רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיריית הרצליה בנתה מתחם החלקה מקצועי עבור חובבי הסקייטבורד

חובבי הסקייטבורד בעיר אמנם זכו למתחם החלקה מקצועי ומושקע, אך ספק אם תרבות השוליים הנלווית לענף תוכל לשגשג ליד הקניון ובית חיל האוויר הסמוכים

תגובות

כמה עשרות בני נוער מתקבצים בכל יום בשעות אחר צהריים בסקייט-פארק החדש בהרצליה - מתקן גלישה גדול ומתוחכם שמכיל סדרה של מסלולים מיוחדים ומשטחי החלקה. מאז חנוכתו לפני כחודש וחצי נהפך המקום למוקד משיכה למחליקים מהעיר וסביבותיה, והקירבה לתחנת הרכבת אף מזמנת גם מחליקים ממקומות מרוחקים. הם מגיעים לשם כדי להתנסות ולהתאמן, אך לא פחות חשוב מכך - כדי להיות חלק מתא חברתי ותת-תרבות עם מאפיינים ייחודיים של לבוש, מוסיקה והופעה.

כל המחליקים לובשים קסדות (בכניסה יש שומר שמקפיד על כך) ומפגינים כבוד רב אחד לשני, ללא קשר לגיל או ניסיון. השילוב שבין נערים מקועקעים לילדים שעושים עתה את צעדיהם הראשונים בתחום בהחלט יוצא דופן.

הסקייט-פארק החדש משתרע על שלושה דונמים ותוכנן על ידי משרד אדריכלי הנוף צור-וולף. הוא מהווה את החוליה הדרומית ביותר בספורטק של הרצליה, שתוכנן אף הוא על ידי המשרד לפני כעשור.

המתחם ממוקם מדרום לבית חיל האוויר ומהווה סיומת "חגיגית", כהגדרתו של וולף, לציר הולכי הרגל בתוך הפארק. מצדו המזרחי מחובר הסקייט-פארק לעיר באמצעות שבילי אופניים ושביל בטון מוחלק באורך כמה עשרות מטרים, שמשמש מעין קדימון לפעילות בפנים.

משרד צור-וולף הוא גלגול עכשווי של המשרד המיתולוגי של חתני פרס ישראל בתכנון נוף דן צור וליפא יהלום, שנוסד בשנות ה-50. יהלום מת ב-2006 ואת מקומו תפס ליאור וולף.

יהלום-צור תיכננו במשך השנים רבים מהנופים הלאומיים של ישראל ובמידה רבה אף המציאו את דמותה הנופית דרך עבודות בפארקים לאומיים, אתרי עתיקות, עשרות קיבוצים, מבני ציבור, ערי פיתוח, מוסדות חינוך והשכלה גבוהה, בתי חולים ובתי הבראה. פרויקטים דוגמת גן סאקר בירושלים, גן השלושה (הסחנה) ובקעת הקהילות ביד ושם הם רק דוגמה לדרך שבה השתמשו השניים באדמה, אבן וצמחייה כדי להעניק למדינה הצעירה פנים נופיות.

היום, מעיד ליאור וולף, אין כבר הזדמנות לתכנן נופים גדולים כל כך. הארץ הולכת ומצטופפת ומרבית הנופים ה"לאומיים" תוכננו כבר. אם דן צור וליפא יהלום נהגו לעסוק בפיסול קרקע של מאות ואלפי דונמים, הרי שכיום המשרד עוסק בפארקים עירוניים של כמה עשרות דונמים בלבד ובגינות מצומקות של מגדלי מגורים.

מסיבה זאת, הטיפול בסקייט-פארק היה אתגר מעניין בעבור המשרד. הוא נותן הזדמנות לעסוק בעיצוב ופיסול של קרקע מחד גיסא ובקנה מידה עירוני מאידך גיסא. "בעיני זהו פרויקט לא פחות חשוב מכל נוף אחר", אומר וולף.

התוכנית גובשה בשיתוף אבי לוזיה, סקייטר בעל תארים עולמיים שסייע בייעוץ ובתכנון של מרכיבי המסלול, כך שישמשו מגוון של גילאים ורמות ניסיון. בשלב הראשון עוצבו פני הקרקע על פי הצורות הטופוגרפיות המתוכננות. לאחר מכן הונחו רשתות ברזל בהתאם לשיפולים של ה"גבעות" וה"עמקים". צוות של עובדי בניין אמריקאים, מומחים מחברת גריידליין, כולם מחליקים בעצמם, פיקחו על היציקות, ולאחר מכן שייפו באופן ידני את הבטון לכדי רמפות ההחלקה. בכל כמה שעות עלו המומחים על הסקייטבורד כדי לבדוק מקרוב את התוצאה. שיטת העבודה הזאת מבטיחה משטחים חלקים לחלוטין מבליטות או תפרים - מרכיב מהותי ביצירה של מסלול בטוח.

הסקייט-פארק כולל שורה של בריכות בטון שמחוברות זו לזו באמצעות משטחי החלקה מסוגים שונים: "ריילים", "קריידל", "פול קופינג" ומסלול "סנייקראן", שנראה כמעין נחש מפותל. לצד משטחים מוחלקים, מוטמעות שם מדרגות עם שוליים מחוזקים שנועדו לתרגילי החלקה נוספים. מסביב למסלול ממוקמים מקומות ישיבה מוצלים ומוסדרים בעבור צופים מזדמנים או הורים שבאו להסתכל מקרוב.

היציע מאפשר גם קיום של תחרויות ואירועים. בערב הפתיחה למשל השתתפו כ-500 מחליקים במופע גדול. "זהו תכנון שמתחשב בכל חתך המשתמשים", מסביר וולף, "בסקייטר, בבליידר (מחליק רולרבליידס), בצופה או במי שסתם הזדמן למקום והסתקרן".

הסקייט-פארק מעלה שאלה מעניינת שקשורה לתרבות ההחלקה, ולקשר ההדוק שלה לאתרי שוליים ולנופים עירוניים. הסקייטרים הראשונים, שצצו בשנות ה-60 המאוחרות בקליפורניה, היו למעשה גולשי גלים מתוסכלים שנואשו מהציפייה ליום עם גלים טובים. בשנות ה-70 וה-80 הספורט הלך והתפתח, ולאחר דעיכה מסוימת, הוא שב לצבור תאוצה מאמצע שנות ה-90.

הרבה לפני עידן הסקייט-פארקים, הסקייטרים השתמשו בעיר כאתר החלקה אולטימטיבי, וחיפשו פינות מסקרנות וחללים מאתגרים כדי להפגין בהם את כישוריהם. בינתיים, הם פיתחו סממני לבוש עצמאיים וקשר הדוק לתרבות הפאנק והגרפיטי.

בקיומו של הסקייט-פארק יש פרדוקס מובנה. מצד אחד, הוא מבטא את המעבר של תחום הסקייטבורד למקצוענות, ומצד שני, הוא משקף את ההתנתקות של הסקייטרים מסביבת המחיה והתרבות המיידית שלהם במרכז העיר. הסקייט-פארק בהרצליה ממוקם במקום הכי פחות אלטרנטיבי שאפשר לדמיין. הוא מוקף בבית חיל האוויר, קניון ומגרשי ספורט מטופחים. קשה לדמיין איך במקום כזה מתפתחת תרבות שוליים.

ליאור וולף מסביר כי חלק בלתי נפרד מהאג'נדה של העירייה היה הרחקתם של המחליקים ממרכז העיר ו"מניעת ונדליזם של מחליקים ברחובות, באזורי הבילוי ובכל גרם מדרגות אפשרי". השאלה היא אם באתר מוגן ותקני כל כך, עם שמירה צמודה וללא רמז אחד לכתובת גרפיטי, תצליח להישמר גם התרבות הייחודית.



הסקייט-פארק בהרצליה. ניתוק של הסקייטרים מסביבת המחיה המיידית שלהם במרכז העיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות