בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ארץ קליק" - הצגות ילדים לדור הפייסבוק

מחצית מהצגות התחרות בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה התמודדו עם האתגר של פנייה למתבגרים צעירים

תגובות

יש גיל שבו קשה להזיז את הילד מהמחשב או מהטלוויזיה. ללכת להצגה, זה כבר בכלל מבצע צבאי. יוצרי הצגות הילדים, כך נדמה, מתאימים עצמם למצב ומכוונים מראש לקהל הילדים הצעיר יותר, משתף הפעולה או ה"שבוי" אם תרצו, וזונחים את הקהל הבוגר יותר. על רקע זה הפתיע השנה הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים, שהתקיים בחול המועד פסח בחיפה: מחצית מהצגות התחרות (שלוש מתוך שש) העזו וכיוונו דווקא לילדים הגדולים יותר, ואפילו למתבגרים הצעירים, גילאי 14-13.

ההצגה "ארץ קליק" נוקטת מעין טקטיקה של "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם": היא מביאה את סיפורה של ילדה השקועה במחשב. המחזאי יובל ברגר, שזכה בתחרות בפרס מחזאי השנה, מציג בכתיבה קולחת, בשפה עדכנית ובהומור רב את עולמה של גילי, המוצאת במחשב את הידיד האולטימטיבי, מפלט מתלאותיה החברתיות. רק לאחר מסע דמיוני שלה בעולם הממוחשב, שבו היא נהפכת לאחת הדמויות הראשיות ונקלעת לשורת הרפתקאות, היא מגלה כמה אמיתות על ההבדל בין מציאות לפנטסיה.

הפוטנציאל המסוכן לדידקטיות-יתר אינו מתממש, בעיקר בזכות הרוח הקלילה השורה על המחזה. אף אחד לא מטיף או מחנך פה לברוח מהפייסבוק, למשל, אף על פי שגילי נוכחת שה"חברים" שם הם לא בדיוק מה שחשבה.

משחקה של שי-לי הירש, המגלמת את גילי וזכתה בפרס שחקנית השנה, מיטיב להציג את עולמה הטרוד של המתבגרת המצויה, על התקפי הזעם והבלבול הרב שבו. בולטות במשחקן גם יעל מפציר המגלמת בכישרון את "סופרוומן" הדיגיטלית וטלי בן-יוסף הנהנית מכל רגע בתפקיד הילדה הפקאצה והמעצבנת. הבמאית יעל טילמן, הזכורה לטוב מבימוי "העולם על פי אלון", ההצגה זוכת הפסטיבל אשתקד, זכתה הפעם לקבל את תואר במאית השנה.

קשב ותיפוף

גם ההצגה "החופש לזוז" פנתה לילדים הבוגרים יותר. המחזאיות גדעונה רז-עיסא ושרון בורשטיין מציגות בה את עולמו הסוער של דניאל, מתבגר היפראקטיבי שאינו מוצא את מקומו בחברה ה"רגילה". גם כאן הבריחה לעולם דמיוני עוזרת לו למצוא את דרכו; די-ג'יי דמיוני בראשו מסייע לו להפוך את הבלגן שבתוכו למוסיקת ראפ קצבית ולהתקרב כך לחבריו. העיסוק בבעיות הקשב והריכוז, שנהיה אופנתי כל כך בהורות המודרנית, מקבל כאן צביון אישי נוגע ללב, עם פתרון מיוחד ושונה מהמקובל.

ההצגה, שביים נורמן עיסא והוכתרה כזוכת תחרות הפסטיבל, משלבת היטב בין האלמנטים הדרמטיים למוסיקליים. השחקן הראשי, יובל סטוניס, מזיע על הבמה מהרגע הראשון - ולא במובן המטאפורי של המלה - ומצליח לסחוף את הקהל בקצב הדינמי של ההצגה ובקטעי תיפוף. המצוקה של דניאל מומחשת בחדות; הקהל חווה עמו את התחושה הקשה שבחוסר היכולת להתרכז אל מול המלל הבלתי פוסק של המורה והחברים. "איך אני יכול לעצור את זה, איך אני יכול לעצור את זה", הוא צועק ברגעי השיא בהצגה.

מרגשים במיוחד הדיאלוגים של דניאל עם אמו, הממחישים את הקצר בתקשורת ביניהם. "כל מה שאני עושה לא בסדר", הוא אומר לה לנוכח טענותיה, בעוד היא מרגישה שפשוט "אי אפשר לדבר אתך על כלום". שיח החירשים, המתקיים גם בין דניאל לחבריו, נהפך במשך ההצגה לשיח קצבי, סוער, קשוב.

צלליות מעייפות

ההצגה השלישית שכוונה למתבגרים הצעירים מבוססת על ספרו של גדי טאוב "דברים שאני לא מגלה", המגולל סיפור נעורים של אהבה ראשונה. הבמאית אושרית רז חנין עיבדה את הסיפור לתיאטרון בדרך מיוחדת, המשלבת שחקנים וצלליות, ובכך הדגישה את המונולוג של גיבור הסיפור, הנמצא לבד על הבמה. ואמנם, השחקן תומר אופנר מחזיק את ההצגה על כתפיו. השחקנים האחרים חבויים מאחורי המסך, מוצגים כצלליות בלבד וגם מפעילים צלליות מלאכותיות.

אפקט הצלליות, שנראה יצירתי ומסקרן בתחילה, מתחיל לעייף ככל שההצגה נמשכת. למרות ההשקעה האמנותית הרבה, פעמים רבות מתעורר רצון לראות את השחקנים עצמם. התיאטרון החזותי, במקרה הזה, הכביד על המחזה, ותנאי ההצגה - באוהל מאולתר וצפוף - לא תרמו.

שלוש ההצגות עסקו בנושאים מחיי היום-יום של הילדים הבוגרים. סקירת הקהל שבא להצגות, עם זאת, מראה שהדרך למשוך את הצופים האלה עדיין ארוכה. רוב הילדים שבקהל היו, כמיטב המסורת, צעירים יותר ואף בגיל הרך. דומה שכדאי להורים לבחון טוב יותר למי מיועדות ההצגות. בינתיים אפשר לקוות שהילדים שצפו בהצגות אלו ימשיכו לפקוד את אולמות התיאטרון גם בשנים הבאות, במשך התבגרותם.

"ארץ קליק". תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. מחזה: יובל ברגר; בימוי: יעל טילמן; שחקנים: טלי בן-יוסף, שי-לי הירש, תדהר יששכר, יעל מפציר, ניב פטל

"החופש לזוז". מחזה: גדעונה רז ושרון בורשטיין; בימוי: נורמן עיסא; שחקנים ומוסיקאים: יובל סטוניס, רענן פז, דנה דוניץ, שרון פרידמן, שרון בורשטיין, גדעונה רז

"דברים שאני לא מגלה". עיבוד, עריכה ובימוי: אושרית רז חנין; שחקנים: תומר אופנר, שירי קורדובה, עידו יונה, מירי קירמאיר



''ארץ קליק''. ילדה בעולם ממוחשב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו