בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"טי-וי און דה רדיו" , "Nine Types of Light" | אור לא אחרון

באלבום החמישי שלה, "טי-וי און דה רדיו" דורכת במקום, לראשונה בקריירה שלה

תגובות

החודשים האחרונים העלו שוב את הדיון על תוחלת החיים האופטימלית של להקה גדולה. בפברואר הודיע ג'ק וייט כי הוא ומג מפרקים את השותפות ביניהם ולא יחזרו ליצור בשם "וייט סטרייפס". באותו שבוע הצהיר ג'יימס מרפי על סופה המוחלט של "LCD סאונדסיסטם", שטקס הלוויה החגיגי שלה נערך לפני שלושה שבועות במדיסון סקוור גארדן, בהופעת ניצחון של כמעט ארבע שעות. ואילו "הסטרוקס", הלהקה השלישית במשוואת האייקוניות האלטרנטיביות של העשור שעבר, הוציאה לפני חודש את אלבומה הרביעי והמאכזב, שגרם לרבים ממעריציה להתחרט על הזמן שהשחיתו בציפייה לבואו.

גם אם יוצאים מההנחה שחייהן של ה"ביטלס" ו"הסמיתס" נגדעו בדמי ימיהן בעוד שה"רולינג סטונס" ו"יו-2" היו ראויות מזמן להמתת חסד, נשארים עם סטיית תקן בלתי אפשרית שמשתנה מלהקה ללהקה. רק דבר אחד נותר בטוח - תאריך התפוגה, היצירה המיותרת האחת שמותירה טעם מר ומשחיתה דיסקוגרפיה מושלמת, נודע רק בדיעבד.

ההאזנות הראשונות ל-"Nine Types of Light", החדש והחמישי של "טי-וי און דה רדיו", העלו את החשש כי הוא עתיד להיות אותה ספחת מטרידה על גוף העבודה של החמישייה הניו-יורקית, שעד כה היה נקי מרבב. ארבעת האלבומים הקודמים שלה הציגו מצוינות, מקוריות ותנופה בכל אספקט אפשרי: טקסטים ליריים שנעים בין הפוליטי לאינטימי, לחנים שהחליקו מהפופי לאוונגרדי, אנרגיה עם גרוב Fאנקי ועוצמה רוקנרולית והפקה שעושה כבוד לעבר ומאתגרת את העתיד.

"טי-וי און דה רדיו" היא להקה עם מוח לבן ולב שחור שאוהבת לרקוד ולא מפחדת לחשוב. ההתמדה שלה התבטאה לא רק באיכויות הגבוהות, אלא גם בהתפתחות המרשימה שניכרה בכל אלבום. אל הגרעין הסגנוני שמהל את "הפיקסיז" עם קרטיס מייפלד ו"רדיוהד" היתוספו השפעות כמו אלקטרוניקה, אפרוביט וקראוטרוק שהעשירו את אמצעי המבע.

"Dear Science" שיצא ב-2008 כבר היה התנגשות מולטי-דיסציפלינרית שהסתיימה בהרמוניה מלאכית עם שירים כמו "DLZ", "Golden Age" ו-"Family Tree", שהיו תולדה של אותה ההשתכללות. לא לחינם דייוויד אנדרו סיטק, המפכ"ל של "טי-וי און דה רדיו", הוא אחד המפיקים המבוקשים בתעשייה, שאחראי על הצליל של ה"יה יה יה'ז" וסקרלט ג'והנסון (ועכשיו גם הצטרף כבסיסט ל"ג'יינס אדיקשן").

ב"Nine Types of Light", לראשונה בקריירה שלה, "טי-וי און דה רדיו" דורכת במקום. התנודות המוסיקליות שהתרחשו בשלוש שנות ההפסקה שלקחו חבריה אינן מורגשות - חוץ ממקצב דאבסטפ שמניע את "New Cannonball Blues" - אבל כאן לא טמונה הבעיה; הרי גם כשהוא תקוע ביחס לעצמו הצליל של "טי-וי און דה רדיו" הוא מספיק חדשני ולא קונוונציונלי.

החולשה של "Nine Types of Light" נובעת מהקלילות שבה הוא עובר ליד האוזן מבלי לתפוס תשומת לב. הוא אלבום שמצריך הרבה סבלנות לפני שנגלה בו היופי, וגם הוא נחשף בשריטות ציפורניים מאומצות. הקלישאה שגורסת כי יצירות גדולות באמת מתעכלות לאט לא ממש רלוונטית בימינו, כשהאטרקציות מתחלפות במהירות רוחב הפס. לא כל שכן כשמדובר בלהקה שרגילה לפנק את מעריציה בסיפוקים מיידיים שהתהוו למולטי-אורגזמות. מי אמר שהחיים הוגנים?

ובכל זאת, נדמה לי ש"טי-וי און דה רדיו", שהתרחקה מברוקלין מכורתה והקליטה את "Nine Types of Light" בלוס אנג'לס, הרוויחה את הזכות להוציא אלבום מאופק ורומנטי, שדורש מהמאזינים שלה לנבור בו. בוודאי כשכל שיר מורכב מכל כך הרבה תת-תנועות, שבכל אחת מהן הושקעה מלאכת מחשבת של מקצב ומלודיה. גם אם הם לא תמיד סוחפים, מציתים את הדמיון או עומדים בסטנדרטים שהעמידו שירים כמו "Wolf Like Me", "Dreams" ו"Crying", הם עדיין מתגמלים יותר מרוב התוצרת שנערמת מסביב.

קחו למשל את חטיבת כלי הנשיפה הפרינסית שמגיחה מאחור ב"Second Song", הפלצטו של טונדה אדבמפי שמיילל בשליש האחרון של הסינגל "Will Do" ויוצר הקתרזיס, מקצב מכונת התופים שרוחש מתחת ל"Forgotten" או השילוב הקולי של אדבמפי וקיפ מאלון שמעורר גם את הרגעים היותר מנומנמים.

על תואר הלהקה המסעירה על הפלנטה "טי-וי און דה רדיו" ויתרה בינתיים, אבל אם כך היא נשמעת במשבר אמנותי, לא מן הנמנע שהיא תזכה בו שוב.

"טי-וי און דה רדיו" , "Nine Types of Light" (הליקון)



טי-וי און דה רדיו. מי אמר שהחיים הוגנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו