בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משחקי הכס", סדרה חדשה של HBO ששידורה בישראל יחל הערב

הסדרה מתארת את המאבקים העקובים מדם שמתרחשים בארץ המיתית וסטרוז. הסופר ג'ורג' ר"ר מרטין, שהסדרה מתבססת על ספריו, חבר בראיון לשני התסריטאים הראשיים, כדי להסביר מהם מינוני הכישוף שיש לתבל בהם סיפור פנטסיה

תגובות

לוס אנג'לס

היה כדאי לחכות עד סוף יום הראיונות הארוך לרגל עלייתה של "משחקי הכס", סדרת הטלוויזיה החדשה של ערוץ HBO, שהתקיים בינואר במלון ארבע העונות בלוס אנג'לס, כדי לפגוש בסופר ג'ורג' ר"ר מרטין, שעל פי ספריו נכתבה הסדרה - פנטסיה המתרחשת בתקופת ימי הביניים. היא עלתה לשידור ביום ראשון בארצות הברית ועולה הערב בארץ, בערוץ יס אקשן, בהפרש של ימים ספורים.

מרטין, בן 62, איש שנראה כמו דמות מספריו - כבד גוף, עם שיער וזקן לבנים לגמרי, שבמקום שריון עוטה חולצת טריקו שחורה ומכנסיים הנתמכים בשלייקס - משיב לכל שאלה בכנות ובפירוט. כשהוא מתאר את הפגישה הראשונה שלו עם התסריטאים דייוויד בניוף ("השעה ה-25" ו"טרוי") ודן וייס, שהסתיימה בכך שהתיר להם לעבד את ספריו לסדרת טלוויזיה, אפשר ממש לראות את התמונה שהוא מצייר. "ישבנו בשולחן פינתי במסעדת פאלם, סטייקייה מפורסמת בלוס אנג'לס, לפגישה שהתחילה כארוחת צהריים ונמשכה שעות", הוא מספר. "גמרנו לאכול מזמן, גם לשתות את הקפה, מסביב המקום התרוקן, התחילו לערוך את השולחנות לארוחת ערב, הסועדים של ארוחת הערב באו, ואנחנו המשכנו לדבר ולדבר".

השיחה אתו מעוררת עניין רב בספרים שכתב, משופעי העלילות, העולמות והדמויות. החיבור של הספרים עם ערוץ HBO מבטיח כי הסדרה תדבר לא רק אל קהל חנונים בני-עשרה חובבי די-אנד-די, אלא תציע טלוויזיה קולנועית בוגרת, מרובדת ועשירה, דרך הפנטסיה הזאת.

הערב ישודר הפרק הראשון של "משחקי הכס", ולטובת כל מי שנפש הרחק ממקלט הטלוויזיה בזמן החג, הוא ישודר שוב בעוד שבוע יחד עם הפרק השני. הסדרה מתבססת על סדרת הספרים של מרטין ששמה הכולל הוא "שיר של אש ושל קרח". ארבעת הספרים הראשונים בסדרה תורגמו לעברית ויצאו בהוצאת אופוס.

בארץ המיתית וסטרוז מתחוללים מאבקים על השליטה בשבע ממלכות. הקיץ שם נמשך במשך עשורים, והחורפים, שעל בואם מכריזים כמוטו של הסדרה, יכולים להימשך זמן דומה. הסדרה מתחילה במאבק על כס הברזל. הוא ייפתח מהדרום, שבו החום מוליד מזימות וקנוניות, ונמשך אל ערבות הפרא שבמזרח, ועד הצפון הקפוא, שם נמצאת חומת קרח אדירה המגינה על הממלכה מפני כוחות האופל השוכנים מעבר לה.

הסדרה החדשה, שרק בפרק הראשון שלה הושקע סכום הנע בין חמישה לעשרה מיליון דולר, צולמה תחילה בצפון אירלנד ובמרוקו (אחר כך כל מה שצולם במרוקו נותר על רצפת העריכה וצולם מחדש במלטה), מגוללת את סיפור המאבק העקוב מדם של המלך רוברט באראתיאון (מארק אדי, "ללכת עד הסוף"), שיושב על כס הברזל ושולט על וסטרוז בעזרת יד ימינו הלורד אדוארד (נד) סטארק, שאותו מגלם שון בין ("שר הטבעות") שהתראיין גם הוא באותו יום בלוס אנג'לס.

רוב הביקורות על הסדרה יוצאות מגדרן. ב"לוס אנג'לס טיימס" נכתב: "אף שחיצוניותה יכולה להזכיר את 'שר הטבעות' או אפילו את 'שושלת טיודור' לפרקים, 'משחקי הכס' מוצאת עד מהרה את התמהיל המדויק של אקשן, מניעים והסברים, המוכיחים שוב שמיתולוגיה אפית היא עדיין הגביע הקדוש של כמעט כל מדיום".

העלילה, ובה עשרה פרקים, מתארת את מאבקי משפחות האצולה - הכוללות את בית סטארק, בית באראתיאון, בית לניסטר ובית טארגריין - המזכירים מאבקים דומים של משפחות באנגליה של ימי הביניים. הסדרה רקומה בכל כך הרבה חוטים, שפות, עולמות ומנהגים, שכל אחד מהשחקנים קיבל לא רק את התסריט שלו, אלא מין מדריך אישי המסביר את קשריו לשאר הדמויות, מאילו משפחות באו, מי האויבים ומי העמיתים שלהם, וכן הנחיות כיצד לבטא ולהגות את השפה והשמות שבסדרה. "לכולם היתה קצת בעיה עם זה", סיפר שון בין בראיון עמו.

העונה הראשונה מתמקדת בעיקר במשפחת סטארק, החולשת על הצפון. על כתיבת העונה השנייה כבר עמלים וייס ובניוף בימים אלה. שני התסריטאים, שתחילה חששו מהקושי לעבד סדרת ספרים שבכל אחד מהם כ-800 עמודים, התמסרו לגמרי למשימה. הם גייסו מאמץ עילאי כדי לשכנע את מרטין שהם ראויים לכבוד. למעשה, הם היו צריכים אפילו לעבור מבחן קטן.

בניוף מספר על המפגש שתיאר מרטין מנקודת מבטם שלו ושל וייס. "מרטין היה קצת חשדן וספקן לפני שנפגשנו לארוחת צהריים. אין לו ילדים, והוא

מדבר על הספרים כעל ילדיו ולא רצה להפקיד אותם בידיים שהוא לא בוטח בהן. הוא שאל אותנו שאלה בארוחה הזאת, מין מבחן כזה - מי לדעתכם ההורים האמיתיים של ג'ון סנואו, דמות מספריו? אילו היינו טועים, הלך עלינו - לא היינו כאן. הקדשנו לזה הרבה מחשבה והשבנו נכונה. לא נגלה מה אמרנו, אבל הוא היה מרוצה".

מרטין מסביר את חשדנותו: "כשהספרים יצאו והתחילו להצליח, קיבלתי כל מיני הצעות מהוליווד. רוב המפיקים והאולפנים רצו לעבד את הספרים לסרט, וכל פעם מחדש הסברתי שאי אפשר לעשות את זה, כי הסיפור גדול מדי. יש בספרים יותר מדי עלילות ודמויות. 'תצטרכו לצמצם את זה, לחתוך בבשר החי', אמרתי להם, 'ולא תדעו על מה לוותר, כי יש לי הפתעות בהמשך'".

מבחינת מרטין, עיבוד הסדרה לטלוויזיה הוא סגירת מעגל. הסופר שעבד בהוליווד במשך שנים, ועזב בכעס לפני כ-15 שנה בטענה שאולפני הטלוויזיה הם חסרי דמיון, זוכה כעת לעיבוד שבו רצה כבר אז. "התחלתי את החיים שלי בפרוזה", הוא מסביר. "הרומן הראשון שלי יצא ב-1977. ב-1985 התחלתי לעבוד בהוליווד. עבדתי על הגרסה המחודשת של 'אזור הדמדומים', אחר כך על הדרמה 'היפה והחיה' מ-1987 עם לינדה המילטון ורון פרלמן.

"בין אמצע שנות ה-80 לאמצע שנות ה-90 עבדתי בטלוויזיה גם במחלקת הפיתוח, או מה שיותר נכון להגדיר כ'גיהנום הפיתוח'. מאחר שהדמיון שלי לא הוגבל לתקציב, הייתי מגיש תסריטים מפורטים וארוכים, ובכל פעם מחדש המפיקים היו אומרים לי, 'ג'ורג', זה ממש נהדר, אבל אנחנו צריכים תקציב של פי חמישה כדי לעשות את זה...' ואז הייתי חוזר ולבקשתם מצמצם ומשכתב. אחרי חמש טיוטות זה היה מתאים לתקציב.

"אבל אחרי עשר שנים בתחום נמאס לי מזה", הוא ממשיך. "הרי תמיד העדפתי את הטיוטות הראשונות. בשלב זה החלטתי שאני רוצה לעשות משהו ענקי, עם נופים מדהימים, קרבות ענק, סערות בלב ים, ללכת לאן שהדמיון שלי רק יוביל אותי. ידעתי שלעולם לא יעשו מזה סרט או סדרה, אז אין לי מה לדאוג. בסופו של דבר צדקתי, כי לא אני זה שצריך לחשוב על ענייני תקציב, זה על כתפי דן ודייוויד (וייס ובניוף).

"נוהגים לשאול אותי אם התוצאה נראית כפי שדמיינתי. תשובתי היא שאני עובד על הספרים האלה מ-1991 וחזיתי את כל זה בצורה מאוד מוחשית, אז ברור שזה שונה ממה שדמיינתי. מה שרואים על המסך זו הפרשנות של מעצבי התפאורה והמפיקים למלים שלי, זה חלק מהתהליך. זה לא כמו שדמיינתי, אבל זה מקסים".

"ג'ורג' כותב לאט, וגם אני", מספר בניוף בראיון, "זה מתאים לנו מאוד". מרטין מתאר את תהליך העבודה שלו, שלדבריו "אינו שונה מהשגרה שלי. אני תמיד אוהב לקרוא ספרי היסטוריה, אז קראתי הרבה מאוד על ימי הביניים לקראת הכתיבה", הוא מספר. "מאז ומעולם זאת תקופה חביבה עלי. אני נוהג לקנות ספרים המתמחים בפרטי התקופה - על קרבות בימי הביניים, על האוכל אז, על ההיסטוריה של ליצני חצר. ואז, אחרי זמן מה, אני פשוט שולט בחומר. אם אני צריך להידרש לסוגיה אילו תחתונים הם לבשו, אני פשוט יודע.

"חוץ מזה שיש לי חירות פואטית", מוסיף מרטין, "ז'אנר הפנטסיה שונה מזה של רומנים היסטוריים בזה שהוא לא מחייב דיוק בעובדות. הפנטסיה חייבת להיות מציאותית והגיונית, אבל היא נוטה להיות גדולה יותר וצבעונית יותר מההיסטוריה. החומה בספרי, למשל, ניטעה בראשי בביקור באנגליה ב-1981. זאת היתה הפעם הראשונה שביקרתי בבריטניה, וראיתי לראשונה את חומת אדריאנוס. הגענו למקום מאוחר באותו יום, עם השקיעה, כשכבר כל התיירים עמדו ללכת. עמדתי על החומה והשקפתי למרחקים, וניסיתי לדמיין איך היה מרגיש חייל לגיון רומאי במאה הראשונה כשהוא עמד על החומה הזאת - או מישהו מאפריקה או מיוון או כל פרובינציה אחרת. זה מקום שוודאי נראה לו כסוף העולם, והוא עמד והביט אל האופק, אל הגבעות, ולא ידע מה לעזאזל ייצא משם כדי לתקוף אותו.

"זו היתה חוויה מאוד משמעותית. ידעתי שיום אחד אשתמש בה. פנטסיה כמובן מאפשרת לנו גם להגדיל הכל, אז בעוד שחומת אדריאנוס היא בגובה של שלושה מטרים בערך, החומה שלי היא בגובה 250 מטר ועשויה מקרח. אילו היא היתה באמת קיימת, היא היתה אחד משבעה פלאי תבל. זה מה שרוצים לקבל מפנטסיה - את הפלא".

בדרך לאבדון

מרטין ושני התסריטאים, בניוף ווייס, חלמו על שני שחקנים לסדרה, הם מספרים בראיונותיהם, ואלה אכן לוהקו לתפקידיהם. אחד הוא שון בין (בורומיר מ"שר הטבעות") והשני הוא פיטר דינקלאג' ("סיפורי נרניה"). התסריטאים גם אהבו את הדמויות שלהם - אדארד סטארק הוא לורד הקרוע בין הנאמנות שלו למשפחתו לנאמנותו למלך; וטיריון לאניסטר, הכבשה השחורה של משפחתו, הוא גמד ממשפחה בעלת אמצעים שיש לו חיבה לבתי בושת. הוא אינטליגנטי מאוד, אך אינו זוכה להערכה רבה, במיוחד לא מאביו, שנוטר לו על כך שאשתו, אמו של טיריון, מתה בלידתו.

"המפגש עם 'משחקי הכס' היה כמו חוויה של קריאת ספר בילדות", מספר בניוף, "אתה לגמרי שוקע בזה, מפתח אובססיה לזה. זה קורה לעתים כל כך נדירות היום. רצינו לספר את כל הסיפור, ולכן סרטים לא יכלו להספיק. הבנו שגם לא נוכל לעשות את זה בכל מקום בטלוויזיה. זה חייב להיות HBO, כי הסדרה היא אלימה וסקסית, ורצינו את רוחב היריעה - עשרה פרקים - ושלא יפריעו באמצע עם פרסומות למשחות שיניים".

"רצינו את שון בין, כי הדמות שלו לא מרבה לדבר", אומר וייס. "היא מאוד מסוגרת ורדופה. יש לו סודות אפלים שלא חלק עם איש. כל זה צריך להשתקף בפניו ושון הוא מישהו שאפשר לכוון אליו את המצלמה ל-30 שניות גם אם הוא לא מדבר. הקווים על פניו כל כך תורמים, גורמים לו להיראות כמישהו שראה הרבה בחייו. הוא נראה כמו לוחם".

"יש הרבה שחקנים טובים, אבל לא כולם יכולים להיראות משכנע כשהם לבושים בשריון ורכובים על סוס", אומר בניוף. "פול ג'יאמטי, למשל, לא נראה לי שהיה מתאים. כששון מניף חרב אתה לא רוצה להיות בצד השני שלה. לפיטר (דינקלאג') יש חוש הומור. הוא שנון ומהיר מחשבה וכריזמטי, אני לא יכול לדמיין מישהו מתאים ממנו לתפקיד".

בהיותו האמריקאי היחיד בהפקה, מספר בראיון דינקלאג', הוא מודע לזה שיבחנו אותו באוזן ביקורתית "כדי לראות עם המבטא שלי מתאים". הוא מציין גם שהיה לו קשה יחסית בזמן ההפקה הממושכת. "לא חזרתי בסופי שבוע הביתה, והיתה קצת בדידות", הוא מספר. "התגעגעתי לכלב שלי, אבל קראתי הרבה". עוד הוא סיפר בפגישה אתו על הסצינות "שאפילו הסוסים פחדו בהן", ועל "האירוניה שהשריון רק פצע את השחקנים ולא הגן עליהם".

דינקלאג' מסביר שהסדרה "מאוד פוליטית, מתרכזת במאבקי עוצמה". הוא יודע שבניוף הגדיר אותה פעם כ"שילוב של 'הסופרנוס' ו'הארץ התיכונה' (של טולקין)", "אבל מאז הוא רוצה לחזור בו כי השתמשו בזה כל כך הרבה", הוא אומר.

שון בין משדר את העוצמה והכריזמה שהתסריטאים מדברים עליהן. הוא ידוע בעיקר בגילום דמויות של רעים בסרטים ("משחקים פטריוטיים", "גולדן איי"), אבל בסדרה הזאת דמותו, כפי שהוא מגדיר אותה, היא "בן אדם עם כבוד, נאמן ומחויב מטבעו. הוא לא יכול לשאת מה שקורה בממלכה - כל השקרים, גילוי העריות... זה באמת מקום שהולך לאבדון".

סיפור מרכזי בסדרה הוא של דנריס טרגרין (בגילומה של אמיליה קלארק). כל פרק בספר נכתב מנקודת מבט של דמות אחרת, ולא מעטים מוצגים מנקודת מבטה. אין לה שום זיכרון מהממלכה הקודמת של משפחתה, רק מה שסיפר לה אחיה וייסריס. בני המשפחה ידועים בעיני הסיגלית שלהם ושערם הלבן. הם נוהגים להינשא זה לזה כדי לשמר את טוהר "דם הדרקון", אבל דנריס בת העשרה היא כלי משחק במזימה של אחיה.

בממלכה זו מדברים דותראקי, שפה שמקורה אמנם בספריו של מרטין, אבל בסדרה ממש קיבלה חוקים, תחביר ואוצר מלים. קלארק, בעלת שיער כהה ועיניים ירוקות בחייה, היא הרהוטה שבין השחקנים בשפה המומצאת. כשהיא לא מדברת דותראקי, היא מדברת את שפת הראיונות הריקה של הוליווד, אף שהיא בריטית שחיה בלונדון. היא אהבה את הצוות, התפקיד נפלא, HBO היו מדהימים, אהבה את התלבושות, קראה את הספרים רק אחרי האודישן ופחדה לרכוב על הסוסים (אף על פי שגדלה באזור כפרי ורכבה על סוסים, אבל לא ככה); היא מודעת לזה שהיא תהיה הפנטסיה של חנונים רבים.

מרטין מרוצה מהשפה שהמציא דייוויד פיטרסון בשביל הסדרה. "די קול", הוא אומר בסיפוק. "אני יודע שבביקורות נוהגים להכתיר אותי כטולקין האמריקאי, אבל אני שונה מאוד מטולקין. הוא היה בלשן שהמציא ל'שר הטבעות' שתי שפות אלפים שונות לחלוטין, ובל נשכח את שפת הגמדים. כשהספרים התחילו להתפרסם, מעריצים היו כותבים לי ומבקשים שאפנה אותם למילון לשפה שכתבתי, והייתי עונה להם: 'מצטער, כתבתי רק שבע מלים'. אבל עכשיו, ראיתי אותם מצלמים סצינה במלטה שהשחקנים מדברים בה דותראקי, והם דיברו כאילו שזאת היתה שפה אמיתית ונסכו בה רגשות. זה היה מדהים".

אמרת פעם שיותר מדי כישוף הורס ספרי פנטסיה.

מרטין: "פנטסיה דורשת כישוף, אבל זה כמו מלח - אם יש יותר מדי מזה, זה לא אכיל. בעיני, בהרבה מהפנטסיות העכשוויות יש כמות גבוהה של כשפים וקסמים והן אינן אכילות. הסופרים מרחיקים לכת. אין בזה היגיון. אם יש לך מכשף שהוא כל כך חזק שהוא יכול פשוט להגיד כמה מלות כישוף ולגייס צבא שלם, אז לא היו צבאות בעולם. מה הטעם בצבא אם כישוף יכול לפתור הכל. אצלי בכל ספר יש קצת יותר כישוף מקודמו. זה התחיל במעט מאוד, ונהיה יותר משמעותי. אבל גם בסוף שבעת הספרים, רמת הקסמים תהיה נמוכה מאלה שאחרים מתחילים בה".

האם הסדרה היא אלגוריה פוליטית?

"טולקין תמיד שנא שאנשים הגדירו את הספרים שלו כאלגוריה פוליטית, הוא התנגד לזה. אבל אני שואב השראה מנאום התודה שנשא ויליאם פוקנר כשקיבל את פרס נובל ב-1950, ובו אמר כי הדבר היחיד שראוי לכתוב עליו הוא הלב האנושי והקונפליקט שבתוכו. אפשר למקם את הלב הזה בעולמות דמיוניים ובטירות, ולחלופין בסיפור עכשווי על מישהו בקליוולנד שעובד בסוכנות רכב, במערב הפרוע או בחללית, אך אני מסכים עם פוקנר שלב הסיפור הוא הלב האנושי".



מתוך ''משחקי הכס''. מאבקי כוח על שליטה בשבע ממלכות


שון בין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו