בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התשוקה למונומנטליות

הפסנתרנית והמוסיקולוגית אסתרית בלצן מתמודדת בסדרת "מוסיקה בממד אישי" עם הניגודים באישיותו וביצירתו של פרנץ ליסט

תגובות

סדרת "מוסיקה בממד אישי" בעריכתה ובהגשתה של אסתרית בלצן נהנית זה שנים מקהל של אלפים. האירוע החדש בסדרה מוקדש לפרנץ ליסט, ובו קיבלה עליה ד"ר בלצן אתגר ענק: כפסנתרנית, היא שוקדת להראות שליטה ויצירתיות בהמחשת משוכות טכניות שליסט הציב; במקביל, כמסבירה וכפופולריזטורית של מוסיקה, היא משרטטת (בשילוב קטעי וידיאו) את קווי הביוגרפיה של המלחין המושמץ-הנערץ. בחצי השני של האירוע מנגן ואדים מונסטירסקי, אמן פסנתר בינלאומי ופדגוג פסנתר מובהק, את הסונטה בסי-מינור.

הנה מקצת התארים המאפיינים את פרנץ ליסט, אמן מובהק של המאה ה-19: ממציא הרסיטל לפסנתר, וירטואוז שהיה מסוגל לגרום למאזיניו מין היסטריה ("ליסטומניה" בפי היינריך היינה); אבי הממד הסימפוני בפסנתרנות; מלחין פורה מאוד שערך יצירותיו היה שנוי במחלוקת; מוסיקאי שתרם רבות להפצת יצירות גאוניות של אחרים, בין השאר באמצעות כתיבת פרפראזות עליהן.

בלצן מדגישה כי ליסט היטלטל כל חייו בין ניגודים: הוא היה כוכב מוחצן ונזיר מופנם; מכור לנשים, לקהל ולפסטיבל, ושוחר שלווה. מוטיב מרכזי ביצירותיו, היא אומרת, הוא מוטיב "מפיסטו": מאבק אינסופי בין מפיסטו לפאוסט, בין שטן למלאך.

"כשהייתי סטודנטית לפסנתר בארץ, לליסט היתה כאן תדמית גרועה של מלחין יצירות וירטואוזיות ריקניות", מסבירה בלצן. "חונכנו שענקי הרומנטיקה הם שוברט, מנדלסון, שופן, שומאן וברהמס. המעטים שניגנו ליסט היו אשפי טכניקה מרוסיה, וגם הם ניגנו תמיד רק כמה יצירות שלו, תמיד אותן. אישית, לא למדתי יצירות של ליסט, גם לא הכרתי את החומר. חשבתי שזה פשוט לא בשבילי. אחר כך, בלימודי בניו יורק, מורים ייקים לא לימדו ליסט בכלל. מורי ארתור בלזם, מומחה ליצירות היידן ומוצרט, אמר שאני ממש צריכה להתבייש בכך שאני רוצה לנגן ליסט. אבל מורים אמריקאים ניגנו ליסט ועוד איך! נדהמתי כששמעתי את המנחה שלי לדוקטורט ריימונד לוונטל מנגן את היצירות הכי קשות בהתלהבות, בהשתוללות".

מה חולל כאן את השינוי?

"שיטפון הפסנתרנים מרוסיה שהגיע אלינו, מתחילת שנות ה-90. מאז מנגנים פה ליסט. הסמכות בתחום הוא ואדים מונסטירסקי, שזכה בתחרות ליסט הבינלאומית בבודפשט ב-1976 ובעקבות הזכייה הפך לפרופסור לפסנתר בסנט פטרבורג, הקליט את כל הסונטות והרפסודיות ההונגריות של ליסט, יצא בשנות ה-90 לקונצרטים במערב גרמניה ומשם עלה ארצה. מונסטירסקי הוא ראש מחלקת הפסנתר באקדמיה למוסיקה בירושלים והעמיד כאן תלמידים שהם אמני ליסט, ובראשם רן דאנק. תלמידים אחרים שלו הם ממיטב הפסנתרנים הצעירים שלנו, בהם דוראל גולן, תומר גבירצמן ובוריס גילטבורג, שמשתתף כעת בתחרות רובינשטיין".

"אסכולת הפסנתר הרוסית" קשורה לליסט?

"באופן מהותי. הפסנתרנות הרוסית, כמורשת ליסט, מייחסת חשיבות רבה לווירטואוזיות במובן הרחב ביותר - לא רק מהירות ודיוק, אלא גם צליל סימפוני ענק, לרבות מה שמכנים 'טכניקה גדולה', שאחדים מסימניה הם ריצה באוקטבות וטרמולו. הישיבה של הפסנתרן בדרך כלל גבוהה והכיסא רחוק יחסית מן הפסנתר, משל הפסנתרן הוא מלך והמקלדת היא הממלכה".

בלצן מציינת את "התשוקה למונומנטליות" אצל ליסט. "אין שום מלחין אחר שכתב בתווים את ההוראה 'גרנדיוזו', ומיד אחרי זה 'אצ'לרנדו', 'סטרינג'נדו', 'קרשנדו' (מהר יותר, נרגש יותר, חזק יותר). בקיצור - המון פנטסיה מאחורי כל משפט, כל צליל. כל המרבה בפנטסיה הרי זה משובח".

בהיסטוריה של נגינת יצירות ליסט, מי מסמל זאת יותר מכולם?

"את הדרמה מצאתי בנגינתו של ולדימיר הורוביץ; את הפנטסיה מצאתי בפסנתרן ההונגרי-צועני גיירגי ציפרה. אני ממליצה להקשיב לליסט שלו ביוטיוב. שומעים כאן אמן שחוגג בווירטואוזיות מדהימה, בג'סטה גדולה - לא פוחד מהחופש, אלא מפלרטט אתו וכאילו מאלתר את היצירה תוך כדי נגינה".

מה התשובה שלך לטענה שהמוסיקה של ליסט זולה, ריקנית?

"אצל ליסט יש שפע אדיר שכולל פסגות, וכצפוי בכמות כתיבה כזאת, גם הרבה זיבורית. אבל למה לקחת יצירה לא טובה ולשפוט על פיה? שופטים אמן על פי הפסגות. את הסימפוניות של בטהובן לא מעריכים לפי הכישלון הגדול שלו, סימפוניית קרב וולינגטון. הגיע הזמן להכיר ולהוקיר את הפלורליזם של ליסט: ליסט העממי ברפסודיות ההונגריות; ליסט השטני ב'וואלס מפיסטו' ובסונטות; ליסט הפילוסופי ב'פאוסט' וב'דאנטה'; ליסט שמזמר כטנור איטלקי ב'חלום אהבה' ובפראפרזות על מנגינות מתוך 'ריגולטו' או 'הספר מסביליה'; ליסט המדען ה'גרמני' בטרנספורמציות של מוטיבים, בפואמות הסימפוניות.

"על כל אלה נוסף בשנים האחרונות פן נוסף שלא היכרנו: ליסט העתידני, המהפכני, פן שמתבטא ביצירות שחיבר כשהיה בן 70: הוא טבע את המושג 'א-טונליות' 30 שנה לפני שנברג, ביצירה האחרונה המדהימה שלו, ששמה 'בגטלה ללא טונליות', ויצאה לראשונה לאור רק ב-1956. הודות ליצירה זו וליצירות מאוחרות מהפכניות אחרות כמו 'משחקי המים של וילה ד'אסטה' (מקור השראה ל'משחקי מים' של ראוול) או 'עננים אפורים' - אין קורס מוסיקה בעולם שלא יציין את ליסט כאבי האימפרסיוניזם ואבי המודרניזם של המאה ה-20".

מהן לטעמך היצירות הכי טובות של ליסט?

"הסונטה בסי-מינור - ואדים מונסטירסקי ינגן את כולה בחצי השני של התוכנית. הכותרת שליסט נתן לה היא 'גרנד סונטה' ואכן, כאן רואים את הכל ובגדול. מלבד חייבים להזכיר את סונטת 'דאנטה', את סימפוניית 'פאוסט', את 'ואלס מפיסטו' ואחדים מהאטיודים הטרנסצנדנטליים".

ובכל זאת, מדוע היתה לליסט תדמית גרועה אפילו במחצית השנייה של המאה ה-20?

"יש לי הסבר חלקי: היצירות של ליסט קמות ונופלות על הביצוע. באך בנגינה תקינה נשאר באך גם בביצוע בינוני, וכך גם בטהובן. אצל ליסט בשום אופן לא. דרוש מבצע שיכול לחולל את הקסם, לשאת את הפנטסיה קדימה".

פרנץ ליסט. מאבק אינסופי בין שטן למלאך





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו