בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשמוע את האלבום החדש של אהוד בנאי, "רסיסי לילה", עם ציפיות נמוכות

מי שמצפה שבנאי ימשיך להוציא יצירות מופת כמו אלה של תחילת דרכו, עלול להתאכזב מאלבומו החדש. ובכל זאת, "רסיסי לילה" הוא תעודת כבוד לבנאי

תגובות

אהוד בנאי קרא לאלבום החדש שלו "רסיסי לילה" ובתחילת החוברת המצורפת לדיסק הוא מביא את הציטוט משיר השירים שממנו לקוח הביטוי: "אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה".

אין ספק שהמשורר התנ"כי ידע את מלאכתו. כמה יפה הזינוק הלשוני הזה שממיר את הטל ברסיס לילה והופך את טיפת המים הגשמית לכלי קיבול של הוויה, של זמן, של מסתורין. זהו כוחה של האמנות - לזנק מתוך הממשות אל ממלכת הפיוט והדמיון, שהיא זו שמקנה לממשות את המשמעות שלה. וכך, בלי משים, האזכור של רסיסי הלילה בשם האלבום של בנאי חידד את הציפיות מהאלבום: האם בנאי יעשה כאן את מה שעשה כל כך הרבה פעמים בעבר ויהפוך פיסות מציאות לאמנות במיטבה? האם השירים החדשים שלו יתגלו כרסיסי לילה, או שמא יישארו טיפות טל?

התהייה בדבר איכותם של השירים החדשים התחדדה ממילא בהופעות של בנאי בשנים האחרונות. מאחר שהוא לוקח את הזמן בין אלבום לאלבום (שבע שנים עברו בין האלבום האחרון שלו שהתבסס על חומר מקורי, "ענה לי", לבין האלבום החדש), לאוהדיו היתה שהות ארוכה להתרשם מחלק מהשירים החדשים בצורה הכי ישירה - בלייב. בשנים האחרונות הזדמן לי לשמוע בהופעות שני שירים שנכללים כעת באלבום החדש, ואני זוכר שהיה ביניהם פער גדול עד להתמיה. האחד, "שיר זמני", שתיאר מחוז חפץ מדומיין של בנאי, היה רסיס לילה מרגש; השני, "רגעי קסם", על שגרת חייהם של הוריו בצעירותם, היה טיפת טל מאכזבת. אז איך יישמע האלבום השלם?

לטעמי הוא נשמע כך: שני רסיסי לילה (ואני לא מתכוון לקטעים האינסטרומנטליים הקצרצרים שנקראים בשם הזה, אלא לשירים הנפלאים "מעשה בארבעה" ו"שיר זמני"), שלושה-ארבעה שירים טובים מאוד שהם כמעט רסיסים, שלושה-ארבעה שירים נאים שהם טיפות טל, ושני שירים לא טובים שהם טיפות טל מעיקות. ועכשיו שכל אחד יעשה את החשבון שלו.

מי שמצפה מבנאי להמשיך להוציא יצירות מופת כמו אלה של תחילת דרכו, עלול להתאכזב מ"רסיסי לילה". אני חושב שלמרות חולשותיו ואף על פי שזה רחוק מלהיות אלבום מעולה, "רסיסי לילה" הוא תעודת כבוד לבנאי. יש כאן מספיק שירים מצוינים או טובים, כאלה שייכנסו בגאון אל מחזור הדם של ההופעות של בנאי, ועם קצת מאמץ אפשר להתעלם מהרצועות הבינוניות והחלשות ולאמץ אל הלב את חלקיו היפים של האלבום הזה.

הרסיס הבוהק ביותר ב"רסיסי לילה" הוא "מעשה בארבעה". איזה שיר נפלא זה. בניגוד לאלבום הזמירות של בנאי "שיר חדש", שהרחיק להרגשתי את המאזין החילוני הממוצע, "מעשה בארבעה" מקרב את המאזין הזה בכך שהוא מעתיק את הפרדס התלמודי לגבעתיים של שנות התבגרותו של בנאי. זה כמעט מעשה בחמישה, מפני שהמאזין מרגיש שגם הוא עומד שם, צופה בארבעת הנערים שנכנסים לתוך הרפתקה שרק אחד מהם ייצא ממנה בשלום.

הלחן כביכול חוזר על עצמו, אבל בנאי מפליא לעשות כשהוא מתאים כל בית להלך הרוח של הגיבור שלו, וכשהוא מגיע לנער הרביעי, זה שחזר "אבל הפך אחר, עם החברים שלו הוא בקושי מדבר, נוסע ושותק אל תוך הלילה השחור, ואל הבית, אל האור, הוא לא יכול לחזור" - מתעורר הרושם שבדרך כלשהי הוא מדבר על עצמו, על חוויית הפליטות שהניעה אותו בתחילת הדרך ונדמה שלא עזבה אותו גם כשהוא מתקרב לעשור השביעי של חייו.

הווריאציות הקלות שבנאי מבצע במנגינה של "מעשה בארבעה" הן רק חלק מיופיו המוסיקלי של השיר הזה. פראזת הגיטרה הפשוטה והנהדרת שמשמשת כעוגן של השיר; האופן שבו תחושת הריחוף שנוצרת בסוף כל בית מתנדפת בעת המפגש עם הפראזה היציבה הזאת; נגינת הבס העדינה-אך-סמכותית של גיל סמטנה; והדובדבן שבמסכת: המומנט המוסיקלי הקטן שבו מורגשת השפעה שאין להכחישה של אביתר בנאי על בן דודו המבוגר - כל אלה מאירים באור מגוחך את הטענות של אנשים מסוימים שבנאי הוא מוסיקאי פונקציונלי וחסר השראה.

ההקפדה על דינמיקה ומהלכים מפולפלים בתוך הפשטות הגדולה שמאפיינת את המוסיקה של בנאי ניכרים גם בשירים הטובים האחרים באלבום: "אבן ספיר" (המבהיר שהשפעה מוחצת של בוב דילן, במקרה הזה שילוב של "Tangled up in blue" ו"Shelter from the storm", יכולה להיות דבר מצוין), "שיר זמני" שכבר הוזכר, "מפתח הלב" שאף הוא מתהדר במוטיב מנצח של גיטרה אקוסטית ו"פרפרי הקצב" שכולל דהרה אינסטרומנטלית נהדרת של גיטרה-בס-כינור.

"פרפרי הקצב" הוא קטע מפתח באלבום, מפני שהוא מבטא את המצב היצירתי הלא פשוט שבו נתון אמן בשיעור הקומה של בנאי אחרי כמעט 30 שנות קריירה. מצד אחד, הקטע הזה כל כך אופייני לסגנון של בנאי שנדמה שכבר שמענו אותו. מצד שני, זה קטע יפה מאוד, נגיש ומורכב בעת ובעונה אחת.

וזאת לא הסתירה הפנימית היחידה שקיימת ב"פרפרי הקצב". הנה עוד אחת: מצד אחד, יש בו תנופה קצבית ומלודית וגם חדוות נגינה מידבקת. מצד שני, כשבנאי מגיע לפזמון שדורש ממנו להגמיש מעט את קולו, מתברר שזה קשה לו. הוא לא לגמרי סוחב.

הקושי הווקאלי הזה ניכר גם בשירים אחרים ב"רסיסי לילה" שבהם הקצב בינוני או מהיר, ובחלק מהשירים האלה קשיי השירה הם לא הבעיה הכי גדולה. הכוונה היא בעיקר לשני השירים שבנאי כתב על קרובי משפחה מדרגה ראשונה - השיר על הוריו ("רגעי קסם") ושיר של אב לבתו שנמצאת בהודו ("כמו ציפור ושרה"). שניהם מאכזבים מאוד, גם מוסיקלית וגם טקסטואלית. שירים של קומה אחת בלבד, שגם היא בעלת תקרה די נמוכה. אי אפשר להתנחם אפילו בשורות המלבבות היחידות שנמצאות בהם ("היינו משפחה קטנה עם משקפיים" בשיר על ההורים, ובשיר על הבת: "מקווה שאת נזהרת במקומות מסוכנים, לא מאבדת את הראש, לא מגזימה עם עישונים").

לצד 11 השירים באלבום יש שלושה קטעים אינסטרומנטליים קצרצרים ("רסיסי לילה" 1, 2 ו-3). הם לא מוסיפים ולא גורעים, ובהיותם רסיסים אי אפשר לבוא בטענות על כך שהם זעירים כל כך, פחות מדקה כל אחד. אבל הפרגמנטים האלה, וגם המעבר האינסטרומנטלי ב"פרפרי הקצב", רומזים שלאלבום הזה היה פוטנציאל מוסיקלי טהור שממומש רק בחלקו. חבל. הממד הזה יכול היה לאזן את הטקסטים הצפופים של השירים הארוכים שבנאי מגיש כאן ולהפוך את האלבום היפה הזה ליפה עוד יותר. *

אהוד בנאי - "רסיסי לילה". אן-אם-סי



בנאי. הקפדה על דינמיקה ומהלכים מפולפלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו