ניסיון לתפוס מרובה

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

הרביעייה הישראלית העכשווית היא הרכב ותיק שרשם לזכותו קונצרטים מעניינים רבים. בקונצרט שנערך ביום חמישי שמעתי לראשונה את הרביעייה בהרכבה החדש: אל הכנרת הראשונה הדס פבריקנט והוויולנית קטיה פולין הצטרפו אנדריאה האלאם בכינור השני ויותם ברוך בצ'לו. כותרת האירוע (בתוכנייה), אשר הוגש במסגרת סדרת הקונצרטים המוסברים "צלילים", היתה "פוגה ללא הפסקה". למעשה היתה פה נגיעה בשלוש צורות של ארגון מוזיקלי: פוגה, קנון, פסקליה - דרך עיסוק באומר ובצליל ביצירות ובפרקי יצירות מהבארוק, מהתקופה הקלאסית, מהמאה ה-20.

כפי שהיה אפשר בעצם לצפות, הסתבכה התוכנית בניסיון לתפוס מרובה. דברי ההסבר (למיטב השערתי, שהרי איני יכול לדעת בוודאות את השכלתם המוזיקלית של רוב השומעים) דילגו בין היבטים במקום להכות בראש מסמר אחד (דילוגים אסורים, כשמדובר בנושא לא קל), נקטו המחשות ויזואליות (הקרנת תווים) במקום המחשות מוזיקליות ושילבו התבדחויות לא-מועילות כמו הקשר ה"ביברי" בין היינריך איגנץ ביבר לג'סטין ביבר (אבל לב קהל מי יידע? יתכן שהנוכחים חשו התעלות מעצם ההתקרבות למשהו אינטלקטואלי).

מבחינת התוכן המוזיקלי זה היה קונצרט חמור סבר: תחילתו במבחר קטעי פוגה וקנונים מתוך אריאציות גולדברג של באך, לאו דווקא הקטעים הכי נוצצים מבחינת רושמם המיידי (מה גם שהם בוצעו בעיבוד לטריו מיתרים, שברובו פשוט לא "נשמע טוב"); וסופו פוגות אחדות מתוך "אמנות הפוגה" של באך, שוב - חומר תובעני למדי.

בתוך הכריך נכללו בין השאר הרביעייה המרוכזת והקשה יחסית של ברטוק (מס' 3), פרק מתוך סונטה של ראוול, פרק (כינור סולו) מאת היינריך ביבר, הקנון של פכלבל ופרק הכתוב בסגנון פוגאלי מתוך רביעייה של היידן (אופוס 20 מס' 2). כל הפירוט הזה נמסר פה רק כדי לבטא שוב את המסר: הקונצרט היה דחוס מדי, מסובך, מסתבך, לא ידידותי לקהל.

הרביעייה העכשווית, במסגרת סדרת "צלילים" של האוניברסיטה הפתוחה. אולם צ'ייס בקמפוס האוניברסיטה, רעננה. יום ה', 28.4

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ