בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ענבל וינברג מעצבת את דרכה להוליווד

כשענבל וינברג נתקלה בתואר "מעצב אמנותי" היא החליטה שזה מה שהיא רוצה לעשות, אף על פי שלא היה לה מושג מהן דרישות המקצוע. כעת, כששמה כבר מופיע ברשימות קרדיטים של סרטים עצמאיים נחשבים כמו "נהר קפוא" ו"בלו ולנטיין", שהיו מועמדים לאוסקר, יש לה כמה טיפים לישראלים המעוניינים לעשות את זה באמריקה

תגובות

צריך כישרון נדיר כדי למצוא פינה חמימה בכפור הניו-יורקי שמסרב לחלוף, ולענבל וינברג, ישראלית בת 31, יש כישרון כזה. כשמבחינים בשיער השחור המתולתל שלה ובשמלת הווינטג' הוורודה שעליה, קשה לנחש שווינברג היא אחת הישראליות היחידות שהצליחו להתברג בתפקידי מפתח בתעשיית הקולנוע האמריקאי העצמאי. אבל היכולת המופלאה שלה לאתר שולחן פינתי פנוי בבית קפה הומה ליד המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ולהתיישב בזווית המדויקת שתאפשר לה ליהנות מקרן שמש, יכולה להסביר איך היא נהפכה למעצבת אמנותית מבוקשת, שאחראית בין השאר לסגנון החזותי של סרטים מצליחים כמו "נהר קפוא" (שקטף שתי מועמדויות לאוסקר ב-2007), "חצי נלסון" ו"בלו ולנטיין", דרמה עטורת פרסים שאף היא היתה מועמדת לאוסקר ומוקרנת בארץ בימים אלו.

בדומה לישראלים אחרים שעובדים בתפקידים שונים בתעשייה, סיפורה של וינברג מורכב משילוב של כישרון, אמביציה, עבודה קשה ולא מעט מזל. וינברג, שנולדה בתל אביב לאם מתכננת ערים ואב פסיכולוג, התאהבה בקולנוע בעת לימודיה בתיכון תלמה ילין. "כל פעם שראיתי סרט שמתי לב שאחרי השחקנים, הבמאי והצלם יש קרדיט ל'מעצב אמנותי' (Production Designer), והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, עוד לפני שהבנתי מה זה בעצם אומר", היא מספרת בעברית שמתובלת מדי פעם באנגלית במבטא אמריקאי מושלם. "אני זוכרת שעוד לא היה אינטרנט והלכתי לספרייה באוניברסיטת תל אביב לחפש מידע על המושג הזה, וכל מה שהצלחתי למצוא היה ספר מיושן על קולנוע משנות ה-50, שלא ממש עזר לי".

במקום להמשיך לחפש הגדרות, היא עברה לניו יורק זמן קצר לאחר שהשתחררה משירות צבאי והחלה ללמוד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק (NYU). בעוד שחבריה לכיתה ניסו להעמיס על עצמם כמה שיותר קורסי כתיבה ובימוי, וינברג השתחלה לקורסים בעיצוב תפאורה ושרטוט במחלקה לתיאטרון.

זמן קצר לאחר תחילת הלימודים, היא שמעה מחברים שהבמאי טוד סולונדז ("אושר", "החיים בזמן מלחמה") מחפש מתמחים לסרט חדש בבימויו ששמו "פלינדרום". לדבריה, "זו היתה רק שמועה, אבל החלטתי שאני חייבת לעבוד על הסט של הסרט הזה. לא היה לי מושג איך להגיע אליו, אז הלכתי לארני בסקין, פרופסור יהודי חם שמלמד בפקולטה ומכיר את כולם, ופשוט אמרתי לו: 'אני חייבת להגיע להתמחות הזאת. אני אשטוף את הרצפה אם צריך'. באותו רגע ארני הרים את הטלפון, חייג מספר ואמר: 'טוד, אתה שומע, יש לי כאן מישהי שממש רוצה לעבוד בשבילך'".

וינברג קיבלה את ההתמחות הנכספת ועברה לגור באפ-סטייט ניו יורק לכמה חודשים לצורך הצילומים. סולונדז, דובר עברית שביקר בישראל כמה פעמים, התגלה כאדם קשוב ולבבי. "הוא היה פשוט מקסים, וכשהצילומים הסתיימו הוא לקח אותי לארוחת ערב במסעדת חומוס", היא מספרת בחיוך.

אחרי שורה של התמחויות נוספות בהפקות טלוויזיה כמו "המתמחה" ואינספור סרטי סטודנטים, וינברג הצליחה להגשים חלום נוסף ולעבוד עם הבמאי האל הארטלי ("אמון הדדי", "הנרי פול"), מי שנחשב לנושא הדגל של הקולנוע העצמאי האמריקאי בתחילת שנות ה-90. "למעשה, בגללו הלכתי ללמוד קולנוע", היא אומרת. "אני חושבת שראיתי את 'אמון הדדי' יותר מ-50 פעמים. בזמנו אפילו חסכתי כסף כדי לקנות את קלטת הווידיאו של הסרט. יום אחד התקשרתי לחברת הפקות שלו. מישהו ענה לי והתחלנו לדבר. בסוף השיחה הוא ביקש ממני לשלוח קורות חיים, ואז אמר: 'תשלחי אותם אלי, אני האל'. מובן שהייתי בהלם ברגע שהבנתי שדיברתי אתו, ואחרי שנרגעתי שלחתי לו קורות חיים והתחלתי לעבוד אצלו במשך שנה כמתמחה".

באותה תקופה היה הארטלי במשבר יצירתי ואישי בעקבות סכסוך ארוך עם פרנסיס פורד קופולה, שהפיק את סרטו "No Such Thing". בראיון שהעניק ל"גרדיאן", הארטלי כינה את הסכסוך ביניהם "קרב מגע שנמשך שמונה חודשים". לדברי וינברג, "זה היה מרתק לעבוד עם יוצר שנמצא במקום לא פשוט מבחינת הקריירה שלו, עם המון מאבקי כוח שהתישו אותו מאוד. זה נתן לי הצצה לצד אחר של התעשייה ולכמות האנרגיות שיוצר עצמאי, שבאמת עושה הכל בעצמו, צריך להשקיע בסרטים שלו".

המשך בעמ' 2

בעקבות ההתמחות, היא עבדה על הסט של "The Girl from Monday", סרטו של הארטלי שנכשל בקופות ולא הופץ מסחרית בארץ. אבל נדמה שדווקא החשיפה למחיר הכבד שיוצרי קולנוע עצמאיים נדרשים לשלם שיכנעה אותה שאלו החיים שהיא רוצה לחיות: חיים של חוסר ודאות ודילוג תמידי מפרויקט לפרויקט, צורך תמידי באלתורים, ובעיקר ויתור על שעות שינה ועל חיים פרטיים, כדי לנסות לייצר אלטרנטיבה למיינסטרים ההוליוודי.

בשבע השנים שחלפו מאז שסיימה את לימודיה, וינברג נדדה בין סטים שונים ברחבי ארצות הברית, כשבכל פעם היא עוזבת את דירתה השכורה בברוקלין (שאותה היא חולקת עם שני חברים מהאוניברסיטה) לתקופות של שלושה חודשים או חצי שנה, וחוזרת אליה רק כדי לאגור כוחות לפרויקט הבא.

היא כבר הספיקה לעבוד עם כוכבים כמו מישל ויליאמס, אומה תורמן, מליסה ליאו וריאן גוסלינג, אבל נדמה שרק לאחרונה, בזכות ההצלחה הקופתית והביקורתית המפתיעה של "בלו ולנטיין", היא מתחילה להתרגל למעמדה החדש כמעצבת מבוקשת. בניגוד מוחלט לנטייה הישראלית "לרוץ לספר לחבר'ה", זהו הראיון הראשון שהיא מעניקה לתקשורת. כשהיא מתבקשת לספר על הבמאים והכוכבים שאתם עבדה, או להיזכר בסיפורים מהסט, היא נעה בכיסאה בחוסר נוחות. לדבריה, היא אוהבת להיות מאחורי הקלעים.

בית אמיתי

ל"בלו ולנטיין" וינברג הגיעה בעקבות היכרותה עם השחקן ריאן גוסלינג ואנשי צוות נוספים שאתם עבדה על הסט של "חצי נלסון", דרמה עצמאית מצליחה מ-2005 על מורה מכור לסמים שיוצר קשר מיוחד עם תלמידה, שזיכתה את גוסלינג במועמדות לאוסקר. "המפיקים של 'חצי נלסון' התקשרו אלי ושאלו אם אני רוצה לעבוד על פרויקט שבו גוסלינג ומישל ויליאמס מגלמים זוג נשוי שנקלע למשבר", היא משחזרת. "מובן שאמרתי כן, ואז הם הזמינו אותי לראיון עבודה אצל הבמאי דרק סיאנפרנס.

"בראיונות כאלו מקובל להביא תיק עבודות שמבוסס על התסריט ומנסה לשרטט רעיונות כלליים לעיצוב ולאווירה של הסרט. קראתי את התסריט וחשבתי שהוא מצוין ומרגש, ובמקום להכין פורטפוליו רגיל, הכנתי ספרון קטן עם תמונות וציורים ונתתי אותו לדרק. חשבתי שהוא בכלל לא יסתכל עליו, אבל הוא התחיל לדפדף בו ומיד אמר לי שהתקבלתי. כמה שבועות אחר כך, כשכבר התחלנו לעבוד, הוא סיפר לי שהוא הולך עם הספרון בכיס המעיל שלו כל הזמן, וזה מאוד ריגש אותי".

למרות תקציב מוגבל של פחות ממיליון דולר, וינברג והצוות שלה התבקשו להקים בית דו-קומתי שישמש כבית המשפחה של דין (גוסלינג), סינדי (ויליאמס) ובתם פרנקי (פיית וולגיקה). "בדרך כלל בונים משהו שייראה אמיתי, אבל הוא מזויף, כמו 'קיר' שהוא לא באמת קיר", היא מספרת. "אבל הפעם דרק ביקש שנעצב בית אמיתי לגמרי, כולל קו טלפון, מלונה לכלב, עשרות חפצים וכל מה שזוג עם ילדה קטנה צריך. ריאן, מישל ופיית עברו לגור שם שבועיים לפני הצילומים ופשוט היו 'משפחה' לכל דבר. פתחנו להם חשבון ג'ימייל, סידרנו להם חדרים ונתנו להם לישון שם. כל בוקר כשהייתי מגיעה לסט רציתי לסדר כי היו כלים בכיור והכל היה מבולגן, ודרק היה צריך לשכנע אותי לא לגעת בכלום כי כל הרעיון הוא שהם יריבו ביניהם מי אמור לנקות".

התוצאה - דיוקן עגום וקורע לב של זוגיות במשבר - התבססה על אימפרוביזציה וכימיה נדירה בין גוסלינג לוויליאמס. הסרט, שמדלג בין רגעי ההתאהבות הראשונים והמבטיחים של הזוג הצעיר לבין הגיהנום הפרברי המדכא שבו הם חיים בהווה, כולל כמה סצינות חזקות ואינטימיות שנדיר לראות בקולנוע הוליוודי.

לדברי וינברג, ויליאמס התגלתה כשחקנית מופנמת ושקטה שמנסה להתחמק מצלמי הפפארצי שהקיפו את הסט. "צילמנו את הסרט בערך שנה אחרי שהית לדג'ר (בן זוגה לשעבר ואבי בתה של ויליאמס, נ"א) מת במפתיע, ואני חושבת שהיא עדיין היתה מושפעת מזה. בנוסף, 'בלו ולנטיין' עוסק בזוג במשבר עם ילדה קטנה, ואני בטוחה שזו התמודדות לא קלה לשחקנית שהיא גם אם צעירה בעצמה. אבל דווקא ברגעים שהיא כן השתחררה, כמו במסיבת הסיום של הצילומים, היא התגלתה כבן אדם חם ומבריק והיו לי כמה שיחות נהדרות אתה".

בעוד שוויליאמס התגלתה כאגוז קשה לפיצוח, אזכור שמו של גוסלינג מעלה על פניה של וינברג חיוך שקשה לטעות בו: "הוא פשוט מדהים", היא אומרת. "מדובר בשחקן נדיר שמצליח לאלתר בכל סצינה ועדיין לפגוע בול. מעבר לזה, הוא אחד האנשים הכי נחמדים וקשובים שפגשתי מימי. הוא יכול היה בקלות לשחק ב'באטמן' הבא או באיזה סרט קיץ ולהיות מיליונר, אבל הוא בוחר רק פרויקטים איכותיים שמדברים אליו.

"בתחילת הצילומים שאלתי אותו אם הוא אוהב את קן לואץ', הבמאי האהוב עלי. הוא אמר שכן ואז התחלתי לשאול אותו על סרטים מוקדמים של לואץ' שאף אחד באמריקה לא מכיר, והתברר שהוא ראה את כולם. כמה חודשים אחרי זה, כשנפגשנו שוב, הוא זכר את כל השיחה ואמר לי: ההפקה שלך עומדת בסטנדרטים של לואץ'".

מהגרת כמו כולם

ההצלחה הקופתית של "בלו ולנטיין" הקפיצה את מעמדה של וינברג והציפה את הסוכנת שלה, הממוקמת בלוס אנג'לס, בפניות לפרויקטים חדשים. כעת היא נמצאת בעיצומם של צילומים להפקה היקרה ביותר שעשתה עד כה (כעשרה מיליון דולר) לסרט התבגרות בכיכובם של אמה ווטסון (הרמיוני מסדרת סרטי "הארי פוטר") ולוגן לרמן ("פרסי ג'קסון והאולימפיים"). הסרט, המבוסס על הספר המצליח "The Perks of Being a Wallflower" (שיצא בעברית בהוצאת מודן בשם "כמה טוב להיות פרח קיר"), מבוים על ידי הסופר סטפן צ'ובסקי ומצולם בבית ספר תיכון בעיר הולדתו פיטסבורג.

בחודשים הקרובים יעלו לאקרנים בארצות הברית כמה סרטים בעיצובה של וינברג: "Pariah", סרט הביכורים של הבמאית די ריס על מתבגרת לסבית אפרו-אמריקאית שמסתירה את נטייתה המינית ממשפחתה הקתולית; "Ceremony", קומדיה בכיכובה של אומה תורמן ("להרוג את ביל"), המגלמת אשה שגבר צעיר מנסה לעצור את נישואיה בכל מחיר; ו"My Idiot Brother" קומדיה פרועה בכיכובו של פול ראד ("בתול בן 40") על גבר שמתעקש להתערב בחייהן של שלוש אחיותיו.

לדברי וינברג, היא עדיין מעדיפה לעצב סרטים ריאליסטיים מדכאים כמו "נהר קפוא" ו"בלו ולנטיין" על פני קומדיות הוליוודיות עם תקציב מפנק. "מבחינתי הכל מתחיל ונגמר בתסריט טוב", היא אומרת. "מצד אחד, חשוב לי להישאר בקולנוע העצמאי, כי אני מאוד מתחברת לפרויקטים האלו, ומצד שני, אני לא פוסלת גם פרויקטים הוליוודים עם תסריטים טובים".

בנושא אחד אין לווינברג התלבטות: היא אינה מתכוונת לחזור לישראל. לדבריה, אחרי 11 שנים בניו יורק היא מרגישה "כמו תיירת" בביקוריה השנתיים בארץ. היא אינה עוקבת אחרי תעשיית הקולנוע המקומית. כשהיא מתבקשת לתת עצות לישראלים שרוצים להשתלב בתעשייה האמריקאית, היא מחייכת במבוכה. "כולם כאן מהגרים", היא אומרת, "כך שמבטא ישראלי לא אמור להיות בעיה. מובן שצריך להשקיע זמן בפיצוח קודים תרבותיים, אבל זה בהחלט אפשרי. ולימודים באוניברסיטה אמריקאית הם לא תנאי הכרחי".

ומה בכל זאת מעצב צעיר צריך לעשות? "באופן כללי יש שתי אסכולות", היא אומרת: "אסכולה אחת טוענת שפשוט צריך לקחת כל פרויקט שנותנים לך ולעשות הכל כדי לצבור ניסיון. האסכולה השנייה, שאני שייכת אליה, אומרת שצריך לעשות רק פרויקטים שמאמינים בהם. אני חושבת שהחיים קצרים וחבל לבזבז את הזמן על סרטים בינוניים או פרויקטים שאתה לא שלם אתם. צריך פשוט ללמוד לחיות עם הארעיות של התחום הזה. פעם הייתי מסיימת פרויקט ואחרי יומיים מטפסת על קירות ובטוחה שלא יהיו לי יותר פרויקטים. היום זה כבר לא קורה, והביטחון הזה הוא משהו שמתפתח עם הזמן".



ענבל וינברג. אוהבת להיות מאחורי הקלעים


טוד סולונדז
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו