בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי רצח את ארלוזורוב?

הילד מאת פתרון לענות על שאלות - לחזור על המלה האחרונה. זו לא בהכרח תשובה חיובית. אמא בחיתולים

תגובות

אבא חמוד אחד נכנס לחנות מכולת ושאל איפה אפשר למצוא "פוטית". רגע לפני שהחנוונית הזעיקה את המשטרה, הוא נזכר שהאקדמיה העברית ללשון עדיין לא הכירה במלה כשם נרדף לפריכיות אורז, הנשנוש המועדף על ילדו בן השנתיים.

אין ספק, השפה של מיכאל משתלטת בהדרגה על חיינו. תכופות אנחנו בוחרים לאמץ את השיבושים שלו ולא לתקן אותם: "בודי" במקום "דובי", "תיתה" תחת "חביתה", "בו-בו" הוא בקבוק ו"צצי" אינו דורש ביאור מן הסתם. "מגדים" מחליף את "גמדים" ומשווה למעדן עתיר הסוכר דימוי בריא בהרבה.

ועוד: האמירה "אבא/אמא לישון", בקול רם למדי, מעירה בחינניות הורה מעולף; סרבולי לשון כמו "בלון צבע אדום" נדמים פתאום קולחים ורהוטים כדברי משוררים, וכך גם האינטונציה המתוקה שאי אפשר לתאר בכתב.

אבל המאפיין המידבק ביותר של שפת-מיכאל הוא נטייתו לענות לשאלות בעזרת חזרה על המלה האחרונה של הדובר - נטייה שמתפרשת לא תמיד בצדק כתשובה חיובית. למשל, "מיכאל, רוצה בננה?" התשובה: "בננה". בניגוד למצופה, חצי דקה לאחר מכן הפרי הצהוב נעלם באין דורש בכרסה התופחת של אמו.

סגנון התשובה הזאת הופך את הפעוט לנחקר בלתי אמין בעליל, שהיה מודה תחת לחץ פיסי מתון (דגדוגים) גם ברצח ארלוזורוב ("מיכאל, האם רצחת את ארלוזורוב?" תשובה: "ארלוזורוב". "אתה מודה שרצחת?" "רצחת!").

אבל המשפט השגור ביותר בפיו בימים אלה הוא "אמא/אבא/סקיפי, מה את/ה עושה?" השאלה הפילוסופית-אקזיסטנציאליסטית עולה בתוכחה, בטון תמים ולחלופין בכעס - אבל לעולם ברגע הנכון. היא מותירה אותי ואת אבא חסרי מענה ומלאי תהיות בעצמנו. מה אנחנו באמת עושים, לעזאזל? את סקיפי, החתולה, לעומת זאת, זה לא מוציא משלוותה הסטואית.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו