בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה | לפני כל תו נשמעת שתיקה

בתערוכות במרכז גוטסמן לתחריט ובאטלייה יחיאל שמי בקיבוץ כברי יש תחושה של אמנות שמגששת, נוגעת ברגישויות, זיכרונות ואפילו תקוות

תגובות

בשתי תערוכות קטנות ויפות, אולי נכון יותר לדבר על הקבצי עבודות, במרכז גוטסמן לתחריט ובאטלייה יחיאל שמי, שניהם בכברי, מוצג מבחר של מודרניזם ישראלי ואמנות עכשווית. משותף לשתי התערוכות צליל דק של שקט ותחושה של אמנות שמגששת ומחפשת, נוגעת בריבוא רגישויות, זיכרונות, אפילו תקוות, אבל מסתפקת או מצטמצמת לטון שקול אף כי לא מינורי. שתי התערוכות נטועות בנוף המקומי ויש בהן מהאיפוק שמיוחס לעבר הישראלי שאולי לא היה כלל כזה.

מרכז גוטסמן לתחריט, כיום בניין מרשים, משוכלל ומודרני, הוקם במקום שבו עמדה סדנתו הצנועה של ריזמן עד מותו ב-1991. בסמוך אליו ניצבת הסדנה של יחיאל שמי שהשתמרה כפי שהיתה בעת שנפטר ב-2003. בכל הפרסומים היא מכונה "אטלייה", שם שמעלה על הדעת עליית גג בפאריס יותר מאשר את המבנה הגס משהו, הפשוט, עם הסככה והקרקע המכוסה אספלט או כבושה, שעליה ניצבים פסלים.

סיפור היחסים והקשרים בין שמי לריזמן, שניים ממקימי כברי, יכול בקלות יתרה לפרנס ספרים וניתוחים סוציו-פסיכולוגיים. שמי היה איש כריזמטי ומרכזי בקיבוצו לא פחות מכפי שהיה בשדה האמנות הישראלית, פסל שלזכותו נזקף המעבר מפיסול אבן פיגורטיבי לפיסול ברזל מופשט בארץ. ריזמן, אף שהיה ממקימי הקיבוץ, נותר לעולם זר, חי שנים בצל דיכאונות נפשיים ושנים רבות מדי, למעשה כמעט עד שנות ה-80, היה צייר של ציירים, מעין סוד שמור היטב, אמן שהקיבוץ סירב להתייחס ליצירתו כאל עבודה במשך שנים רבות.

במרכז גוטסמן לתחריט מוצג כעת, בתערוכה "אביב 2011", קובץ ציורי שדרת עצי החרוב בכברי שצייר אורי ריזמן. הזיכרון של ציורי שדרות אירופיים, נופים פאריסאיים או נופי הפרטר בווינה, מהדהד בציורים, אבל אצל ריזמן יש משהו מאיים בכתמי-גושי הצבע הגדולים שהופכים את העצים למעין חיות קדמוניות, עצומות ומרובות רגליים. גם בציוריו הכהים וגם באלה הלוהבים מצהוב ואדמדם העצים מתלכדים, מסוככים ומסתירים יותר מאשר מצלים, ונראים כתלושים בנוף עירום שסביבם.

בנוסף להקבץ השדרות של ריזמן מוצגות במרכז גוטסמן לתחריט עבודות תחריט שנעשו בסדנה. שלושת האמנים הבולטים בדור הצעיר הם איה אטון, סשה סרבר וחן שיש.

"סף השמיעה" של אטון, המורכבת מ-15 תחריטים שנעשו בסדנה, היא המוכרת יותר, אחרי שהוצגה במוזיאון הרצליה ובתערוכת היחיד של אטון שנערכה לפני חודשים אחדים בגלריה גבעון. אלה עבודות כהות שבהן היא מבודדת קשרים ועוגנים, אביזרי הפלגה שלנצח יישארו עגונים, מוגבלים, אך גם מכילים את הזכות לחלום.

העבודות החדשות של חן שיש יפות ביותר ובמיוחד הכוונה לראשי נשרים מודפסים בתחריט, שהיא מוסיפה להם פרטים בעבודה ידנית (כדאי לבקש לראות גם את ספר האמן החדש של שיש שעדיין אינו מוצג).

סשה סרבר מציג הדפסים גדולים של אשה-חתול ובעבודות החדשות שלו מתחדדת האיכות, לא רק של העשייה אלא גם של האופן שבו הוא מפגיש כעל קצה סכין את האופל וההבטחה לגאולה. בתערוכה שני הדפסים שהודפסו מאותה פלטה, האחת בצבעי שחור אפור והשנייה עם צהוב ואדמדם. עוד בולטים בתערוכה הספר "חי צומח" משירי אגי משעול שבעבורו יצר יאן ראוכוורגר תחריטים ותחריט יפהפה "אלבטל - הגיבור" של חנא פרח-כפר בירעים, מ-2009.

סדנתו של שמי עמדה סגורה כמעט לחלוטין במשך כשבע שנים (בעקבות סכסוך ארוך על ירושת האמן) ודומה שבזמן הזה הלך והצטמצם מקומו בתודעה ההיסטורית הישראלית. מבחינה זו אפשר לראות בפתיחת הסדנה ובמינוי סמדר שינדלר כאוצרת המקום צעד הכרחי להצלת מורשתו.

התערוכה הנוכחית, הראשונה, היא תערוכת רישומים שנעשו בתקופות ובטכניקות שונות. הם מוצגים בחלל שהיה בחייו חלל לציור, והזמן בו כמעט קפא. לצד הרישומים הזוויתיים, מהירים וחזקים כמו נגינת סטקטו שבה לפני כל תו נשמעת שתיקה, יש גם רישומים מוקדמים רכים, בהם דיוקן אשה צעירה ודיוקן עצמי. רישומים של שמי מעין אלו לא הוצגו (אף כי הם כלולים בקטלוג רטרוספקטיבה שנערכה לו ב-1997 במוזיאון תל אביב).

הרישומים, מעטים מדי (קרוב ל-20), עומדים אך בקושי בזכות עצמם. עיקר העניין בעבודות הוא האפשרות להביט בהן בדיעבד, אחרי שיודעים מה העתיד צופן ליוצרם ולאלה הישגים הגיע. הרישומים שלו שנעשו לפי פסלים (ולא כמקובל כרישומי הכנה) מרגשים יותר ובהם ניכר אותו מושג רומנטי של יד האמן, בתנועה שיש בה הצירוף הכובש של ביטחון וחיפוש. מחוץ לחדר ניצבים הפסלים של שמי, פסלי המתכת הכבדים שהוא מזוהה אתם, הקטנים יותר בסדנה פנימה והאחרים על השטח סביב. מבט בפסלים מבליט גם היום את כוחם שמתעצם כנגד הנוף. *

"אביב 2011". מרכז גוטסמן לתחריט. קיבוץ כברי. ראשון עד חמישי: 7:30-16:00. שבת: 11:00-15:00. עד סוף מאי "רישומים". אטלייה יחיאל שמי. קיבוץ כברי. שלישי, רביעי ושבת: 11:00-15:00. עד 4.5



יחיאל שמי, ''דיוקן עצמי'', 1945.


מאיה אטון, פרט מתוך ''סף השמיעה'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו