בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נמצאה בישראל עירה של המוסיקה האינדית - חיפה

פסטיבל "חיפולק", שהתקיים בפעם השנייה, מאפשר לחיפה לטעון לתואר עיר אינדי אמיתית

תגובות

פסטיבל שמתקיים בפעם הראשונה הוא הצעה. פסטיבל שמתקיים בפעם השנייה הוא כבר עובדה בשטח. "חיפולק", פסטיבל האינדי של חיפה, התקיים בסוף השבוע שעבר בפעם השנייה, ועל כן אפשר להכריז עליו כעל פסטיבל שריר בזירת המוסיקה העצמאית שלנו. שריר וקטן. תל אביב לא צריכה לחשוש למעמדה כ"אינדי סיטי" הבלתי מעורערת, וירושלים תמשיך לשאת את המגבעת של הסגנית הקיצונית משמאל, אבל אם בשנים האחרונות באר שבע טענה לתואר "עיר האינדי השלישית בחשיבותה", ייתכן ש"חיפולק" מאפשר לחיפה המנומנמת לפתוח אתה חזית.

"חיפולק" גם מחזיר את המלה "פולק" אל הכותרות של פסטיבלי האינדי אחרי שפסטיבל "פולקלה" התל-אביבי, שקנה לעצמו שם במשך השנים, החל לעלות במתכונת מגומגמת לפני כשנתיים וכרגע לא ידוע מה יהיה גורלו. יש כמובן משהו מגוחך בשימוש במלה הזאת, פולק, והתוספת המקטינה בשם "פולקלה", הצהירה שהפסטיבל ההוא היה מודע לכך.

גם אנשי הפסטיבל החיפאי לא חושבים מן הסתם שהמוסיקה שנוגנה אצלם, מבוססת-גיטרה-אקוסטית ככל שתהיה, היא מוסיקה עממית. ה"פולק" פשוט התלבש להם טוב על ה-פ' של "חיפה". אילו היו מוצאים פרפראזה קליטה על המלה "כרמל", היו בוודאי הולכים עליה.

ובכל זאת, היה שביב קטן ונפלא של רוח פולק אמיתית ב"חיפולק". זה קרה בהופעה שהיתה לטעמי הטובה ביותר בערב הראשון של הפסטיבל (שנמשך יומיים). יהודה לדג'לי הגיע לחיפה כמו זמר נודד אמיתי. "אני מצטער אם זה לא היה ביצוע כל כך מוצלח, באתי לכאן בשתי מוניות שירות", הוא אמר לקהל אחרי השיר הראשון. אבל הביצוע לשיר "American Movie" היה מצוין, וכמו רוב השירים שלדג'לי שר בהופעה (באנגלית, השפה שבה הוא מדבר), השיר צייר תמונה רגשית מעניינת ובעלת נפח, ולדג'לי שר חזק ומדויק ועמוק וגם ניגן היטב. יש מעט זמרים שיכולים להחזיק הופעה, ולו גם קצרה (לכל משתתף ב"חיפולק" הוקצבו 7-6 שירים), עם גיטרה בלבד, ולדג'לי הוא אחד מהם. באמצע ההופעה הוא אמר לקהל: "אם מישהו חוזר במכונית לתל אביב, אני אשמח לקחת אתו טרמפ". הוא הרוויח ביושר את הטרמפ הזה. זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו, ואני אשמח לראות אותו בהופעה מלאה.

להקת "Raw Men Empire" עלתה מיד אחרי לדג'לי, והמעבר מזמר ששר באנגלית כי אנגלית היא שפתו לבין להקה ששרה באנגלית אף שאנגלית אינה שפתה היה מעט בעייתי בשירים הראשונים.

עוד דבר שהעיב קלות על ההנאה מההופעה של הרביעייה היה הציפיות ממנה. "Raw Men Empire" הוציאה לאחרונה אי-פי יפה מאוד, שהיה לו צליל מקורי ונהדר, זרוק ומוקפד כאחד. הצליל שלה על הבמה, לעומת זאת, היה פחות מובחן ורהוט. אבל חרף שתי הבעיות האלה, זאת היתה הופעה שמחה, חיונית וטובה למדי, עם תוף צוהל ובס דינמי שהזריקו קצב, אנרגיה וממד של התפרעות מנומסת לערב אינדי שהיה כמעט נטול להקות.

שירלי קונס פתחה את ערב ההופעות בצורה מהוססת והשתפרה תוך כדי תנועה. או שאני שיניתי את דעתי עליה במידה מסוימת תוך כדי הופעה. בשירים הראשונים הלחנים, הנגינה והשירה שלה לא היו יציבים. השירים לא קיבלו צורה. אבל איפשהו באמצע ההופעה הקצרה הטקסטים הרכים-קשוחים של קונס משכו אותי פנימה, ופתאום הצורה המהוססת של השירים הפסיקה להפריע. קונס גם אחראית לאחת משורות השיר הכי יפות שנשמעו בערב כולו: "קיבלנו בדיוק את מה שביקשנו, אבל לא ביקשנו את כל מה שרצינו".

"צביקה, אתה מושלם!" צעקה אחת הבחורות בקהל באמצע ההופעה של צביקה פורס. אני מתקשה להצטרף להתלהבות הגורפת שלה. זה במידה רבה עניין של טעם. קצת קשה לי עם הדרמה הקברטית של פורס, מה עוד שהוא הופיע עם מקלדת בלבד, שבניגוד לגיטרה אקוסטית נוטה לפגום בהופעות סולו. פורס סיפר שבדרך כלל הוא מופיע עם תזמורת קטנה של שמונה נגנים. יכול להיות שהפורמט המקסימליסטי הזה מבליט את האיכויות שלו, אבל ההופעונת שלו ב"חיפולק" היתה לטעמי הרבה מדי ומעט מדי בעת ובעונה אחת.

בהשוואה ליתר משתתפי הערב הראשון של "חיפולק", שמנגנים מוסיקה נגישה אך פועלים בשוחות של האינדי, תמר אייזנמן היתה המגה-סטארית של הערב. היא גם קיבלה כרטיס פתוח וניגנה במשך שעה ורבע, פי שניים ויותר מהמוסיקאים האחרים. אני מאוד אוהב את אייזנמן. נדיר למצוא שילוב כל כך מדויק של רגש, קצב, חן, אלגנטיות, חושניות ודרייב אצל זמרת אחת. ההופעה שלה - מחציתה לבד עם גיטרה חשמלית ומחציתה עם הקונטרבסיסט מיקי ורשאי - היתה טובה מאוד, בהסתייגות אחת: לעתים היא נסחפה לנגינת יתר בגיטרה, על חשבון המיקוד של השירים. לא התאהבתי באף אחד מהשירים החדשים שהיא ביצעה כמו שהתאהבתי בהאזנה ראשונה בשיר "I Know" מהאלבום האחרון שלה. אבל זה כמובן לא אומר שהם לא טובים.

ההופעה של אייזנמן כללה גם עקיצה על חשבון המוניטין של חיפה כעיר שהולכת לישון אחרי "ערב חדש". כשהיא הסירה את המטפחת שהיתה כרוכה על צווארה, הקהל במרתף 10 הגיב בקריאות עידוד. "חבורת סוטים", אמרה הזמרת בחיוך, ואז הוסיפה: "טוב, חיפה".

למחרת התקיים הערב השני של "חיפולק", שכלל הופעות של "מגה-סטארים" כמו נעם רותם ועוזי רמירז לצד מוסיקאים פחות ידועים. אם הוא שמר על הרמה של הערב הראשון, הרי שהקהל קיבל את כל מה שהוא ביקש, גם אם הוא לא ביקש את כל מה שהוא רצה. להתראות ב"חיפולק" מספר 3.

פסטיבל "חיפולק". מרתף 10 בחיפה, 22.4



יהודה לדג'לי בפסטיבל ''חיפולק''. זמר נודד אמיתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו