בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צאצאיהם של בכירי המשטר הנאצי נחשפים בסרט "ילדי היטלר"

הבמאי חנוך זאבי שיכנע כמה מנכדיהם של בכירי הנאציםולתאר את הנעשה מעבר לגדר של מחנות ההשמדה. הסרט, שישודר הערב, הוא ניסיון להבין את שגרת החיים בבית שמעליו מיתמרות ארובות הקרמטוריום ובגינתו גדלים ירקות המכוסים באפר הקורבנות

3תגובות

ריינר הס, גבר צעיר, בהיר ונאה, עומד בפתח הבית שבו גדל אביו ונראה אחוז אימה. ביד ימין הוא מחזיק תצלום בשחור-לבן מצהיב והוא משווה אותו לנוף שהוא רואה כעת לראשונה בחייו - חצר רחבת ידיים, שער ברזל מסורג ומסוגנן, חלונות רחבים ונאים בווילה מרווחת. הס עומד עטוף מעיל והחלחלה שהוא חש ניכרת היטב בפניו החיוורים. ריינר הוא נכדו של רודולף הס, שהיה מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ.

הווילה המשפחתית שבה צולמו תמונות הילדות המאושרת של אביו של ריינר, שמונצח בתמונות כפעוט עירום ומחויך, מוקף צעצועים יקרים ומשכשך בבריכה, שוכנת בתוך גבולות המחנה. הס הנכד מביט מבעד חלון הפונה לארובות הקרמטוריום, שזגוגיתו הוחלפה על ידי בעלי הבית לשמשה אטומה, כלא מאמין. ליד אותו שער ברזל הוא נעצר מעורער, מסנן לעצמו: "לא יכול להיות שהם לא הציצו החוצה".

ארבע שנים עבד הבמאי חנוך זאבי, בעל חברת ההפקות "מאיה הפקות", על הסרט התיעודי "ילדי היטלר", שבו מופיעה הסצינה הזאת. בסרט, שישודר הערב בערוץ 2, מופיעים לצד הס צאצאים נוספים של עלית המפלגה הנאצית: קתרין הימלר, למשל, אחייניתו של היינריך הימלר, ראש האס-אס והגסטפו, שבפנים חתומות מדברת על הדמיון הפיסי המטריד בינה לבין דודה, כמו על נישואיה ליהודי ישראלי; או בטינה גרינג, אחייניתו של מפקד חיל האוויר הגרמני ומבכירי המשטר הנאצי, הרמן גרינג, החיה כבר שנים בארצות הברית. היא ואחיה, שהתנתקו כליל מהמשפחה, עברו ניתוחי עיקור כדי שלא להעביר את הגנים המשפחתיים לדור הבא; או מוניקה גת, בתו של הסאדיסט אמון גת, מפקד מחנה הריכוז הפולני פלאשוב, שמתארת באופן מצמרר את הרגע שבו הבינה מי היה אביה באמת; וניקלס פרנק, בנו של הנס פרנק, מושל פולין, שמשימת חייו היא להפיץ את השנאה להוריו, כשהוא חדור בתחושה שהוא "מוציא אותם להורג בכל יום מחדש".

היה צד שני

"ילדי היטלר" אינו סרט פשוט לצפייה, גם ביחס לסרטים אחרים העוסקים במוראות המשטר הנאצי. יש בו דיסוננס מטריד, מעורר פלצות, שנעדר בדרך כלל מהדרך הרגילה, המוכרת, לספר את השואה: נדמה שהרע המוחלט מקבל כאן פנים לא אופייניות.

למעשה, עצם קבלת הפנים, הגוון האנושי, הוא מהלך בלתי שגרתי, וזאבי מרחיב על הקושי הזה. "עבדתי עם תחקירן של תחנת הטלוויזיה הגרמנית, שפיגל טי-וי, שסייע לי בעבודה על סרט אחר שעשיתי, 'צלו של הפיהרר' (המתחקה אחר דמותו ותעלומת היעלמו של מרטין בורמן, מזכירו של היטלר, ג"א) ויום אחד הוא התקשר ואמר שהוא השיג לי את הטלפון של המזכירה של היטלר. אני זוכר שהייתי פשוט בשוק. נותנים לך את מספר הטלפון של המזכירה של היטלר וקדימה, אתה יכול פשוט להתקשר", מספר זאבי.

"הייתי צריך לאזור אומץ, אבל למחרת התקשרתי. אחרי שתיקה ארוכה מעבר לקו היא הסכימה להיפגש. אחרי פחות משבוע מצאתי את עצמי דופק אצלה בדלת הדירה במינכן. מבחינתי השיחה אתה היתה שוק - העובדה שאני היום יכול לשבת לקפה עם המזכירה של היטלר, ותוך

המשך בעמ' 6

כדי שיחה היא שואלת עלי ואני מספר לה שאני נשוי ויש לי ילדות, והיא מבקשת ממני לראות תמונות של הבנות שלי. האירוע הזה היה נראה לי הזוי לחלוטין".

האירוע הביא את זאבי להכרה, שמקורה דווקא בתיאור השגרה היום-יומית לצד הפיהרר, העדפותיו ושנאותיו. זאבי מנסח זאת בפשטות באמירה: "הדבר הזה באמת קרה ומישהו עשה אותו. היה צד שני".

למה הכוונה? הרי ברור שהיה צד שני.

"יש משהו בטרמינולוגיה של השואה שהוא נורא מרחיק - 'זו היתה פלנטה אחרת', 'הם היו שטנים, הקורבנות היו מלאכים'. משהו שלא במתכוון מרחיק מאוד. המפגש פנים אל פנים עם הצד השני מנחית את זה לקרקע באופן לא פשוט. יש משהו קל יותר שהם היו דמונים בלי פרצוף. פתאום אתה רואה שיש פרצוף לפושעי המלחמה האלו. היו להם חיים יום-יומיים והם גידלו משפחות. לפעמים הם גידלו את הילדים שלהם צמוד לזוועות. זה בלתי נתפש מבחינתי. רק מעורר עוד שאלות".

המפגש עם מזכירתו של היטלר, טראודל יונגה, היה הזרז לפרויקט הנוכחי. עוד קודם פגש את בנו הבכור של בורמן, כעת כומר, שסיפר לזאבי כי בחר בחיי איש דת כדי לכפר על עוונותיו של אביו. כך או כך, זאבי, שנעזר בסרט גם בעיתונאי אלדד בק, נחשף לחיים הטובים בקן הנשרים ובבונקר, לצד הפיהרר, למי ש"שתו יין וחגגו חגיגות וגידלו ילדים, בזמן שברור מה קרה במקביל בתהליך ההשמדה".

הופתעת שצאצאים של פושעים נאציים בדרג הזה הסכימו להיחשף?

"בדרך כלל הם באמת סירבו. לפעמים בגלל לחץ גדול מאוד מהמשפחות לא לדבר ולא להוציא את השלדים מהארון. התשובה הרגילה שקיבלתי היתה 'Leave me in peace' - תנו לי לבנות את חיי מחדש בלי שדים מהעבר ובלי לעורר את הדבר הזה שוב. יש בזה משהו נוח, בשיכחת עבר".

ומה מאפיין את אלו שהתראיינו?

"האנשים האלה בעצם אינם יכולים שלא להוציא את זה החוצה. זה מטריף להם את הדעת. אצל כולם הגילוי היה פתאומי. לא רק שלא סיפרו להם - שיקרו להם. הגילוי הזה, ששיקרו להם, שיגע אותם ולחלקם כנראה היה יותר קל אילו מהתחלה היו אומרים להם. ריינר הס, למשל, היה חניך בפנימייה נוצרית, ויום אחד, אחרי שהוא וכמה חברים הפריעו בהפסקה, הם קיבלו עונש ללכת לעבוד אצל הגנן. אחרי שבועיים שיחררו את החברים ואותו השאירו לעבוד חודש נוסף. הוא מאוד כעס על זה, כי הגנן התעלל בו והתנהג אליו בצורה לא יפה, לפי מה שהוא אומר. כשהוא הלך להתלונן, המחנך שלו הושיב אותו ואמר לו שהגנן הוא ניצול מאושוויץ וש'סבא שלך היה מפקד המחנה'. בסיטואציה הזאת נודע לו שהוא הנכד של הס. הסיפורים האלו קיימים אצל הרבה מהם וזה היה הטריגר הראשון שגרם להם לחקור. כולם חקרו את ההיסטוריה שלהם".

"ילדי היטלר" הוא כאמור אינו הניסיון הראשון של זאבי, תושב רעננה, נשוי ואב לשלוש, בוגר המחזור הראשון של בית הספר הדתי לקולנוע "מעלה" בירושלים, בתיעוד היבטים של השואה. למעשה, הוא מגדיר את עצמו בהומור עצמי "שרוט שואה", וכמי שהנושא נוכח מאוד בחייו, אף על פי שהסבים והסבתות שלו הספיקו לעלות לארץ ולהקים בה משפחה לפני המלחמה.

"הבת שלי אומרת שהיא דור שני לשואה. אבל ברצינות, אני חושב שזה סיפור שהוא לא מפוצח", הוא מסביר. "אני למשל לא מצליח להבין איך מסתדרים ערכי המשפחה הנאציים עם ההשמדה. אחד הערכים הכי חשובים היו המשפחה, הרבה ילדים. מצד שני, מעבר לחומה, אתה מבצע את ההשמדה. האנשים האלו הרי ידעו מה הם עושים וזה מטורף מבחינתי. הקמת לילדים שלך וילה בפאתי המחנה, הם שוחים בבריכה שבגינה, משחקים עם מטוס ועליו סמל המפלגה הנאצית שאסירי המחנה בנו להם, והצרחות נשמעות עד לשם, והריח היה חזק מאוד והאפר נדבק לפירות שגדלים בגינה. זה באמת מפלצתי הדבר הזה".

לזאבי נימוקים מוצקים לבחירה שלו לתת פנים וגוון אנושי לצאצאי הנאצים. חלק מההסברים הם בתגובה לטענות רווחות כי יש לספר את בראש וראשונה את סיפורם של הקורבנות. זאבי מקדים תשובה לשאלה: "אני מבין את הביקורת הזאת ואני מבין את הרגישות סביב הבחירה הזאת, אבל מבחינתי אני מספר את הסיפור שלנו, לא את הסיפור שלהם".

למה הכוונה?

"מבחינתי, ההבנה הזאת שמישהו עשה את הדבר הזה, ובמודע, חייבת להיות חלק מהסיפור. העובדה שהאנשים האלו מוכנים לחשוף בפני את המשפחות והשקרים ואת השנאה ליהודים, יש לה מחיר והיא לא מובנת מאליה. אני חושב שלנסות לתת פנים לרוע - לא להפוך את הנאצים לדמונים ומפלצות, אלא להציג אותם כמו שהם, כאנשים שקיבלו החלטה לעשות משהו ועשו אותו, זה עניין חשוב. מנקודת המבט האישית, זה לא נותן לי מנוחה".

יש לי תחושה שאתה מורגל בשאלה הזאת ורגיל להגן על הבחירה שלך.

"נכון. היו הרבה אנשים ששאלו למה צריך לשמוע את הסיפורים שלהם. יש מי שחושב שאין מקום למשהו שהוא לא סיפורי הניצולים. ברור לי שזה לא במקום הצד של הקורבנות, כי צריך לגלות עוד סיפורים ולגולל אותם בסרטים וספרים. אבל לסיפור הזה יש שני צדדים. הוא לא קרה בריק, מישהו עשה אותו, קיבל החלטות, ביצע אותן. אני רוצה לחשוף את הפנים של האנשים האלו, כי אני חושב שזה מוריד את האירוע הזה לקרקע".

והיו רגעים שהאמונה הזאת התערערה?

"בקיץ 2006, לפני שהתחלתי לעבוד ממש על הסרט, נסעתי לפולין - ורשה, טרבלינקה, מיידנק, אושוויץ. כשהייתי באושוויץ אני זוכר שהלכתי הצדה והיה לי ברור שאני לא הולך לעשות את הסרט הזה. פתאום ההסבר ההגיוני הזה, שאני שלם אתו היום, הלך לי לאיבוד. כשאתה שם ורואה את שרידי הזוועות, ההסבר הרציונלי כבר לא תופס. בסופו של דבר, רציתי לספר את הסיפור שלהם כדי להבין טוב יותר את הסיפור שלנו, אבל לא במחיר יצירת אמפתיה כלפיהם".

אבל האמפתיה בכל זאת נוצרת במידה מסוימת בעת הצפייה בסרט.

"זה נכון, אבל מה שנוצר הוא לא בעייתי מבחינתי, כי אין ויכוח שהאנשים שאני מראיין אינם אחראים על פשעי העבר. האנשים שאני מדבר אתם הם אנשים שהגורל ייעד אותם להיות בנים או נכדים או אחיינים של, וזה לא משהו שהם בחרו בו. אם מדברים רציונלית, ויש המון קפיצות בין הרציונל לאמוציונלי, יש משהו בזה שהם לא מערערים על העובדות ומכים על חטא שעושה את הייאוש ליותר נוח. הם לא עשו שום דבר. אני חושב שצופה אינטליגנטי יכול להכיל את המורכבות הזאת".



צילומי הסרט באתר מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. למטה: היטלר בקן הנשרים עם ילדיהם של בכירים במשטר הנאצי


זאבי. מבין את הביקורת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו