בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תקראו להן בובה: על הרטרוספקטיבה של אלכסנדר מקווין

סולב סנדסבו, שצילם את הקטלוג לרטרוספקטיבה של אלכסנדר מקווין שתיפתח בניו יורק במאי, עמל במשך חודשים כדי להעלים לחלוטין את פניהן של הדוגמניות היפהפיות שמופיעות בו

תגובות

לפני קצת יותר משנה, בעת תצוגת הקולקציה שעיצב אלכסנדר מקווין בימים האחרונים לפני שהתאבד, הופיעה פולינה קסינה, אחת הדוגמניות שהיו אהובות על המעצב, במעיל צמוד עשוי אלפי נוצות ברווז מוזהבות, שנלבש מעל חצאית לבנה רקומה חוטי זהב.

זו היתה התלבושת האחרונה בתצוגה האחרונה של מקווין. כך שלכל הדעות, היה זה רגע מרגש כאשר קסינה לבשה את התלבושת הזאת פעם נוספת בדצמבר, בזמן צילומים בסטודיו הלונדוני של סולב סנדסבו.

סנדסבו, צלם שנודע במניפולציות הדיגיטליות שהוא עושה לעבודותיו, התבקש לתעד את הפריטים שיופיעו ברטרוספקטיבה לעבודתו של מקווין, שתיפתח ב-4 במאי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. הצילומים מופיעים כעת בקטלוג הנלווה לתערוכה, ששמו "אלכסנדר מקווין, יופי פראי".

היתה זו הזדמנות נדירה בשביל המוזיאון לצלם בגדים שיוצגו בתערוכה על דוגמניות בשר ודם, שהתאפשרה רק מאחר שרוב האוסף שייך לארכיון מקווין ולא למכון התלבושות של המוזיאון, שאוסר בתכלית על לבישת הבגדים לאחר שנרכשו.

אבל קשה מאוד לזהות את קסינה בתמונות המופיעות בספר המוגמר, שבהן נראים הבגדים כאילו הונחו על בובות תצוגה. במבט ראשון, נדמה שהקטלוג עוצב באופן המסורתי, שלפיו יש להציג בגדים בעלי חשיבות היסטורית בסביבה של סטריליות תמידית. רק כשמזהים שהבובה היא למעשה קסינה, שצורתה שונתה על ידי שימוש משולב באיפור, תאורה ופוטושופ, היופי בגישתו של סנדסבו והרלוונטיות שלה לעבודתו של מקווין מתחילים להתברר.

"קשה להיות בטוחים אם זה אמיתי או לא", אומר אנדרו בולטון, אוצר התערוכה של מקווין.

המטרה היתה להמחיש את חייו של המעצב באמצעות קטלוג שיהיה גם מעניין מבחינת תוכן צילומיו (לפי דרישת נותנת החסות הראשית של התערוכה, חברת אלכסנדר מקווין) וגם מבוסס מבחינה אקדמית (לטובת המוניטין של מכון התלבושות של המטרופוליטן). בנוסף, הקטלוג נועד להיות ספר עזר שלאורו ייערכו מחקרים עתידיים על חשיבות יצירתו של מקווין, כך שהיה חשוב שהתמונות שמופיעות בו ייראו כלקוחות מתערוכה במוזיאון ולא יזכירו מגזין אופנה.

בולטון אומר שהסתקרן מהצעתו של סנדסבו לגרום לדוגמניות להיראות כמו בובת תצוגה כי הדבר הזכיר את טשטוש הגבולות - בין טוב לרע, מלאכים ושדים, טבע וטכנולוגיה, עמידות וריקבון - שהיה תמה קבועה בקולקציות של מקווין. "היופי של מקווין הוא התחושה הבו-זמנית של יראת כבוד ופליאה לצד פחד וטרור", הוא אומר.

כדי ליצור את התמונות, סנדסבו צילם את הקולקציה על ארבע דוגמניות. גופן כוסה בצבע אקרילי, מוצר חדש של חברת הקוסמטיקה מאק, שלא נדבק לבגדים לאחר שהוא מתייבש. שרוכים נקשרו סביב פרקי ידיהן, מותניהן וצווארן של הדוגמניות כדי לסמן את המפרקים שעליהם הורכבו בהמשך התהליך חלקי בובה, פרטים שלאחר מכן הודגשו בריטוש דיגיטלי בתהליך מפרך שנמשך יותר מחודשיים. בתמונות המוגמרות, ראשיהן של הדוגמניות הוחלפו בראשים מדומים נטולי תווי פנים, ובמקרים מסוימים נחתכו כליל.

הראיה היחידה שמצביעה על אנושיותן נראית במרווחים שבהם הצבע, בעת הצילומים הארוכים, החל להיסדק. "האנושי החל לפרוץ", אומר סנדסבו. "היא גם מלאכותית, וגם בשר ודם".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו