בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורטיס וסחרוף, סיכום ביניים

שני אלבומים חדשים, אחד של ברי סחרוף והשני של רמי פורטיס, הם הזדמנות לברר אחת ולתמיד: מה פשר הזוגיות המזגזגת של שני המוסיקאים האלה, האם הפרידה היטיבה עמם או הזיקה להם ומהו מעמדם - ביחד ולחוד - ברוק הישראלי כיום

תגובות

לא צריך להיות מלכה שפיגל כדי להבין שהקשר העמוק בין ברי סחרוף לרמי פורטיס הוא כמעט מיסטי. אם לא מספיקה הפיקנטריה האסטרולוגית של תאריך הלידה הזהה, הלופ האינסופי שאפשר להרכיב משמות המשפחה של שניהם - פורטיסחרופורטיסחרוף וכו' - או העובדה שהם מלווים זה את זה במשך כל חייהם הבוגרים באופן סינרגי, מגיע הסיפור הבא.

איור: אילה טל

"היינו באמצע הקלטות בבניין בפלורנטין", משחזר בנו הנדלר, שהפיק במשותף עם אורן לוטנברג את "אתה נמצא כאן", האלבום החדש של סחרוף, "ופתאום שמענו את הקול של פורטיס מהתקרה. בהתחלה לא ממש הבנו מה קורה - בכל זאת, זה מוזר שאתה מקליט עם ברי ופורטיס מגיע כמו רוח משום מקום - ואז קלטנו שפורטיס מקליט גם הוא את האלבום החדש שלו באותו בניין. לא ייאמן שגם כשהם מחליטים לעבוד בנפרד, הם בכל זאת איכשהו תמיד ביחד".

"אתה נמצא כאן" של סחרוף שיצא לפני שבועיים ו"החבר אני" של פורטיס שייצא בקרוב הם הזדמנות לבחון את הזוגיות ארוכת שנים, שנמשכת גם הרבה אחרי שהפרידה ביניהם נשלמה לכאורה. במידה מסוימת פורטיסחרוף הם כמו הזוג ב"פנים אחרות" של עגנון, שיחסיהם נמשכים גם לאחר שהתגרשו; יחסים עמוקים שהם מעבר לשותפות יצירתית.

באותה הזדמנות אפשר גם לנסות ולהבין אחת ולתמיד מה הוליד הפיצול המוסיקלי ביניהם: האם היטיב עמם או הזיק להם? כיצד הוא השפיע על מידת ההצלחה של כל אחד מהם ועל תדמיתו? באילו דרכים הם עדיין מושפעים זה מזה, במה הם עדיין דומים ובמה שונים, ומהו מעמדם - ביחד ולחוד - בהיררכיה המעורפלת של הרוק הישראלי.

מי כאן משורר

"אחד הדברים המיוחדים שהם עשו זו הבניה של דמות פיקטיבית משותפת - 'פורטיסחרוף'. הם פעלו כך כלהקה מאז האלבום 'סיפורים מהקופסא' שיצא ב-1988 ועד ל'על המשמרת' מ-2006, אבל בכל התקופה הארוכה הזאת כל אחד מהם גם הלך בדרכים משלו", אומר פרופ' נסים קלדרון, מחבר הספר "יום שני - על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך". "לכל אחד יש גם קריירה עצמאית והם נזהרים שהביחד לא יחנוק אותם.

"התרשמתי מאוד מפורטיס כעת בתור המפיק של קוואמי (הוא הפיק את האלבום האחרון של קוואמי ו'החלבות', 'זרים במאה ה-21', ל"פ). את זה הוא יכול לעשות רק כשהוא משתחרר מהנוכחות של סחרוף, כי לקוואמי יש ראש וסגנון אחרים לגמרי. ואת 'אדומי השפתות' (אלבום משירי אבן גבירול שסחרוף הוציא במשותף עם רע מוכיח ב-2009, ל"פ) ברי יכול היה לעשות רק בלי פורטיס, כי אין שם מקום לסוג הגרוטסקה החזקה שלו.

"מה שמיוחד פה זו היכולת שלהם ליצור גם ביחד וגם בנפרד בלי שיהיה פיצוץ", מוסיף קלדרון. "לא מפרקים את הלהקה אלא נחים ממנה. הם כבר אנשים באמצע שנות ה-50 שלהם ומאוד מרשים האופן שבו הם מצליחים לשמור על הייצור האמנותי של 'פורטיסחרוף' ולצדו הענפים שבהם כל אחד הולך לכיוון אחר".

הם הכירו באמצע שנות ה-70. פורטיס שמע על גיטריסט מוכשר שגר ברמת אביב והגיע לבית הוריו לשמוע במה מדובר. סחרוף היה אז בן 17, פורטיס בן 21. מאז הם ביחד; בין אם בלהקות "SOB" (שהקימו באירופה), "מינימל קומפקט" (81'-87', עם מלכה שפיגל, סמי בירנבך ומקס פרנקן), "פוריין אפייר" (89') או "פורטיסחרוף". בתחילת שנות ה-90 יצא סחרוף לקריירת סולו, ב-2006 שבו השניים לשתף פעולה ואפשר לשער שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

מאז "הכל או כלום", אלבום היחיד הראשון שלו מ-1991, ועד היום, ניסח סחרוף את הסאונד שעם השנים נעשה מזוהה עמו; הוא דבק במוטיבים הטורקיים, שהביא מהבית כבר ל"מינימל קומפקט", ושילב אותם עם רוק אגרסיבי ואלקטרוניקה. פורטיס לעומתו, שמכור לצליל הגיטרה המנסרת ללא תוספי דגימות ולופים, נמשך פחות למחוזות המזרחיים והאלקטרוניים.

"שניהם מוסיקאים מעולים", מדגיש הסופר והמרצה לפילוסופיה יוסי סוכרי. "לברי יש כמיהה בלתי מרוסנת לאתר רכיב מבני בתוך הזהות שלו, והדבר גורם לכך שהוא מחפש תדיר עוגן בתוך היהדות והישראליות. המוטיבציה הזאת פחות בוערת אצל רמי. שניהם השרישו מוסיקה בעלת אוריינטציה אירופית, כזו ששייכת לשוליים האירופיים האיכותיים, ומצד שני, במיוחד אצל ברי, חותרת לקראת מקום שהוא לפני הישראלי; בניגוד למוסיקאים אחרים שמנסים לגעת בישראליות, ברי מנסה לגעת במשהו שהוא לפני ישראלי, משהו שקשור ליהדות, כלומר, לפני שהישראליות זיהמה אותה".

קוואמי מוסיף: "צורת ההלחנה של פורטיס כל כך לא שייכת לפה. לדעתי זה קשור לדברים שהוא הקשיב להם במשך השנים; הוא היה חלק מעולם הפוסט-Pאנק באירופה והיה קשוב לכל הדברים שקרו בשנות ה-80, הוא מעריץ את רוברט וייאט וממש אפשר לשמוע את זה בלחנים שלו ובצורת ההגשה. יש לו צורת הלחנה משלו וזה לא משהו שאפשר לפענח לפי גנום ישראלי".

אחת הדרכים שבהן חתר סחרוף למקום ה"לפני ישראלי", כפי שמגדיר זאת סוכרי, היא העמקה בכתבים של פילוסופים יהודים, בהם עמנואל לוינס, שהיה השראה לאלבום "האחר" מ-2001, וכן הלחנה של שירי משוררים; מאבן גבירול דרך שאול טשרניחובסקי ("אינני אוהב אותה") ועד יונה וולך ("שם יש") ודליה רביקוביץ' ("רחוק ממך", דואט עם יהודית רביץ).

פורטיס לעומתו לא עשה זאת וכתב בעצמו את המלים של רוב שיריו. "אני חושב שפורטיס הוא סוג של משורר וברי לא", טוען בועז כהן, שדרן תחנת הרדיו 88-אף-אם. "אף על פי שברי גם חתום על טקסטים מדהימים כמו 'עבדים'. יש לו רגישות גבוהה מאוד למלה, הוא סופר-אינטליגנטי וכשהיה בכלא הוא קרא את כל כתבי קפקא וקאמי (סחרוף ריצה עונש מאסר של שמונה חודשים לאחר שנתפס בנתב"ג עם 15 גרם קוקאין ב-1985, ל"פ). הוא יודע מה זה טקסט מעולה ובעל משמעות ולכן הוא מטפל בטקסטים של משוררים. לא הייתי חושב שזה הצד הכי חזק שלו, אבל זה גם לא אמור להיות. פורטיס מורכב יותר, הוא מוסיקאי ובו-בזמן בן-אדם שהרבה זעם ומחאה בערו בו ויצאו בשירים שלו".

הזעם של פורטיס הוא שהוביל לכך שלאורך הזוגיות המוסיקלית נהגו להבדיל ביניהם דרך הצמדת תואר "הביישן" לסחרוף ו"המשוגע" לפורטיס. "החלוקה הדיכוטומית בין ברי לפורטיס - שלפיה לכאורה ברי הוא המוסיקאי האולטרה-מופנם ופורטיס הוא היוצר המוחצן - היא בנאלית וסטריאוטיפית ומעולם לא הבנתי את השיח הזה בתקשורת", גורס סוכרי. "עצם העובדה שברי עמד על הבמה כל חייו, בין אם מקדימה או מאחורה, ושר את הדברים הכי מופנמים שאדם יכול לשיר, היא עדות מובהקת לכך שיש בו יסודות מוחצנים. במקביל, חלק מההתפרעות של פורטיס על הבמה קשורה בניסיונות מוצלחים מאוד להשתחרר מהביישנות הבסיסית שקיימת בו".

קוואמי מחזק את הדברים האלה: "פורטיס ממש לא משוגע. הוא באמת ובתמים אחד האנשים השפויים שאני מכיר. אנשים בישראל מפענחים התנהגות אקסצנטרית על במה בתור טירוף, וזה מכיוון שהרבה פעמים מצפים מבדרן להיות מחויט באיזשהו אופן, להתכוונן לפי תבניות או קונוונציות, ופורטיס הוא לא כזה. ישימו אותו בכלוב והוא ישבור אותו".

גם רע מוכיח, שהירבה לעבוד עם סחרוף, סבור שהמציאות מורכבת בהרבה מכפי שנוטים להציגה: "ברי הוא בן-אדם של ניגודים מקופלים, הרבה דברים והיפוכם. הוא גם אוהב מוסיקה פופולרית שמגיעה לקהל רחב וגם אוהב לעשות מוסיקה אוונגרדית ולא מסחרית. אלה שתי אהבות שלא תמיד דרות בכפיפה אחת. התפישות שלו לפעמים פרימיטיביות ועממיות ולפעמים אינטלקטואליות. הוא מכיל ניגודים ואני חושב שזה מה שעושה ממנו אמן ברמה גבוהה. על הבמה הוא מוחצן, מתבטא ונותן ומרוגש, ומחוץ לה, כשהוא לבד עם החברים, הוא ביישן וסגור לכאורה. בגלל זה ההופעות שלו כל כך טובות. הבמה נותנת לו משהו שהוא צריך, משחררת אותו".

אין ספק שמי שאחראי במידה רבה למשב הרוח האקסהיביציוניסטי שחדר בסחרוף - האיש שאמר לא פעם בראיונות כי היה מעדיף שההופעות שלו יתקיימו בלעדיו - הוא פורטיס. כיום סחרוף נהנה על הבמה עד כדי כך, שההופעות שלו מתארכות לפעמים עד לארבע שעות. ההופעה הקרובה שלו תהיה ביום חמישי השבוע באמפי שוני בבנימינה.

משיחות עם מוסיקאים שהופיעו עם השניים ניכר שהם נוקטים גישה ספונטנית דומה בהופעות - מה שפחות מתוכנן יותר טוב. "שניהם מאוד מאמינים בחוויה של הרגע", מספר שלומי שבן, שהופיע עם שניהם וניגן באלבום "על המשמרת". "הם לא אנשים מאוד מתוכננים ויש תחושה שמה שמגניב אותם זה מה שקורה ברגע עצמו. זה קשור בחינוך מוסיקלי שהם קיבלו ביחד, ההופעות שלהם פתוחות מאוד גם מבחינת סדר השירים. זה הפוך ממני ותמיד כיף להיות חלק מזה".

אסף תלמודי, שמנגן עם סחרוף בשמונת החודשים האחרונים, מספר על הופעות הדורשות כושר גופני של אצן מרתון ויכולת אלתור של ג'זיסט. "יש לו נטייה להפתיע על הבמה עם שירים שלא יצא לנו לנגן אתו. כשאתה עושה את זה בלבונטין מול 100 איש זה כיף, אבל במצדה מול 5,000 איש זה מפתיע ומלחיץ. וזה קורה כל הזמן. הפתיע אותי שאנשים מצליחים כמוהו רוצים לחדש כל פעם, אפילו במחיר טעויות. הוא משחרר לנגנים שלו חבל, וגם אם תנגן משהו פחות טוב, החבל לא יתקצר פתאום. אני חושב שזה הכי דומה להתנהלות של ניל יאנג - חיפוש עקבי אחר רגע של מוסיקה שבאמת קורה, ומשמר מידה של אי-ודאות. זה תובעני, אבל מאוד מהנה".

אצל פורטיס הספונטניות מתובלת בתדמית האידיוט שהוא מקפיד לדבוק בה. לדברי אייל אבן צור, שהפיק והלחין אתו את האלבום "חצי אוטומטי", "לפני שהיינו עולים לבמה הוא היה אומר לנו שהכי חשוב להיות על הבמה גם קצת טמבל, אסור לך להיות כל כך מודע לעצמך, שיהיה מקום לפדיחות. זה נשמע שטחי וקליל, אבל בהסתכלות אחורה אני מבין שהמוטיב האנושי הזה חשוב מאוד על הבמה".

המשך בעמ' 8

גם באולפן ההקלטות עם הצמד ניכרת הרוח הזאת. לדברי הבסיסט גיל סמטנה, שניגן באלבומים של "פורטיסחרוף" ובשנים האחרונות נמנה עם הלהקה של פורטיס לצד יובל שפריר ועידו אגמון, "הם מאוד ספונטניים בהקלטות; לא דוגלים בעבודה סיזיפית אלא רוצים יותר לשמור את הדברים רעננים וראשוניים ולא להגיע לרמה מהוקצעת מדי וחסרת נשמה. החלוקה ביניהם היתה כזו שברי קצת יותר דאג למבנים של השירים ולהפקה ופורטיס יותר לכתיבה ולשירה, אך מובן שהגבולות מיטשטשים בעבודה משותפת".

אבי בללי מ"נקמת הטרקטור" מספר על היחסים המשעשעים בין השניים כפי שחזה בהם שעה שסחרוף הפיק את אלבום הבכורה של הלהקה ב-1990: "פורטיס היה מגיע לאולפן ועושה לנו קצת רעש. הוא היה מפריע לברי כל הזמן עם האנרגיות שלו, זה היה גדול. נורא מצאה חן בעינינו הדינמיקה ביניהם, שהיתה קומית - הילד הרע והילד האחראי. פורטיס עם הפרעות קשב ומתפזר כל הזמן וברי בפוקוס, עד כמה שאפשר לקרוא לזה פוקוס אצל מוסיקאים. יש בו רוגע שאהבתי".

גם כשסחרוף מקליט בלי פורטיס, "תמיד יש צחוקים באולפן", מספר חיים לרוז, שהפיק אתו בין השאר את האלבום "האחר". "הוא האיש הכי פתוח מבין כל האנשים שעבדתי אתם בחיים. הוא משוחרר לחלוטין, עד כדי טירוף. הוא סומך על אלה שהוא עובד אתם".

מדבריו של מוכיח על עבודת האולפן נוצר הרושם שסחרוף שם את מבטחו במפיקים ובנגנים, שאותם הוא בוחר בקפידה, גם כדי להימנע מהצדדים שהוא פחות אוהב ביצירה: "הזמן האמיתי של המוסיקה מבחינתו הוא הזמן שעל הבמה, לעומת העבודה באולפן שכרוכה בתהליך יותר מייגע ומעבדתי. ברי משאיר לאחרים את מה שהוא לא אוהב לעשות באולפן. הוא אוהב לנגן, לשיר, וכשאין נגינה ושירה הוא לא אוהב להיות שם".

כשבנו הנדלר מתאר את העבודה על האלבום החדש, מצטייר רושם שסחרוף נהיה קפדן ואולי אף ריכוזי יותר עם השנים: "העבודה היא כזו שהוא הנהג ואני הנווט. יש לו משהו בראש ואני מנסה להגיע לזה יחד אתו. גם כשזה נשמע פצצה אנחנו בודקים 100 פעם. ברי יסודי מאוד בעבודה על הטקסט ובהקלטות. הוא משקיע 110%; בודק שוב בבוקר ועוד פעם בערב ואז מחכה חודש ומקשיב ועובד עוד. עם זאת, הוא פתוח מאוד לדעות ורעיונות. גם עוזר הטכנאי יכול לבוא ולהגיד לו בפנים אם הוא לא אהב משהו שהוא עשה וברי יקשיב ואולי גם ישנה. בכל אולפן אחר הוא יכול להיות מפוטר על דבר כזה".

גם כשפורטיסחרוף לא עובדים יחד, כל אחד מהם נותר שחקן קבוצה. הגיטריסטים אורן לוטנברג וגידי רז מלווים את סחרוף כבר שנים, כמוהם גם הטכנאי והמעבד אורי ברק. הוא גם הירבה לשתף פעולה עם מוכיח ולרוז ועם דן תורן. לצד הצוות הקבוע הוא מוסיף מפעם לפעם נגנים חדשים לצורך גיוון והתחדשות.

גם פורטיס מתמיד בשיתופי פעולה בקריירת הסולו שלו. בין השאר עבד עם "האחים פורטיס" (יובל שפריר, ג'נגו ואורן קפלן) ועם שלומי ברכה. "פורטיס הוא איש של קבוצה, של יצירה משותפת", אומר שפריר. "הוא מאוד פתוח. אנחנו בכלל לא עובדים בצורה של זמר ונגנים. הוא מגיע עם בסיס של שיר, שלרוב מתקדם יותר טקסטואלית ופתוח יותר מוסיקלית, ומשם הכל קורה ביחד". אגמון מוסיף: "אנחנו קצת מפרשים את פורטיס. הוא יכול לבוא עם רעיונות מוכנים לגמרי או עם משהו גולמי יותר שאנחנו מפתחים ביחד. לפעמים אנחנו מבינים למה הוא התכוון עוד לפני שהוא מבין את זה".

בעוד שאצל פורטיס נוצר הרושם כי האנשים שעובדים אתו מביטים בו בגובה העיניים, במקרה של סחרוף מדובר בהערצה על גבול עבודת אלילים. "כל הקלישאות שאומרים עליו נכונות. הוא צנוע כשם שהוא מוכשר", אומר תלמודי. ובללי מוסיף: "ברי הוא אדם מאוד נעים שנותן המון השראה, יש לי רק מלים טובות להגיד עליו". דברים דומים אומר עמיר לב, שהיה שותף לכתיבת הטקסטים באלבום החדש: "ברי הוא תופעה. המוסיקה יוצאת ממנו, הוא מנגן וזה לא דומה לכלום. הוא הבן-אדם שמביא לי הכי הרבה השראה. הוא יכול לנגן בגיטרה עשר דקות ואני עף והמלים יוצאות".

מי לנון, מי מקרטני

מתברר שגם דעותיהם של פורטיס וסחרוף על להקות ומוסיקאים חדשים דומות: "אל סי די סאונדסיסטם" היא הלהקה המועדפת על שניהם, לדברי המרואיינים. מי שנכח בהופעה של ג'יימס מרפי וכנופייתו בתל אביב באוגוסט האחרון לא צריך להיות מופתע, שכן סחרוף קיפץ כאחרון ההיספטרים שהרכיבו את הקהל בגני התערוכה. זה היה מראה שכיח; סחרוף נוהג לפקוד את מועדוני תל אביב בכל פעם שהופעה מסקרנת מגיעה לעיר. את פורטיס - שהעתיק את מגוריו למושב בית יצחק - נדיר יותר לראות בהופעות, אך גם הוא מקפיד להתעדכן במוסיקה חדשה. בין השאר הוא אוהב את להקת "ארקייד פייר".

השניים גם מרבים לשתף פעולה עם יוצרים צעירים מקומיים. פורטיס הפיק כאמור את האלבום של קוואמי ו"החלבות", אירח את מארינה מקסימילאן בלומין בשיר "מעלי" באלבום המשולש שלו, יצא לסיבוב הופעות עם שלומי שבן וזו רק רשימה חלקית.

סחרוף הצטרף לטריו הבלקני "בום פם" לחידוש שירו של אריס סאן, הוציא מיני אלבום עם הרכב הטראנס "אינפקטד מאשרום", הפיק לאביב גפן את "חלולים" ושר אתו את הדואט "סוף העולם" באוסף שלו, התארח באלבום האחרון של דודו טסה והקליט לפני כחצי שנה את "סוכר" עם "איזבו". גם זו רשימה לא מלאה.

"לדעתי שניהם בוחרים פשוט במה שמדליק אותם", סבור מבקר המוסיקה של "הארץ", בן שלו. "האם הבחירות שונות מאוד באופי שלהן? אני לא בטוח. אבל אני לא רואה הבדל גדול בין 'איזבו' לדודו טסה לקוואמי או לעוזי רמירז" (לשעבר חבר "בום פם", שאירח את סחרוף בהשקת אלבום הסולו שלו לפני כחצי שנה).

כיצד השפיע כל אחד מהם על דור המוסיקאים הצעיר? "סחרוף הוא ההשפעה הכי גדולה על הרוקרים שלנו ב-15 השנים האחרונות", גורס שלו. "משהו בשילוב של רוקנרול עם מזרחי ופתיחות לאלקטרוניקה ממש מגדיר את הסאונד של הרוק הישראלי בשנים האחרונות. זה מגיע להשפעת יתר בהרבה מקרים.

"ההשפעה הגדולה של פורטיס קשורה בכך שהוא הלך הכי רחוק והכי פרוע מבחינת החופש שהוא הרשה לעצמו בתחילת הדרך שלו. ליוצר צעיר שמה שהוא רוצה לעשות זה לא לציית לשום מוסכמה, לא לפחד להיות הכי פרוע וחסר עכבות וגבולות במוסיקה שלו - פורטיס תמיד יהיה שם כאב הקדמון. מה שכן, מבחינת הסטייל הוא קצת בלתי ניתן לחיקוי. אני לא יכול לחשוב על הרבה אנשים שנשמעים כמוהו".

השאלה שככל הנראה תוסיף להטיל צל על הקריירה הסוליסטית של שניהם היא, האם השלם גדול מסך חלקיו? האם נעדיף לראות ולשמוע אותם יחד מאשר כל אחד בנפרד?

בועז כהן סבור שכן: "המקרה שלהם דומה למקרה של הביטלס. אני אוהב מאוד את אלבומי הסולו של ג'ון לנון ופול מקרטני, אבל הביטלס עשו חריטה עמוקה מאוד בהיסטוריה כי זה היה יותר משירים מוצלחים; מקרטני נתן קצת מתוק ולנון את הנשיכה והטוויסט, וביחד אף אחד לא נתן לשני לגלוש לכיוונים מתקתקים או חריפים מדי. במקרה שלהם פורטיס הוא לנון, שמביא את הטקסטים החריפים, וסחרוף מביא את ההשפעות המוסיקליות הרחבות וההפקה ונוצר סוג של ערבוב. הם כמו שני חוטים שכשאתה מחבר אותם אתה מצליח להדליק את האוטו. זה תמיד קורה".

קלדרון חושב אחרת: "עצם זה שהם עובדים בנפרד מסייע גם לחדש את האישיות המיוחדת שהמציאו במשותף. מה שיפה הוא שיש פה שלם שמורכב מחלקים המצטרפים לשלמים חדשים בכל פעם שהם משתפים פעולה עם יוצרים אחרים. השלם שלהם לא יכול היה להתקיים כפי שהוא ללא ההיפרדות, וזה מה שעושה את הקריירה שלהם ביחד ולחוד מופלאה באמת".


שתי המצאות

גיל סמטנה חושף מעט מן הצפוי באלבום החדש "החבר אני": "לדעתי זה אחד האלבומים הכי טובים של פורטיס. יש לו נושא משותף שקשור לחברות, והרבה מהשירים מתחברים לרעיון הזה בכל מיני וריאציות. בין אם זו החברות אתנו, אולי עם ברי וגם עם עצמו".

אחד הנושאים שהעסיקו את פורטיס ושותפיו בזמן העבודה היה ניקולה טסלה, הממציא הסרבי שפעל לפני כ-100 שנה. "הוא המציא הרבה דברים והיה איש חזון של טכנולוגיה, אבל ברמה החברתית שלה, מין ממציא שהוא יותר מממציא", אומר שפריר. "כולנו קראנו עליו והיינו מגיעים כל בוקר לאולפן ומדברים על טסלה. באיזשהו שלב הגיעו תמונות שלו ומתברר שהיה לו שפם גדול ויפה ואני בדיוק גידלתי שפם אז פורטיס החליט כמובן שזה לא מקרי".

על האלבום החדש של סחרוף, "אתה נמצא כאן", מספר המפיק הנדלר כי הוא ממשיך אותו חיבור המאפיין אותו - בין מזרח, מערב ואלקטרוניקה - רק בעוצמת דיסטורשן פחותה. "הוא הבין שהוא הגיע למצב שגם כשהוא מנגן בעוד יש בזה משהו שהוא רוק וכוחני וזה לא חייב לצאת מהגיטרה. אני מניח שזה קשור גם בכך שהוא עשה זאת לא מעט ובהצטיינות, אז הוא מנסה לחפש עולמות חדשים ולא להיתקע. רן שם טוב מ'איזבו' עשה את המיקסים וזה גם נתן טוויסט מעניין".

עמיר לב, שהיה שותף לכתיבת הטקסטים ב"אתה נמצא כאן", מספר: "עבדנו במשך שנתיים. היו שבועות שברי היה בא אלי לגליל ושבועות שאני הייתי בא אליו והיינו יושבים ומדברים, נכנסים פנימה, שואלים שאלות וכותבים, ואחר כך מדברים בדרך ויותר מאוחר נפגשים ושוב מדברים ומוחקים".

"שם האלבום, 'אתה נמצא כאן', קשור בתופעה העכשווית המוזרה שבה מכשיר חיצוני כמו מערכת ג'י-פי-אס אומר לך איפה אתה נמצא", מוסיף לב. "אשר לטקסטים, אין באמת עניין של נושאים שטיפלנו בהם. זה נשמע די פלצני, אבל זה היה כמה רמות מעל זה. אנחנו חברים ועל הכל כבר דיברנו לפני כן. אף פעם לא דיברנו על מה נכתוב או איך נכתוב, אלא ניהלנו שיחות והיתה בינינו קרבה גדולה. זה כמו לצייר ציור אבסטרקטי אבל עמוק מאוד".

אז סחרוף מתייחס לג'י-פי-אס ופורטיס לממציא טסלה. האם העיסוק של שניהם באלבומים החדשים בהמצאות טכנולוגיות גם הוא לא מקרי? על זה כנראה רק הם יוכלו לענות. הם או יונג.


האלבומים

משותפים:

במסגרת "מינימל קומפקט": "Deadly Weapons" (1984), "Raging Souls" (85'), "The Figure One Cuts" (87'); במסגרת "פוריין אפייר": "East On Fire" (89'), במסגרת "פורטיסחרוף": "סיפורים מהקופסא" (1988), "1900?" (1990), "על המשמרת" (2006).

סחרוף:

"הכל או כלום" (1991), "סימנים של חולשה" (1993), "חם על הירח" (1995), "נגיעות" (1998), "האחר" (2001), "אתה נמצא כאן" (2011); עם רע מוכיח: "11א'" (2005), "אדומי השפתות" (2009); עם "מינימל קומפקט" בלי פורטיס: "One by One" (1982).

פורטיס:

"פלונטר" (1978), "להתראות בחלומותי" (92'), "רץ על הקצה" (עם שלומי ברכה, 98'), "חצי אוטומטי" (2001), "פורטיס משולש" (2009); עם "האחים פורטיס": "שוטר פושע והענק הלוחש" (1994), "איפה הסוסים" (96'), במסגרת להקת "כרומוזום": כרומוזום (81'); עם "ז'אן קונפליקט": ז'אן קונפליקט (88'); "החבר אני" (ייצא ב-2011).



פורטיס וסחרוף, סוף שנות ה-80 . מי השפיע על מי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו