בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו | אלהם רוקני

פנים הסטודיו של אלהם רוקני ביפו משקף במידה רבה את המשיכה שלה לתרבות האיראנית שעליה גדלה

תגובות

במבנה התעשייתי והרב חללי הנמצא ברחוב התחייה שמול איצטדיון בלומפילד ביפו, כל הקומות והדלתות נראות אותו הדבר וקשה להבדיל בין חלל לחלל.

הכלב של אלהם רוקני, ביסלי, היה שרוע על רצפת המסדרון הפתוח לרחבה הפנימית בקומה הראשונה וסייע בזיהוי הסטודיו שהיא חולקת עם הצלמת עילית אזולאי.

רוקני, 31, שחללה הוא הקדמי ודרכו מגיעים לסטודיו של אזולאי, אומרת כי הן עברו אליו יחד באוגוסט האחרון לאחר שאזולאי מצאה אותו.

אזולאי חשקה בחלל הפנימי בשל האור הצפוני החיוני לעבודתה. אביה ואחיה של רוקני בנו קיר והתקינו דלת המפרידה בין שני החללים.

"נוצר מצב שממש נהיה פה מטבח", היא אומרת ומצביעה על החלל הקדמי של הסטודיו שלה הסמוך לדלת הכניסה, "אנחנו מבשלות פה כל יום שאנחנו יחד וכמעט תמיד אנשים באים לאכול. לפני כמה ימים עילית רצתה להביא עוד משהו למטבח ואמרתי די".

זו רק דוגמה אחת מני רבות ליחס הכפול של רוקני כלפי הסטודיו. "עברתי לעבוד בסטודיו בדיוק כדי לא להתעסק בכל הדברים האלה, אלא לעבוד. עם זאת חשוב שהמקום הזה יהיה גם ביתי, שהחלל ירגיש חם ולא רק חלל עבודה. כך היה גם בסטודיו שלי בתוכנית ההמשך של בצלאל, כנראה זה משהו שאני מכניסה יחד אתי", היא אומרת.

החלל של רוקני די גדול בהתחשב בעובדה שעיקר עבודת הסטודיו שלה נעשית על שולחן, בין שאלה עבודות וידיאו או רישומים.

"אני מביאה רהיטים בעיקר כדי למלא את החלל", היא אומרת. שידת מגירות רחבה היא קנתה ממשרד אדריכלים שנסגר, ופסל גדול במיוחד של עורב עשוי עץ היושב על שולחנה היא מצאה כמה ימים לפני החג, "זו התקופה הכי טובה לשוטט בעיר עם אוטו".

פרט לשתי כורסאות עץ משנות ה-50 ניצבת בסטודיו ספה, ספק ויקטוריאנית ספק ערבית. ספה זו כיכבה באחת העבודות היותר מוכרות שלה שבה היא מצלמת את אביה בוכה בשעה שהוא מאזין לשיר איראני.

הספה מזכירה גם את האסתטיקה שמאפיינת את הריהוט והעיצוב של הבתים שעליהם היא מתעכבת בעבודות הרישום שלה, בין שזה באמצעות התבוננות בתצלומים של המשפחה או דימויים שהיא מעלה במנועי חיפוש באינטרנט.

"המון זמן חיפשתי ספה כזו, עד שהורים של חברים התגרשו ומסרו סלון שלהם משנות ה-70. אני מתה על הספה הזו. אחרי שראיתי את הספות אצל המשפחה שלי בארצות הברית הבנתי שאין הרבה הבדל וטעם ערבי נשאר טעם ערבי, בין שזה פרחוני כמו בספות שלהם או חום עכור כמו בספות שלי".

על הקיר הקרוב למחשב אפשר לראות כעת עבודה בתהליך, שבה רוקני מנסה לפרק דימוי של סוס לקיוקווים ובעזרת טכניקה לואו-טק של הקרנת פסים לייצר מעין תנועה ברישום. מעל הניסיונות האלה תלויות ארבע עבודות רישום גמורות: אחת שבה רוקני מתעסקת אך ורק במרקמים ובתבניות המכסות את כל פני שטח הדף, שתיים שמתארות בקווי מתאר עדינים ובצבעוניות עשירה את בני משפחתה בסביבתם הביתית, ועבודה שבה היא רושמת חליפה ואת הטקסטיל הפרסי.

זהו הסטודיו העצמאי הראשון של רוקני וככזה הוא שינה את הרגלי העבודה שלה באופן מובהק. "אני מגיעה בבוקר המאוחר לשש או שמונה שעות. פעם הנסיעה לבד בדרכים לשום מקום היתה הזמן של הבהייה שלי, אז היו באים הרעיונות הכי טובים שלי.

"מאז שאני פה המקום הזה קצת נפגע כי אני מחויבת להגיע לסטודיו וקשה לי לשחרר את זה עדיין. אם אני יוצאת לחצי יום הסתובבות אני מרגישה שאני מבזבזת זמן". סטודיו, היא טוענת, "מלווה בעיקר ברגשות אשם מכל הסוגים: כשיש אותו, כשאין אותו ובין שנמצאים בו או לא".

אופיה של השותפה, אזולאי, מקרין גם עליה. "הנוכחות שלה מאוד מדרבנת אותי, היא אשת עבודה מאוד רצינית. היא קובעת לנו רף. אם אני יודעת שהיא פה בתשע בבוקר ואני מגיעה ב-12:00 אני מתביישת בעצמי".

כמו כן, רוקני מעידה כי שאלת הסטודיו היא דבר לא פתור בעבורה. "אני כל הזמן עסוקה בשאלה מה אני עושה עם כל המרחב הזה ועד כמה הוא נחוץ לי. יכול להיות שאילו היה לי חדר גדול בבית שהיה מוקדש לזה לא הייתי מחזיקה סטודיו מחוץ לבית, אך אין לי חלל כזה.

"מצד אחד הסטודיו כרגע נתפש בעיני כסוג של מותרות ומצד שני הוא גם הכרח, כי בלעדיו הייתי יוצרת פחות". מבחינתה, כאמנית וידיאו, הסטודיו הוא מעין הכרזה "אני רצינית ואני כאן להישאר".

רוקני טוענת שהיא "מבזבזת 90% מזמן הסטודיו על שוטטות באינטרנט, 5% נוספים ברגשות אשם", ולפני שהיא מונה את 5% הנוספים, היא מודה שהיא מגזימה, "האמת היא שאני חרוצה, אני מתפקדת ולא נהיית זומבי איך שאני נכנסת לפה".

כמו אמנים רבים גם רוקני סבורה שבשביל להתחיל יום עבודה פורה בסטודיו כדאי להשאיר בו יום קודם עבודה לא גמורה "משהו לחזור אליו". *

מסע שורשים

מיקום: רחוב התחייה ביפו

זמן: 9 חודשים

גודל: 40 מ"ר

כרגע רוקני מצויה בתהליך עבודה אינטנסיבי, מורכב ורגיש של עבודה חדשה הקרויה "יוסף עבד", שבה היא מביאה את העיסוק בסיפור המשפחתי לרבדים חדשים, כאובים ומרגשים במיוחד. בעבודה זו היא משתפת פעולה עם אמנית איראנית המחלקת את זמנה בין ארצות הברית לאיראן. השתיים גילו כי הן בנות אותו גיל, ושתיהן גדלו באותה עיר ובאותה שכונה באיראן ולמדו גם באותו בית ספר, "יוסף עבד". רוקני שעלתה לישראל בגיל תשע אינה רשאית לבקר באיראן ובעבודה זו היא עושה זאת דרך עיניה של האמנית האיראנית. לכן עיקר העבודה שלה בסטודיו בימים אלה הוא סביב הפרויקט הזה, בין שזהו גיוס כספים או עריכת התוצרים המצולמים.



אלהם רוקני בסטודיו שלה. ''רגשות אשם מכל הסוגים''


''חלל זהב'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו