בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2011, הנואמת המצטיינת. 2041, ראש הממשלה?

סטטיסטיקות על הישגים דלים של תלמידים יוצאי אתיופיה או על בחירה מועטת של נערות בלימודי מדעים? הצחקתם את יפעת סמליין, הזוכה הטרייה בתחרות "הנואם הצעיר" של רוטרי. סמליין, בת 15 מרחובות, מתחילה בקרוב לימודי תואר ראשון במתמטיקה

תגובות

"לבנים, שחורים, רוסים, מזרחים, שמנים, נכים.... לא נעים! ומה עם אפרו-אמריקאים, יוצאי עדות המזרח, יוצאי מזרח אירופה, בני הקהילה, מלאים? גם לא נעים, נכון?

"שלום לכולם, שמי יפעת... ברצוני לדבר אתכם היום על פוליטיקלי קורקט. אציג את התופעה, כלומר אגדיר מהו הפוליטיקלי קורקט, אדבר על מטרותיו ואתייחס להשפעותיו בפועל".

בתחילת החודש זכתה יפעת סמליין, בת 15 מרחובות, במקום הראשון בתחרות "הנואם הצעיר" הארצית של מועדוני רוטרי. רוטרי הוא ארגון ותיק של אנשי עסקים הפועלים בהתנדבות למען הקהילה. בתחרות השתתפו אלפי תלמידים מכ-120 בתי ספר ברחבי הארץ, 17 מהם הגיעו לשלב הגמר.

בנאום שלה, הנאום המנצח, דיברה סמליין על המושג תקינות פוליטית. אך חוץ מאזכור קלוש, בחרה שלא לקשר את המושג לקהילה האתיופית, וגם לא לומר משהו אישי. "לא רציתי שיגידו לרגע שהגעתי למקום הראשון מפני שאני אתיופית", הסבירה בשבוע שעבר.

ואף על פי כן, זכייתה של סמליין, ילידת הארץ שהוריה עלו מאתיופיה, עוררה תלונות ורינונים בקרב המתמודדים בגמר ובני משפחותיהם, שלפיהם הגיעה למקום ראשון דווקא בשל מוצאה, כמעין אפליה מתקנת. הוכחה נוספת לכך שסטיגמות הן סטיגמות, וגם כשמישהו מקרב העדה מצליח, יש הרואים בו אתיופי ותו לא.

יעל לצרוס, הנגידה הקודמת של ארגון רוטרי, היוזמת והמנהלת את תחרות הרטוריקה השנתית, אומרת שסמליין היתה זוכה בה בכל מקרה, כי לדבריה, נערה זו היא יוצאת דופן בכל קנה מידה בכישוריה ובאישיותה.

ואמנם, מתברר שזו הפעם השנייה שסמליין גורפת את תואר הנואם הצעיר. כשהיתה בכיתה ו' כבר הגיעה למקום הראשון בתחרות זו המיועדת לילדים צעירים יותר. הזכייה הכפולה בתחרות - שבה נדרשים, מלבד יכולת אינטלקטואלית, גם כישורי שפה מזהירים וביטחון עצמי רב - מרשימה במיוחד לנוכח המציאות העגומה של אי-הצלחה בלימודים בקרב תלמידים רבים יוצאי אתיופיה.

דו"ח משרד החינוך, שהתפרסם לפני כשבועיים, הצביע על פער גדול בין הישגיהם של תלמידים יוצאי אתיופיה במבחני המיצ"ב ובין אלה של התלמידים (היהודים) האחרים. הדו"ח הוצג על ידי ארגונים המסייעים לקהילה האתיופית כאות קין למערכת החינוך: עדות לכישלון הקליטה של יוצאי אתיופיה בבתי ספר.

סמליין היא באמת תופעה: תלמידת כיתה י' בתיכון אורט ברחובות, הלומדת בכיתת "מופת": כיתות למצטיינים במדעים שהקימו מורים יוצאי רוסיה בתיכונים טכנולוגיים ברחבי הארץ. אם לא די בכך, היא משתתפת בתוכנית שבה לומדים יחידי סגולה - שלושה בלבד מקרב השכבה שלה התקבלו אליה - ושבמסגרתה אפשר לעשות תואר ראשון תוך כדי הלימודים בתיכון.

המקצוע שסמליין מצטיינת בו הוא דווקא זה שבו נרשמו הפערים הגדולים ביותר (כ-50%) בהישגי התלמידים בין יוצאי אתיופיה לבין האחרים: מתמטיקה. ככלל, למגמה זו לא נרשמות הרבה בנות, ואילו סמליין, כאילו לא שמעה על הסטטיסטיקות, מתכוננת בימים אלה לבגרות מואצת במתמטיקה. זאת כדי שבשנה הבאה היא תתחיל לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה במקצוע זה.

מתבקש אם כן לבדוק ממה מורכב חלום ההצלחה של נערה מחוננת כמוה. כיצד היא הצליחה להשתלב במקום שרבים כמותה נכשלו; מדוע סיפורה כה שונה, והאם הצלחתה מלמדת משהו, או שזהו סיפור חד פעמי, כמו זכייה בפיס.

ההורים מעודדים

הראיון עם סמליין מתקיים בסניף מקדונלדס ברחובות, מרחק הליכה ברגל משכונת מגוריה, אושיות. אבל זהו עולם אחר. המרכז מסחרי הנושק לקאנטרי קלאב נמצא בלב שכונה בורגנית חדשה, החלום הישראלי ממש, של בתים צמודי קרקע. אושיות הסמוכה, כמו שכונות אחרות שבהן ריכוזים של יוצאי אתיופיה, היא מעין גטו צפוף. מלבד הקהילה הגדולה של יוצאי אתיופיה חיה בה אוכלוסיית מצוקה נוספת, עולים חדשים שבאו מתימן לפני שנים ספורות.

אביה של סמליין מאבטח ואמה עובדת ניקיון. לבני הזוג יש ארבע בנות שכולן, כך מתברר, הולכות בעקבות הבכורה יפעת. אחותה הצעירה ממנה כבר לומדת בכיתה ז' באורט וגם הצעירות יותר עושות חיל בבית הספר היסודי. כמו בקהילות מהגרים מאז ומעולם, נראה שבמשפחתה של סמליין מאמינים שהשכלה מבטיחה ניידות חברתית.

לדברי סמליין, לימודי המתמטיקה מאתגרים אותה. "אני רוצה להוכיח לעצמי ולאחרים שאני יכולה", היא אומרת. גם להוריה חשובה מאוד הצלחתה בלימודים. "אבא שלי מאוד כעס כשאחרי היסודי, חשבתי לא ללכת לאורט. המון ילדים הלכו לבית ספר אחר. אבל הוא התעקש מאוד שאלמד במגמה מדעית. הם שמעו על זה מערבי חשיפה בתיכונים וחשבו שאני אוכל להצליח".

האב, ינסו סמליין, מאשר: "זה חשוב לי", הוא אומר. "מגיל קטן היא מאוד חכמה, מתקדמת יותר. הציונים גבוהים. רציתי שתגיע לרמה גבוהה". ההורים עלו מאתיופיה בשנות ה-90. סמליין נולדה בארץ. "אני לא למדתי פה. רק אולפן", מספר האב. "אנחנו לא יכולים לעזור לה בלימודים. היא עשתה הכל לבד. עכשיו הבנות האחרות הולכות באותו כיוון. גם הבת בכיתה א' מתקדמת".

דומה כי המוטיבציה של סמליין הבת, בתמיכת האב, מרקיעה שחקים. והכי חשוב לה שלא יסמנו אותה בתור אתיופית. "זה פוגע כשלא מסתכלים על מה שאת", היא אומרת. לדבריה, המתמודדים קיבלו מראש את הנושאים, ובהם שוויון בין המינים, איכות הסביבה, בעיית המים, אלימות בקרב בני נוער. היא בחרה להתמקד בדמוקרטיה וחופש הביטוי, כי לדבריה, חיפשה תת-נושא שיהיה מיוחד יותר ושיגרום לה לזכות.

"רציתי להימנע ופחות להיכנס לקטע של האתיופים", היא אומרת. "בכל מקום שאני מגיעה, ברור שאני שונה מהשאר. אני האתיופית. לצערי הרב, הקהילה שלי לא התאקלמה פה יפה. אבל ההורים שלי וגם אני ואחיותי השתלבנו פה. אולי במפגש ראשון בולטת העובדה שאני אתיופית, אבל עם הזמן, כשאני לא מתייחסת לזה, אני רואה שמפסיקים להתייחס לזה".

"'פוליטיקלי קורקט' הוא מושג חיובי בסך הכל", מתמצתת סמליין את הנאום שלה. "יש לו יתרונות רבים. משתמשים בו לכאורה כדי לא לפגוע באוכלוסיות מוחלשות. כשאני משתמשת בשם מוסכם, בני העדה, הקהילה, אני לא פוגעת. וכך אני יכולה לדבר על הקבוצות השונות, וגם לפתור בעיות. אבל תחת העטיפה הזאת, השם היפה הזה, עדיין מסתתרת בעיה, וזה שהחלפנו את השם לא פותר אותה". בנאום עצמו היא טוענת שהמונח נהפך במשך השנים לשם נרדף לצביעות, לשקר ולפחדנות. שכן "פערים סוציו-אקונומיים, בעיות שוויון, חינוך ומעמדות הם חלק אינטגרלי מחיינו. שפה לא משנה את המציאות".

למרות הנאום, סמליין מעדיפה גם לא להתייחס לקליטה של יוצאי אתיופיה, או למצבם העגום של תלמידים ממוצא אתיופי. "אני לא הרגשתי ביחס שלילי בבית הספר", היא אומרת. ומוסיפה: "יש סטיגמה שלילית על אתיופים. אני מאמינה שזה ישתנה ונשתלב יותר ושגם ילדים כמוני לא יהיו שונים".

אמירות תקינות פוליטית? נראה שיהיה נכון יותר לומר שהיא באמת צעירה מכדי לצאת בהצהרות כלליות.

הכל פתוח

את הנאום כתבה סמליין בעצמה, בפיקוח המורה ללשון בבית הספר שסייעה ללטש את הטקסט. בשלבים הסופיים התאמנה סמליין בבית מול הראי, ובבית ספר מול בני הכיתה. ואמנם הביטחון של הנואמת הצעירה הזאת, כפי שניתן לראות בסרטון היוטיוב של הנאום, ראוי לציון.

"הכיתה שלי שמעו אותי עשרות פעמים", היא צוחקת. זו היתה האתנחתה הקומית היחידה בשיחה עם הנערה הרצינית להחריד הזאת. גם היא וגם הנואם שזכה בתחרות לילדים הצעירים יותר, אור ינוביץ, דיברו כאילו אומנו להיות דוגמאות מוקטנות של מבוגרים, רצוי פוליטיקאים.

לצרוס מספרת שסטודנטים הלומדים את אמנות הדיון והנאום (דיבייטינג) באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי מלווים את בני הנוער המשתתפים בתחרות. הם באים פעם בשבוע לבתי הספר כדי לאמן את התלמידים ובתמורה מקבלים מלגת לימודים חלקית מרוטרי.

ומה עם הילדות, או הנעורים, בתוך כל המרוץ הזה? סמליין מאשרת שאין כל כך זמן לבילויים, או לבטלה סתם. אבל לדבריה, היא מוצאת זמן גם להיות עם חברים.

ולמרות החוויה בתחרות, הכיוון של סמליין הוא לא מלים. מתמטיקה, היא אומרת בהתלהבות, "זה מקצוע מרתק. תמיד יש מה לחפש. תמיד יש מה לחקור. אני ילדה קטנה. כרגע רוצה להתחיל, ואולי אמשיך לחקור. הכל פתוח".



יפעת סמליין. ''בכל מקום שאני מגיעה, ברור שאני שונה מהשאר. אני האתיופית''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו