בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטודנטים חחזרו הביתה בחג, ומתחם הנמל בחיפה נותר שומם

אחרי שרחוב העצמאות יובש ונהפך לצל של עצמו, ספק אם הסטודנטים והמכללות במתחם הנמל יצליחו לחלץ את חיפה משיממונה

תגובות

חול המועד פסח, יום יפה. המוני בית ישראל גודשים עד אפס מקום כל מקום בילוי ונופש. מקום אחד נותר בשיממונו - קמפוס הנמל בחיפה, הבייבי החדש של עיריית חיפה, שנתלו בו תקוות והבטחות שייהפך למתחם מגורים ולימודים שוקק חיים, "תשובה למדינת תל אביב". המקום מושקע, התפאורה יפה לתפארת. מבני תעשייה ישנים שופצו ונהפכו למכללות. בניינים היסטוריים זכו לחיים חדשים כמעונות סטודנטים. ויש גם מדרחוב, כיכר, דקלים, גבעת דשא, פינות ישיבה. רק הקהל מצביע ברגליו ונעדר מהמחזה. מה יש כאן להתפלא, אמר חיפאי לשעבר בהומור מקומי שחור, הרי אף אחד בעצם לא באמת גר בעיר הזאת.

לו זה סתם יום של חול שבו, על פי המסורת, חיפה הפועלית עובדת ביום והולכת לישון בערב, היה אפשר להבין. אבל בחול המועד, ביום יפה, זה לא היה נעים לראות מתחם סגור. אחרי כל הפרסומים על מתחם שוקק חיים ותשובה לתל אביב, מה שבעצם קורה כאן הוא פשוט: המכללות סגרו את שעריהן לרגל חופשת הפסח. הסטודנטים שצולמו בהמוניהם למסעות הפרסום העירוניים לא הפנימו את המסר ופשוט חזרו "הביתה" בחג, כמו שיעשו בתום לימודיהם. אירועי תרבות מוניציפליים יזומים שבתו גם הם מכל מלאכה. חנויות, בתי קפה, גלריות שעל פי השמועה פועלים כאן במרץ - כל אלה לא נראו באופק, יהיה מה שיהיה ההסבר. חיפה נשארה חיפה.

כמה שעות מאוחר יותר, בחזרה לתחנת הרכבת דרך רחוב העצמאות, התמונה היתה עגומה בהרבה. הרחוב הוא פאר היצירה האדריכלית והאורבנית המנדטורית בארץ ישראל, מהרחובות שכל עיר בעולם היתה חפצה ביקרם. חיפה מצדה לא השכילה לזהות את האוצר והניחה לו להידרדר לנפשו. בשעת לילה, לא מאוחרת מדי גם במונחים חיפאיים, הרחוב היה נטוש ועזוב, ואפילו דוכן פתוח אחד לרפואה לא נראה בו ולא נפש חיה על המדרכה מלבדנו. רק מכוניות טסו לאורכו במהירות של אוטוסטרדה בין-ארצית. הרחוב המסחרי העסקי ההומה הראשי של חיפה הוא כיום רק צל של עצמו, "ציר" תנועה אפרורי ולא הרבה יותר.

דעיכתו של רחוב העצמאות היא תהליך שהתחיל לפני כמה עשורים עם השינויים באופי הנמל והתובלה הימית. מאז חיפה לא החמיצה הזדמנות להמשיך ולחבוט בו, עד שנותר כמעט חסר אונים. בשנות ה-80 וה-90 עודדה חיפה יציאה של מסחר ועסקים גדולים לאזור המפרץ בצפון ולמתחם ההיי-טק מת"ם בדרום, ובכך ייבשה את רחוב העצמאות ואת מרכז העיר בכללו. הקמתם של קרית הממשלה החדשה ובניין בתי המשפט בשנות האלפיים בגבול ואדי סאליב היתה עוד מכה לרחוב העצמאות ולעיר התחתית, אולי מכה אחת יותר מדי. המעבר לקריה החדשה גרם להתרוקנות והזנחה של מאות אלפי מטרים של משרדי ממשלה לאורך הרחוב, שלא הצליח להתאושש עד היום.

ההחלטה לוותר על רחוב העצמאות, עם המבנים שלאורכו המרשימים גם מבעד להזנחה רבת שנים, לטובת קרית ממשלה חדשה היא מהלך בלתי נסלח מכל בחינה - אדריכלית, תכנונית, חברתית. בעוד הרחוב הוא רגע עירוני נדיר במקומותינו, הרי הקריה היא מתחם עוין לסביבתו העירונית, צלקת שאינה יכולה להגליד והיתה למשל ולשנינה, הן בנזק שגרמה למרקם העירוני והאנושי והן בכיעורה הרב. שיאה, המגדל דמוי מפרש או טיל או חרק ענק, הוא עוד סמל למצבה הקשה של האדריכלות בישראל.

הקמת הקריה חרצה את גורלו של רחוב העצמאות ואולי של העיר התחתית בכלל. עכשיו מנסים להטיל על הסטודנטים והמכללות במתחם הנמל את משימת ההצלה של חיפה, משימה הגדולה בהרבה מכתפיהם הצרות. לפיכך, שיממונו של הקמפוס באותו יום בחול המועד אינו יכול להיות מקרי ואינו צריך להפתיע.

מחקרים שנערכו לאחרונה על תופעת הסטודנטיפיקציה - ריכוזי סטודנטים בערי אוניברסיטה ברחבי העולם - מספקים הסבר אחד משכנע. מתחם סטודנטיאלי אינו בהכרח מיטיב עם העיר המארחת וספק אם אפשר לתלות בו תקוות גדולות. תרומתם של סטודנטים לחברה ולכלכלה קטנה ממה שאפשר לצפות: הם אינם מתערים בהוויה העירונית וכתושבים זמניים אינם מקבלים אחריות על סביבתם הפיסית, ולעתים קרובות גורמים אף לדרדורה. סוד גלוי הוא שרק מעטים נשארים בעיר האוניברסיטאית אחרי תום הלימודים ומרביתם עוזבים לעיר הגדולה, ובעברית - לתל אביב.

משאלת הלב להיות "התשובה למדינת תל אביב", כלשונו של ראש העיר חיפה יונה יהב, היא המוטו של קמפוס הנמל ושל גחמות ותוכניות פיתוח רבות אחרות בעיר שהיו לכישלונות מהדהדים. אולי זהו שורש הרע - הכמיהה להיות תל אביב, במקום למצות את היתרונות בלא להיות תל אביב, בפריפריאליות היחסית, בפרובינציאליות ולא פחות מכך - ברב-תרבותיות הייחודית לעיר. כך שבמקום לנסות לשווא לפתות סטודנטים כפויי טובה להישאר בעיר, ראוי להשקיע משאבים בתושבי הקבע, ובכלל זה בתושביה הערבים של חיפה, הרואים בה את ביתם. שילובם האמיתי בהוויה העירונית, החברתית והפוליטית (ולא רק הפולקלוריסטית בסגנון "החג של החגים") יתרום רבות ללא ספק לעיר התחתית, לעיר בכללה וגם לשלום בין העמים.

הערה קטנונית: מיקומו של קמפוס הנמל הוא אידיאלי לתיירות. הוא שוכן לא רק במקום האורבני ביותר בעיר, שניכרים בו עדיין שרידים של אבק קוסמופוליטי, אלא גם בקרבה לתחנת הרכבת המחברת בין חיפה לשאר העולם. המרחק בין התחנה לקמפוס אינו עולה על כמה עשרות מטרים, אבל גם כאן לא החמיצה חיפה הזדמנות להחמיץ את היתרון. עד כמה שקשה להאמין, המעבר הישיר בין השניים חסום בגדר תיל ומוקף בשטחי בור מוזנחים, ומה שהיה אמור להיות דקות מעטות של הליכה נעימה ברגל, הוא כעת אתגר ניווטי וחוויית מסע מפוקפקת. עד שלא יחברו כמו שצריך בין קמפוס הנמל לרכבת, פרויקט קטן יחסית לשאיפותיה מרקיעות השחקים של העיר, אבל כזה שיעשה הבדל גדול, אין על מה לדבר.



מתחם הנמל בחיפה. הסטודנטים לא הפנימו את המסר וחזרו הביתה בחג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו