בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסדרה החדשה "ההריגה" מוכיחה כי לא כל סדרת משטרה צריכה לעבוד על פי נוסחה

3תגובות

אם במציאות היום-יומית רצח הוא אירוע ששובר את השגרה ומפרק חיים, תרתי משמע, אזי בקולנוע ובטלוויזיה הוא מתקבל בפרוזאיות מסוימת, שלא לומר באדישות. הוא חלק טבעי מהעלילה.

המגמה הזאת מוקצנת בשנים האחרונות בטלוויזיה הממסדית האמריקאית, שמתמחה בסדרות פשע שבועיות שבהן בכל פרק יש מעשי רצח למכביר. הרצח נראה כחלק מהחיים, רוע הכרחי. בסדרה החדשה "The Killing", של ערוץ הכבלים האמריקאי אי-אם-סי ("מד מן", "שובר שורות", "המתים המהלכים"), משתמשים בנוסחה של סדרת משטרה אמריקאית וטוענים אותה ברגשות אמיתיים. בסדרה, עיבוד לסדרה הדנית "Forbrydelsen", נוברים במקומות שבהם רבות מסדרות הפשע הנוסחתיות עוצרות או מסתפקות באזכור רגשי.

יש בה אמנם בלשית, שרה לינדן (מירל אנוש, "אהבה גדולה"), שאמורה לעזוב את העיר ומקרה רצח מעכב אותה; יש לה אמנם שותף חדש צעיר ופזיז, סטיבן הולדר (ג'ואל קינמן, שחקן שוודי שזו הופעתו הראשונה בטלוויזיה האמריקאית); וישנו אמנם מקרה רצח נורא שהם צריכים לחקור - כל המרכיבים המוכרים מסדרות פשע. אבל יש עוד דברים - עוצמה, רגש חשוף, טרגדיה ומועקה שיכולה להתלוות רק לאסון כמו זה המתואר בסדרה.

"ההריגה", שעלתה בתחילת החודש בארצות הברית (ולמרבה הצער עוד לא נרכשה לשידור בישראל), חודרת מתחת לעור. היא משתרעת על פני 13 פרקים (הפרק הראשון הוא באורך פיצ'ר) ומתארת את המתרחש ימים ספורים אחרי הרצח. דגש גדול מושם על הזוג לארסן (ברנט סקסטון ומישל פורבס - "רצח מאדום לשחור", "דם אמיתי"), בני 40 פלוס ממעמד הפועלים, החיים ואוהבים בסיאטל, עד שהם מתבשרים כי בתם רוזי בת העשרה נרצחה.

האבל, ייסורי המצפון, רגשות האשם, הגעגועים והצער של ההורים אינם רק מסומנים כמו בסדרות הפשע הרגילות, המסתפקות לרוב בהעברת מסר קצר לצופים. כאן מציגים בפירוט ובאריכות מתבקשת את כל היגון הזה. הסדרה מראה כיצד רצח אחד פוגע בחייהם של כל כך הרבה אנשים. כל זה אינו נעשה בדרך מציצנית או נצלנית, אלא ממוקדת, מפרקת התנגדויות. הצפייה בסבל הזה חונקת בגרון. כאיזון נמצא המתח בסדרה המצוינת. "ההריגה" מרתקת למרות העומס הרגשי, המטפס אט אט על הצופים. אלה ירצו לדעת כיצד הבלשית לינדן, בעלת המבט החודר המתמשך והנוכחות הממגנטת, תקשור בין אנשי מסע הבחירות של המועמד לראשות העיר (בילי קמפבל, "להתחיל מחדש") לבין חקירת הרצח.

כמו הרבה סדרות כבלים אמריקאיות גם זו מצולמת באמצעים קולנועיים, מחוץ לאולפן. הפעם זוהי סיאטל הגשומה, כנראה כדי להעביר את האווירה הצפון-האירופית המקורית של הסדרה. זו הזדמנות לראות בעיניים חדשות את סיאטל, המוכרת בעיקר כמולדת מוסיקת הגראנג' וזירת הסקייטרים, שונה לחלוטין מזו של "האנטומיה של גריי". הגשם, כמו הדמעות, אינו פוסק.

יוצרת הגרסה האמריקאית היא וינה סוד. גם במרכז הסדרה הקודמת שלה, "פשע מן העבר", היתה בלשית, שחקרה מקרים בפילדלפיה. אלא שבה ניכרה היטב טביעת ידו של המפיק ג'רי ברוקהיימר. הסדרה היתה יעילה אמנם, אבל נוסחתית להפליא, כולל גימיק של מעבר בין העתיד לעבר של אנשים שניכר על פניהם.

ההבדל העיקרי בין שתי הסדרות הוא בבלשיות. בעוד שלילי ראש (קתרין מוריס) ב"פשע מן העבר" נראתה כדוגמנית שזה עתה ירדה מהמסלול, החל בשיער הפלטינה שלה, דרך פני הבובה החיוורים אבל המאופרים וכלה בנעלי העקב, שרה לינדן מ"ההריגה" היא ג'ינג'ית חמודה, יפה אבל לא במידה שקשה להבין מדוע בחרה דווקא להיות שוטרת בחיים. היא נועלת נעלי התעמלות ומעיל הרוח שלה הוא לא רק לצרכים פוטוגניים. היא אם חד הורית שעומדת להתחתן, אהודה על העמיתים והבוסים שלה - מעין גלגול עכשווי ל"החשוד העיקרי" עם הלן מירן. כמו ב"מפענחת", סדרה אחרת של ערוצי הכבלים האמריקאיים שבמרכזה שוטרת, גם סדרה זו יוצרת הקבלה בין החיים הפרטיים של הגיבורה למקרה הרצח המתואר. הפעם ההורות שלה מוצבת מול זו של הזוג לארסן.

ברור ששרה נשאבת למשימה הזאת בעל כורחה, למרות החתונה והבעל העתידי המצפים לה, אבל היא מחויבת למקרה. היא נשארת בעיר הגשומה, כל פעם רק לעוד יום אחד, במקום להימלט למחוזות שמשיים יותר, כשם שהצופים יישאבו לסיפור האפל הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו