בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתיד המחודש שלך תיאטרון גטה ליריק בפאריס

בימי תהילתו הועלו בתיאטרון גטה ליריק הפאריסאי האופרטות של אופנבך, ובדעיכתו הוא שימש אורווה לפילים. כעת, עם פתיחתו המחודשת כמרכז לאמנות דיגיטלית, בעיצובה של האדריכלית מנואל גוטראן, הוא מסתמן כהצלחה גדולה

תגובות

לתושבי פאריס יש יחס מורכב בנוגע לבניינים המודרניים של העיר. כך למשל במקרה של פירמידת הזכוכית שהקים האדריכל איי אם פיי בכיכר הראשית של מוזיאון הלובר בסוף שנות ה-80. הפאריסאים מחו נמרצות על הקמת בניין מודרני בלב-לבו של אחד המונומנטים החשובים בעולם, אבל לבסוף למדו לחבק ולהעריך אותו. כמה שנים לפני כן התעוררה סערה דומה סביב בנייתו של מרכז פומפידו בלב רובע בובור. אז טענו הפאריסאים כי הצינורות החשופים שלו מזכירים להם בית זיקוק מכוער. כיום זהו אחד ממוקדי התיירות והתרבות החשובים של העיר.

לדעתה של האדריכלית מנואל גוטראן, פאריס "היפה וההיסטורית" זקוקה באופן נואש לבניינים עכשוויים. "מספר הבניינים המודרניים בעיר אינו מספיק וצריך למצוא דרך לפנות להם מקום. זה חשוב לשמור על המורשת שלנו אבל אסור שפאריס תיראה כמו מוזיאון. עיר צריכה להתחדש ולהפתיע את התושבים שלה ללא הרף", היא אומרת. בפרויקט השיפוץ של תיאטרון גאיטה ליריק שהשלימה לאחרונה במרכז פאריס היא הצליחה להעניק פרשנות מעניינת לחיבור בין ישן וחדש ואיפשרה להם "לחיות יחד", כהגדרתה.

גטה ליריק, מתיאטרוניה ההיסטוריים המפורסמים של העיר, הוקם ב-1862 בפינת בולבאר סבסטופול ורחוב פאפין. המשכן המקורי, שהיה בניין מרשים בזכות עצמו, נמחק בלהט תוכנית ההתחדשות העירונית המגלומנית שהגה הברון האוסמן. בשנותיו הזוהרות נוהל התיאטרון על ידי המלחין היהודי-צרפתי ז'אק אופנבך ונהפך למרכז האופרטות הצרפתיות הקלילות. באותה תקופה התארחו בו בין השאר רקדני הבלט הרוסי של סרגיי דיאגילב, והסופר והמחזאי ויקטור הוגו, מבקר קבוע, אף ערך שם את יום הולדתו ה-70. אחרי מלחמת העולם השנייה הועלו בתיאטרון מופעים של בכירי המוסיקאים והבדרנים בצרפת אבל עם השנים הלכה ודעכה נוכחותו בחיי התרבות של פאריס.

ב-1989 הוא נסגר סופית בעקבות קשיים כלכליים אחרי ששימש תקופה קצרה כבית ספר לקרקס (בקומת הקרקע שלו אף הוקמה אורווה מיוחדת לפילים). יזמים מקומיים רכשו אותו, הרסו אותו כמעט לחלוטין והקימו בתוך מה שנותר פארק שעשועים קטן. אחרי שגם המיזם הזה נכשל, נותר המקום נטוש ומוזנח.

כמו תולעים

הפרק הנוכחי בחייו של גטה ליריק החל ביוזמה של עיריית פאריס להפוך אותו למרכז חדשני לאמנות דיגיטלית. לתכנון הפרויקט נבחרה גוטראן, אדריכלית פאריסאית בולטת מהדור העכשווי, הידועה בשפה עיצובית צבעונית ומלאת הומור. בהשקעה של 80 מיליון יורו היא ניקתה את קרביו של הבניין ויצקה בו תוכן חדש: אולם קונצרטים משוכלל, גלריות, סדנאות עבודה לאמנים, ספרייה דיגיטלית, מקומות מפגש ואפילו חדר מיוחד למשחקי וידיאו. כל מה שנחוץ ליצירה ולצריכה של תרבות דיגיטלית.

כלפי חוץ התיאטרון נראה כמו עוד מוסד תרבות צרפתי מונומנטלי מימיו של נפוליאון השלישי: עמודי שיש, חלונות מקושתים ואינספור קישוטים ועיטורים. אבל כשנכנסים פנימה לתוך המבואה, הסוד מתחיל להתגלות. מבעד לשני גרמי מדרגות מפוארים משיש, שנשמרו מהבניין המקורי, מתגלים חללים אפלים מנוקדים בתאורה ניאונית צבעונית. על הקיר מוקרנות עבודות וידיאו-ארט ועל ספסלים משונים שנראים כמו תולעים מרובעות ישובים בני נוער וצעירים.

"עיריית פאריס ביקשה להקדיש את הבניין הזה לכל מה שקשור לתרבות דיגיטלית - מוסיקה אלקטרונית, וידיאו-ארט, עיצוב גרפי או כל דבר אחר", מסבירה גוטראן. "אבל האתגר שלנו היה גדול יותר. רצינו ליצור חיבור בין הציבור המשתמש בבניין לבין האמנים הפועלים בו". משום כך משובצים ברחבי התיאטרון חללים פתוחים בגדלים שונים שאפשר להפוך אותם בתוך דקות למקום התרחשות אמנותי. "האמן יוצר את העבודה שלו ובתוך שנייה משחרר אותה לעולם".

תכנונו של הגטה ליריק נמשך כשמונה שנים. בבלוק הפאריסאי שבו הוא שוכן מצויות כ-120 דירות (במרכז פאריס הבניינים ממוקמים מסביב לחצרות פנימיות), וההגנה מפני מפגעי-רעש היתה תנאי שהעמידו השכנים והעירייה. לשם כך בודדה גוטראן את הפעילויות הרועשות מהמעטפת החיצונית והציבה אותן בתוך חלל הבניין, "כמו בתיבה רוסית", היא מסבירה. נוסף על כך, היא התבקשה לשמור על שני חללים מקוריים שהצליחו לשרוד את תהפוכות הזמן - אולם המבואה ואולם נשפים גדול. שניהם נתלו על מסגרות ברזל בזמן שמסביבם הלך והוקם בניין חדש לחלוטין.

קהל היעד העיקרי של הבניין החדש הוא צעירים בני 15 עד 35 הצורכים תוכן דיגיטלי לכל אורך היממה, אם כי התיאטרון מבקש למשוך גם את שכבת ההורים, באמצעות תוכנית אמנותית הכוללת הופעות של קבוצת תיאטרון ניסיונית ומופעי וידיאו. אבל למען האמת, לא צריך סיבה מיוחדת כדי לבקר בגטה ליריק. שתי הקומות הראשונות בבניין פתוחות חינם לכל מבקר, כחלק מהמסורת הצרפתית המפוארת של פתיחת מוסדות תרבות לציבור.

מי שמגיע לשם בצהרי היום יוכל ליהנות מהספרייה העשירה המתמקדת בעיצוב גרפי, אנימציה ועיצוב, ומכילה מגזינים מכל העולם. ברחבי חלל העיון מוצבים תאים צבעוניים עם כורסאות, שולחנות ומחשבים, המציעים למבקרים חללים פרטיים בתוך החללים הציבוריים הגדולים. אפשר לעבוד בהם, לשבת לשיחה עם חבר או פשוט לעצום עיניים ולנמנם. בחלקם התחתון מותקנים גלגלים ולכן אפשר בעת הצורך להסיע אותם ממקום למקום וליצור סדרה של תאים או לפנות את החלל לטובת התרחשות אמנותית. הצבעוניות העזה של התאים - צהוב, אדום-מג'נטה וכחול-רויאל - מזכירה את פלטת הצבעים הבסיסית של תוכנות עיצוב גרפי.

התאים האלה הם דוגמה טובה לדרך שבה משלבת גוטראן בין החללים ההיסטוריים המשומרים של הגטה ליריק לבין החללים החדשים. במקום לנסות לעמעם את ההבדל ביניהם - היא דווקא הבליטה אותו. אולי משום כך מוצבים הן באולם הנשפים המקורי מהמאה ה-19 והן בחללים החדשים גופי תאורה דמויי צלחות מעופפת ורהיטים מפיצי אור, הכל פרי עיצובה. המתח הזה קושר את חלקי המבנה באמירה אדריכלית ברורה - לא מדובר בעוד תיאטרון היסטורי שעבר שימור.

אפשר כמובן להקשות ולשאול האם בניין פיסי מתאים בכלל לשמש להצגת תרבות שחלקה הגדול מתרחש באופן וירטואלי באינטרנט. האם לגטה ליריק יש זכות קיום בעידן של פייסבוק ויוטיוב והאם לא עדיף פשוט לפתוח את המחשב ולצפות בתוכן הזה באופן עצמאי?

מנהלי התיאטרון מודעים לפרדוקס הזה ומשום כך הם מנסים להציע פעילות רב-תחומית שקושרת יחד תרבות דיגיטלית, אמני מיצב אנינים, גולשי סקייטבורד ובלוגריות בנות 16. כולם יחד מוזמנים לאירועים כגון "מוסיקה קלאסית וצלילי זן" או להקרנה חודשית של סרטי מדע בידיוני. אחרי הכל, מה שיקבע את הצלחתו של המקום הוא לאו דווקא האדריכלות החדשנית שלו אלא בעיקר התוכן שייווצר ושייאצר בו. נראה שבינתיים זה מצליח. בחודשיים שחלפו מאז פתיחתו נהפך התיאטרון למוקד משיכה לאלפי צעירים. *

גוטראן באה לאשקלון

האדריכלית של גטה ליריק, מנואל גוטראן, בת 50, מתמקדת בתכנון מגדלי משרדים, מרכזי קניות ובנייני מגורים באירופה, אסיה ובמזרח התיכון. בימים אלה היא משלימה את תכנונו של מגדל חדש ברובע העסקים הפאריסאי בלה דפאנס. עם עבודותיה הידועות נמנית חנות הדגל של סיטרואן בשאנז אליזה. היא ביקרה בארץ כמה פעמים ואף הציגה תערוכה בגלריה זהזהזה בנמל תל אביב. היא "מעריצה", כדבריה, את עבודתו של המעצב רון ארד (מתכנן מוזיאון העיצוב בחולון) ואף מקווה לשתף עמו פעולה בעתיד.

לאחרונה היא התבקשה על ידי עיריית אשקלון לתכנן מרכז תרבות חדש במרכז העיר. אם לשפוט על פי הגטה ליריק - התוצאה עשויה להיות צבעונית, חדשנית ואולי אפילו קצת מוגזמת מבחינת המרחב העירוני הישראלי. כך או כך, משעממת היא לא תהיה. "אני מאוד אוהבת לתכנן פרויקטים תרבותיים", מסכמת גוטראן, "אני מוקירה את החשיבות הסמלית שלהם בתוך העיר ואת היכולת שלהם להשפיע על הדרך שבה מתעצבת החברה שלנו".



גטה ליריק בעיצוב המחודש. סרטי וידיאו, אמני מיצב וקונצרטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו