי אינו מתמחה באדריכלות. את ההשראה הוא שאב דווקא מספר העוסק בסקיצות של אמני גרפיטי. "לאדריכלים יש פורטפוליו מרתק של עבודות שמעולם לא נחשפו לעולם ועם זאת הן מהותיות מאוד לתהליך העבודה שלהם", הוא אומר. "אנחנו נוהגים לחשוב על סקיצות כמשהו של אדריכלים קשישים אבל למען האמת כמעט כל האדריכלים, ללא קשר לגיל, מתחילים לתכנן באמצעות נייר ועיפרון. היכולת לתרגם רעיון דימיוני לכמה קווים פשוטים הוא עדיין ערך חשוב בעולם הזה. אתה רואה פתאום מגדל חדש שצץ בקו הרקיע של לונדון - לפני חמש או שש שנים מישהו שירטט את הרעיון שלו על נייר".

750 העבודות המוצגות בספר נחלקות לכמה מדיומים: סקיצות קלאסיות בעיפרון או עט, קולאז'ים, מודלים, שרטוטים באייפון, עבודות קומיקס או שילוב של כמה מדיומים. האדריכל ויל אלסופ, דמות מפתח בעולם התכנון בבריטניה, נוהג למשל ליצור עבודות אמנות ענקיות בצבעי אקריל ולשאוב מהן השראה. במרבית המקרים אפשר לזהות קשר ישיר בין הסקיצה לבין הפרויקט הסופי - בצורה, בצבע או בתנועה. בעבורו הסקיצה היא לא בהכרח ניסיון לעצב אלא ניסיון לגלות מה "הדבר" יכול להיות.

את העבודות של האדריכלים מלווים טקסטים שעוסקים בתהליך ההתגבשות של הסקיצה ובחשיבות שלה בתהליך התכנון. "אני רושם כל הזמן", מעיד נורמן פוסטר בספר. "למרות שהמחשבים שינו מקצה לקצה את הדרך שבה אנחנו חושבים ומתכננים, לרישומים ולמודלים פיסיים יש עדיין מקום מרכזי בסטודיו שלנו".

בעבור פוסטר הרישומים הם גם אמצעי תקשורת חשוב עם קולגות ועם לקוחות. הוא מוצא את עצמו רושם בכל פגישה כמעט, לעתים קרובות הסקיצות מושפעות על ידי מצב הרוח הרגעי שלו. בסקיצות המופיעות בספר אפשר לזהות בקלות מתי הוא מתרגז ומתי הוא מרגיש בנוח עם הבניין. לעתים קרובות הוא משרבט לעצמו כמה מלים לצד הסקיצה: "יותר אור!", "הקו הזה עגול מדי!". הסקיצות של פוסטר כבר הוצגו בכמה תערוכות ברחבי העולם, אבל הוא מסרב לראות בהן עבודות אמנות. "אף פעם לא חשבתי שהסקיצות שלי יעניינו מישהו. בעיני הן תוצר של תהליך התכנון. מצד שני אני תמיד מרוגש מהפוטנציאל שיש בסקיצה. כשאני מרגיש שתכנון של בניין שלי 'תקוע' אני משתמש בסקיצות כדי להימלט מהתוכניות המסודרות ולמצוא רעיונות חדשים".

ג'ונס אסף את החומרים לספר במשך כשנה וחצי. מרבית האדריכלים נענו בשמחה להשתתף ושלפו ממחברותיהם וממגירותיהם חומרים מרתקים שמעולם לא נחשפו. "הרבה אדריכלים דיברו אתי על התהליך ועל הדרך הארוכה בין הסקיצה הראשונית לבין הבניין. כמעט כולם סיפרו שהם מאוהבים בחלק הראשון של התהליך, בהשראה וביצירתיות, ובחלק האחרון - של הבניין הגמור. השלב הקשה הוא כמובן בעיבוד של הרעיון למציאות", מוסיף ג'ונס. "בין שני השלבים האלה יש דם, זיעה והרבה עופרת של עיפרון". הספר מתפרסם בתקופה מעניינת של מעבר כמעט מוחלט לשרטוט ממוחשב. בבתי הספר לאדריכלות מעניקים כיום מקום הולך וגדל ללימוד תוכנות שרטוט ותלת ממד על פני שיעורי רישום קלאסי. כך גם המצב בבתי הספר בישראל. "אדריכל בריטי סיפר לי שהסטודנטים שמגיעים אליו לראיון עבודה לא יודעים איך להחזיק עיפרון", אומר ג'ונס. אדריכלים רבים שמנסים להילחם בתופעה הזאת. למשל קרלוס חימנז מספרד שמתעקש שעל השולחנות של העובדים שלו יהיו עפרונות וניירות, "כדי לשבור את הקצב המהפנט של מסך המחשב".

מעיון בספר ניתן לראות כי כל אדריכל מוצא את הדרך שלו להביע את הרעיונות העיצוביים. האדריכלים במשרד DMAA משכונת קמדן בלונדון, למשל, שלחו תמונות של עמדות העבודה שלהם. בכל אחת מהן יש רמז לפרויקט שנמצא בתהליך תכנון. אדריכלים אחרים בחרו להתנתק לחלוטין מהמציאות, למשל לוק פירסון, בוגר בית הספר ברטלט בלונדון, שיוצר סקיצות שמזכירות ספרי קומיקס עם חללים תעשייתים אפלים. "אני חושב שהדבר המעניין ביותר הוא המגוון", מסכם ג'ונס. "יש אדריכלים שהם אמנים מוכשרים בזמן שאחרים מתקשים לשרטט אפילו פרספקטיבה פשוטה. מה שמדהים הוא המטרה המשותפת שכולם חולקים - להפוך רעיון או פנטסיה לבניין". *



סקיצה של אלסנדרו מנדיני


רישומים של נורמן פוסטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו