בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לטינה פיי יש תשובות לכל השאלות החשובות

מהם ההבדלים בין תסריטאים לתסריטאיות? מה דרוש כדי להיות סמל מין? ועד איזה גיל יש להיניק את התינוק? בספרה החדש משיבה טינה פיי לכל השאלות הללו תשובות שכצפוי יגרמו לכם לבכות מרוב צחוק

תגובות

החודש הנוכחי רצוף בנקודת ציון חשובות בחייה של הקומיקאית האמריקאית טינה פיי. ראשית, ספרה "Bossypants", מעין אוטוביוגרפיה במאמרים מצחיקים, ראה אור בארצות הברית. בספר היא מעלה לדיון שאלות חשובות, כמו למשל "האם חמש דקות התהילה שלי עומדות להיגמר ממש במקביל לחמש הדקות שנותרו לי להביא ילד נוסף לעולם, כי המדע מוכיח שפריון והצעות לתפקידים בקולנוע יורדים באופן דרסטי אצל נשים מעל לגיל 40". אחרי ההתלבטות בספר, הודיעה פיי לפני כשבועיים, כשהתארחה בתוכניתה של אופרה וינפרי, שהיא נמצאת בחודש החמישי להריונה. בתה אליס, בת חמש וחצי, המוזכרת רבות בספר, כבר לא תהיה בת יחידה.

גם סדרת הטלוויזיה שלה הגיעה החודש לנקודת ציון חשובה - בשבוע שעבר שודר פרק מספר 100 של "רוק 30" (עם הופעות אורח של טום הנקס ומייקל קיטון). מספר זה הוא לא רק עגול וגדול ומצטרף למספרים אחרים שנקשרו בסדרה (עשרה פרסי אמי, שלושה מהם לקומדיה הטובה, שלוש שנים ברציפות), אלא גם נחשב למספר שממנו והלאה נכנסת סדרת טלוויזיה לנצח הסינדיקציה - שידורים חוזרים בתשלום לעולמי עד.

להיות אשה בוגרת

מה אומרות כל העובדות האלה על גורלה של הקומדיה המבריקה העוסקת בנעשה מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים טלוויזיונית? נקווה שכלום. אלק בולדווין, המככב לצד פיי ב"רוק 30", אמנם הכריז באירוע התרמה שהתקיים בארצות הברית החודש כי הסדרה עתידה להסתיים בעוד עונה, אך חזר בו מאז. יוצרי הסדרה הצליחו להסתיר בעונה הנוכחית את הריונה של ג'יין קרקובסקי, שמגלמת בסדרה את ג'נה, וכן בנו את עלילתה סביב היעלמותו הזמנית של טרייסי מורגן, המגלם את טרייסי ג'ורדן, שנעדר מהצילומים לצורך השתלת כליה. מצד שני, פיי היא הכותבת הראשית של הסדרה, ובספרה היא כותבת שכלל לא האמינה שתגיע לשלב כל כך מתקדם בה, אז ייתכן שתחליט בקרוב לסיימה. מה שברור זה שהמעריצים רוצים עוד ועוד.

הספר, בהוצאת ליטל בראון-רייגן ארתור, שעל כריכתו תמונה של פיי שלה הוצמדו ידי גבר (מאמצת לה בשתלטנות, כשם הספר, תכונה גברית מובהקת), מתאר את ילדותה של הקומיקאית בפרוור של פילדלפיה לצד הוריה דון וג'ין ואחיה פיטר. כבר בכיתה ח', היא מספרת, בחרה בקומדיה כנושא לימודי שעליו כתבה עבודת מחקר.

אחרי לימודים באוניברסיטת וירג'יניה, שבה התמחתה בדרמה, עברה פיי לשיקגו והצטרפה ל"סקנד סיטי", קבוצת תיאטרון של מאלתרים קומיים, שהזניקה את הקריירות של קומיקאים כמייק מאיירס, סטיב קארל, סטיוון קולבר ואיימי סדריס.

למרות העקיצה העקיפה על האתר הפמיניסטי ג'זבל שנכללה בפרק של "30 רוק" ששודר ביס קומדי בשבת שעברה - שבו אמרה ליז למון (שאותה מגלמת פיי) שהאתר "ממש קולי ונשים מדברות בו על כמה התקדמו בחייהן, אבל גם יש בו תחרות מי מהסלבריטאיות נראית הכי גרוע בבגד ים" - פיי מציגה בספרה לא מעט משנה פמיניסטית. הפארודיה בפרק התייחסה לאירוע שהתרחש בבצה הניו-יורקית בין האתר הפמיניסטי לתוכנית של ג'ון סטיוארט - אחת הכותבות באתר טענה כי ה"דיילי שואו" מפלה נשים לרעה. פיי, בתגובה, לעגה לאירוע, לאתר, לפמיניזם, לעצמה וגם לעולם הקומדיה ("המקום היחיד שבו אשה לבנה מהפרוורים האמריקאיים נחשבת למיעוט", היא כותבת בספרה).

הנה קצת מהמשנה הפמיניסטית של פיי: פעם השתתפה באירוע בוואשינגטון שבו נכחו 200 נשים מכל שדרות העם, היא מספרת בספרה. אלה נשאלו, "מתי הרגשת שאת אשה בוגרת ולא ילדה?". התשובה שלהן היתה דומה, מספרת פיי: "כמעט כולן הרגישו שהן נהיו נשים בוגרות כאשר איזה גבר אמר להן משהו מגעיל.... אף אחת לא סיפרה שחשה שנהפכה לאשה בשלה כשהוריה לקחו אותה לחגוג אחרי שהגיעה להישג אקדמי כזה או אחר".

ב"רוק 30", כל הפלאשבקים לילדותה של ליז למון, שכמו פיי היא תסריטאית ראשית ומפיקה של תוכנית מערכונים של רשת אן-בי-סי (פיי היתה לאשה הראשונה שמילאה את תפקיד התסריטאית הראשית של "סטרדיי נייט לייב"), מראים ילדה מגה-חנונית ומאותגרת אופנתית. התמונות מילדותה של פיי, שמשובצות בצורה מצחיקה בספר, מלמדות כי זאת אינה הקצנה פרועה של עברה.

למון ופיי הן כמובן שונות - פיי נשואה, הרה ואם לילדה, וכוכבת קולנוע וטלוויזיה מצליחה, הרחוקה מרחק רב מבת דמותה בעלת המאפיינים הלוזריים. אבל כנראה שבנפש הן זהות: "כשאני קוראת אגדות ילדים לבתי, אני תמיד מחליפה את המלה 'בלונדיני' במלה 'צהוב'", כותבת בספרה הקומיקאית, ששיערה פשוט "חום", "כי אני לא רוצה שהיא תחשוב ש'בלונדיני' הוא באיזשהו אופן נשגב".

נראה שפיי רוצה למנוע מבתה לגדול עם המחשבה "שנשים צריכות להיות הכל", כדבריה. היא מונה רשימה של תכונות חיצונית שנשים נדרשות להן: "עיניים כחולות של האדם הלבן, שפתיים ספרדיות מלאות, אף כפתור קלאסי, עור חלק כמו של אנשי המזרח הרחוק עם שיזוף מקליפורניה; תחת מרקד כמו של מישהי מג'מייקה; רגליים שוודיות ארוכות, כפות רגליים יפאניות קטנות, שרירי בטן כמו של בעלת חדר כושר לסבית; היקף מותניים כשל ילד בן תשע, זרועות כשל מישל אובמה וציצים של בובה".

אף שאין לפיי את כל אלה היא עדיין נחשבת לסמל מין: לפי כתב ה"ניו יורקר" מייקל ספקטר, היא "סמל המין של כל גבר שיודע לקרוא בלי להניע את השפתיים בהתאמה". כשהתייחסה בעבר למעמד החדש הזה שלה כ"סמל הסקס של האדם החושב", אמרה פיי בביטול כי לדעתה, "גם האדם החושב רוצה לזיין את מייגן פוקס".

יש לה ניסיון עם האדם החושב הזה. בספר היא מספרת שבקבוצת התיאטרון שלה בשיקגו היה חוסר התאמה בין מספר הגברים לנשים, תמיד לטובת הגברים כמובן. "פעם אחד ממנהלי הקבוצה הצדיק ויתור על מערכון באומרו: 'הקהל לא רוצה לראות סצינה בין שתי נשים", היא כותבת. לקראת סוף הספר, כשהיא מספרת על ההצלחה היוצאת דופן של המערכון של איימי פוהלר ושלה ב"סטרדיי נייט לייב", בתור הילרי קלינטון ושרה פיילין, מערכון שצפו בו 10 מיליון איש ושהביא לפיי את רוב התהילה הבינלאומית שלה, היא נזכרה באמירה האומללה הזאת על סצינה בין שתי הנשים.

מספר המזל: 72

פיי היא אשת טלוויזיה. היא בת 40, כלומר גדלה מול המסך הקטן ודרך הפריזמה הזאת ראתה את העולם. על השכנים שגרו לידה בילדותה היא מספרת שנראו "כאילו הם חיים בסיטקום - כולם היו בלונדינים ויפי תואר. האמא סיפרה את שערם של אנשים בסלון שבמרתף. האב ניהל מסעדה. הדוד היה המורה לאנגלית 'הכי קול' בבית הספר שלנו. הבן הבכור היה מין כפיל של בון ג'ובי וכוכב מקהלת התיכון. והתינוק של המשפחה, שהיה מתוק ברמה של ג'ייסון פריסטלי, היה תוספת של מפיקי המשפחה, שהחליטו לצרף אותו לעונה האחרונה כדי לגרוף עוד קצת רייטינג".

ההצלחה שלה בשנים האחרונות הפגישה אותה לא מעט עם התקשורת וכתבי טלוויזיה. היא משיבה בספר לשאלות שהרבו לשאול אותה, כמו למשל על מקור הצלקת שעל פניה, סימן שנותר מאירוע טראומתי בילדותה - כשהיתה בת חמש מישהו חתך אותה בסכין. זיכרון מוחשי שלה מאירוע זה הוא שבדרך לבית החולים, כשהיא ישובה על ברכיו של אביה האהוב (פרק שלם מוקדש לו), שאלה אותו אם תמות מהפציעה. לדבריה, מכיוון שהצלקת מעוררת הרבה תגובות לא נעימות, היא נהפכה למין נייר לקמוס שבאמצעותו היא בוחנת את סביבתה.

עוד שאלה שמרבים לשאול את פיי היא אם יש הבדל בין תסריטאים לתסריטאיות בתחום הקומדיה. והתשובה לכך, לפי התסריטאית, היא שיש - תסריטאים קומיים "משתינים בכוסות. ולפעמים בצנצנות". בפעם הראשונה שנתקלה בזה הזדעזעה. אך לאחר שסיפרה בגועל לתסריטאי עמית על התגלית שלה והוא הודה כבדרך אגב שגם הוא נוהג לעשות זאת מדי פעם, התרגלה.

לצד התגלית הזאת גם הבינה דבר נוסף, והוא שאין "סקסיזם ממוסד" במקום העבודה שלה, שהיה אז "סטרדיי נייט לייב". "הם (גברים) לפעמים פשוט לא הבינו על מה אנחנו מדברות, במובן הכי מילולי של הביטוי", היא מסבירה, ונותנת כדוגמה מערכון על תחבושות היגייניות שהיא וקומיקאית אחרת מאוד רצו להעלות. "כמו שאני לא הכרתי את המנהג המקובל להשתין בתוך צנצנת, הם מעולם לא קיבלו לידם תחתונית מאחות בית הספר", היא מסכמת.

אחרי תיאור מצחיק עד דמעות של צילומים למגזין שבהם השתתפה, שנערכו בסטודיו מפורסם, היא נדרשת לסוגיה הפמיניסטית של פוטושופ, שאותה היא מכנה "הסוגיה הרצינית והדחופה ביותר של אמריקה". "הרבה נשים זועמות על השימוש בפוטושופ בשיפוץ צילומים שמתפרסמים במגזינים כיום. אני אומרת הרבה נשים, כי עוד לא נתקלתי בגבר אחד שנושא זה מעניין את קצה זנבו. אפילו לא גבר הומו".

"היחס שלי לשימוש בפוטושופ דומה לזה של אנשים מסוימים לסוגיית ההפלות", היא מסבירה. "זה מזעזע ומשקף את ההידרדרות המוסרית של החברה שלנו... אלא אם כן אני צריכה את זה, ואז שכולם יירגעו בבקשה".

לא פחות מצחיק הוא היחס שלה לאימהות. בירחון "וניטי פייר" של החודש השיבה פיי לשאלון פרוסט הקבוע. בסעיף שבו התבקשה לנקוב בערך המוערך יתר על המידה בעיניה, השיבה בהברקה - "לידה טבעית". בפרק בספר המוקדש להתלבטות אם לעשות עוד ילד (שפורסם גם ב"ניו יורקר"), היא עוסקת גם בסוגיית ההנקה. "יש מגוון דעות בקשר לשאלה כמה זמן כדאי להיניק. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על חצי שנה. איגוד רופאי הילדים האמריקאי חושב ששנה זה פשוט אידיאלי. מגזין 'Mothering' מציע שתיניקו את ילדיכם ממש עד החופה. בשביל המלאכית הקטנה שלי ובשבילי, מספר המזל היה 72 שעות פחות או יותר".

הפרק בספר על העשייה של "רוק 30" מעניין במיוחד. פיי משלבת בו טקסטים נהדרים מהתוכנית, וכן מצרפת וידוי: הם דווקא שאפו שהתוכנית תהיה להיט ולא רק תצליח בקרב מבקרים, מחלקי פרסים "וכמה היפסטרים". אחת הסיבות לאהדה שבכל זאת מעוררת התוכנית, לדעתה, היא שיש בה הרבה אנשים עם מראה שונה זה מזה. "חברים", על כל הקאסט היפהפה שלה, היא היוצאת מן הכלל, היא מזכירה. "תוכניות כמו 'חופשי על הבר', 'סיינפלד' ו'פרייז'ר', שבהן כל אחד נראה שונה ולא בהכרח יפה, הן הכלל".

ואפרופו "חברים", בסדרה החמודה החדשה של מאט לה בלנק, "אפיזודס", יש סצינה שבה מתברר כי המפיק ההוליוודי, שהחמיא בהתלהבות ליוצרי הסדרה הבריטית שזוכה לעיבוד אמריקאי, בעצם מעולם לא צפה בדקה ממנה. לפי סיפוריה של פיי על הוליווד בספר, זאת לא הקצנה תסריטאית. פיי מספרת שאופרה וינפרי הביעה עניין להופיע בתפקיד אורח בתוכנית. הכותבים של "רוק 30" שינסו מותניים וכתבו לה תפקיד חביב. מחברת ההפקה של וינפרי נמסר להם שאופרה אהבה את התפקיד שכתבו לה, וממש תשמח להופיע. אלא שהזמן חלף, ועמו התחוור להם כי היא כלל לא קראה את התסריט. רק אחרי חודשים ארוכים נרתמה למשימה.

פיי מצרפת לפרק הזה שאלות ותשובות, שבהן לפחות שלוש שבאמת הטרידו אותי: מתי נראה שוב את פיט ושאר התסריטאים? האם ג'ק מקברייר דומה גם בחיים לקנת שאותו הוא מגלם? ומדוע ליז למון תמיד מדברת על אוכל אבל אינה שמנה? התשובות על כל אלה ועוד בספר. *



טינה פיי. לא האמינה ש''רוק 30'' תגיע לשלב כה מתקדם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו