בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר חדש בוחן את הפסקול של גרמניה בתקופת הרייך השלישי

איזה תפקיד מילא קולו של היטלר ב"פוליטיקה הרועשת" שכונן המשטר הנאצי, כיצד נהפכו היהודים למטרד קולי ומה הקשר בין רמקול למכונת ירייה

תגובות

בינואר 1935, שנתיים לאחר עליית הנאצים לשלטון, הואשם תושב העיר הגרמנית דיסלדורף בהפרת הסדר הציבורי. בכתב האישום שהוגש נגדו נאמר כי הוא חלף על פני מטה המפלגה הנאצית בעיר, שבחזיתו הוצב מקלט רדיו וממנו בקע נאום של אדולף היטלר. במקום להקשיב לדבריו של הפיהרר, הוא עשה תנועה של סתימת אוזניים.

בדומה לו, היו אזרחים גרמנים נוספים שניסו באותן שנים להימנע באופן פיסי מהאזנה לתעמולה הנאצית. "כאשר היכן שהוא נבח רמקול בקולו של הפיהרר או של שר התעמולה שלו, ביצעתי מיד איגוף רחב כדי להימנע ממנו", כתב הבלשן ויקטור קלמפרר ביומנו. עדות אחרת מצויה בדו"ח של המשטרה הפוליטית בבוואריה מאפריל 1936, ולפיו קבוצת יהודים שישבו בבית קפה ושיחקו בקלפים עוררו את זעמם של גרמנים שהיו במקום, מפני שהתנהגו בקולניות מרעישה והפריעו להם להאזין לנאום של היטלר, ששודר באותו זמן ממקלט רדיו סמוך.

ההיסטוריון ד"ר ירון ג'אן מביא את הדוגמאות הללו בספרו החדש, "רעשי המודרניות: חוויות של שמיעה בגרמניה, 1914-1945" (הוצאת רסלינג ומרכז קבנר-מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית בירושלים). בעזרתן הוא מראה כיצד המשטר הנאצי השתמש בסאונד ובקול כמשאבים של עוצמה פוליטית ואידיאולוגית במטרה להשתלט על החברה האזרחית בגרמניה. על פי הניתוח שמציע ג'אן בספרו, האקוסטיקה והאמצעים הטכנולוגיים שאיפשרו להעמיק את תפוצתה והשפעתה סייעו לנאצים לכונן "פוליטיקה רועשת", שבמרכזה הידהד קולו של היטלר.

"אין ספק שקולו של היטלר עמד במוקדו של הרס החברה הגרמנית בתקופת הרייך השלישי", אומר ג'אן. "הניסיון הנאצי להנכיח את קולו של היטלר באופן שיהפוך את האזרחים השומעים לאזרחים ממושמעים הילך אימים על כל מי שביקש לשמוע קול אחר בגרמניה של אותן שנים זולת הקריאה 'הייל היטלר'. מגוון טכנולוגיות אקוסטיות דוגמת מערכות שמע והגברה ואמצעי הקלטה ושידור נהפכו בידי הנאצים למכשיר רב עוצמה ששיעתק, טיפלל ושתל את קולו של היטלר במרחב הציבורי בגרמניה באופן שיצר סימטריה בין קולו לבין המשטר הנאצי ופשעיו גם שנים רבות לאחר שמשטר אימים זה חדל להתקיים".

ג'אן מספר כי בנאום שנשא היטלר בעצרת המפלגה הנאצית בנירנברג ב-1936 הוא הדגיש את הממד הצורני של הקול, על העוצמה שנלווית לו, על חשבון הממד התוכני שלו. "אתם שמעתם קול של איש אחד והוא היכה בלבכם והעירכם, והלכתם אחריו", אמר למאזיניו. ואולם, למרות השימוש בטכנולוגיות המתקדמות, הנוכחית הקולית של הפיהרר התאפיינה בצרימה מהותית.

"למרבה האירוניה, דווקא אוזניו של היטלר עמדו לו לרועץ בעידן האקוסטי", אומר ג'אן. "חינוכו השמיעתי של היטלר היה בעידן שלפני ימי המיקרופון, בעת שהמגברים היחידים שעמדו לרשות הנואם היו מיתרי הקול שלו ויכולתו לצעוק בכיכרות. כשנכנס המיקרופון לשימוש, היטלר לא הבין שדיבור נכון מולו אינו מצריך עוד הרמת קול. כך נהפכו צעקותיו של היטלר לפארסה קולית בעידן שבו אפשר היה להגביר את הקול האנושי באמצעים חשמליים. הסצינה מ'הדיקטטור הגדול', סרטו של צ'רלי צ'פלין מ-1940, שבה המנהיג הינקל, הנעדר שמיעה עצמית, צווח אל תוך המיקרופון עד שהוא גורם להתכופפותו, מציגה באופן פנטסטי את הגיחוך שיצר קולו הנבחני של היטלר בעידן האלקטרו-אקוסטי".

בין שמיעה למוות

צעקותיו של היטלר לא נולדו מתוך הדממה, ותרבות הסאונד שהתפתחה ברייך השלישי המשיכה והגבירה באופנים רבים את הרעשים והקולות שנשמעו בגרמניה עוד קודם לכן. ג'אן מנתח בספרו את הביטויים ההיסטוריים של תרבות השמיעה הגרמנית בימי מלחמת העולם הראשונה ובתקופת רפובליקת ויימאר וקושר בינם לבין המולת הרייך השלישי.

"אחת השאלות המרכזיות שביקשתי לבחון בספר היא באיזו מידה השתלבו נופי הקול והסאונד הטכנולוגי של ראשית המאה ה-20 בתרבות הסאונד של המשטר הנאצי בגרמניה", הוא אומר. "הספר מספר על המפגש הכאוב בין צדדיה המוארים לבין צדדיה החשוכים של חוויית המודרניות באירופה, ומתמקד במופעים הרבים של רעשי המלחמה ובהשפעתם ההיסטורית על תרבות השמיעה האנושית.

"במקרה של גרמניה בתחילת המאה ה-20 מדובר במציאות היסטורית שבה 'הסאונד של המלחמה' השתיק בקולותיו ובתובנותיו את 'הסאונד של השלום'. באופן קונקרטי, מדובר בדור של צעירים, שעברו את חוויית ההתבגרות שלהם כחיילי חי"ר בחפירות של מלחמת העולם הראשונה, כצוללנים בצוללות או כטייסים ונווטים במטוסי קרב. מבחינת רובם, הנאמנות וההערצה למפקד הישיר, שעמו היו תחת אש, היו עמוקות הרבה יותר מאשר זיקתם לאזרחים שישבו בעורף ולא הבינו מה מתחולל בחזית. אותם צעירים חזרו הביתה בתום ארבע שנות מלחמה למציאות של אבטלה וחוסר ודאות אישי ופוליטי, כשהסאונד של המלחמה הטכנולוגית-מודרנית כבר אינו זר להם. בחלוף 15-20 שנה, רבים מבני הדור הזה מילאו תפקידי מפתח באס-אס ובמנגנוני המשטר הנאצי.

"הספר מנסה להתחקות אחר מורכבות זו", מוסיף ג'אן. "הוא מספר מה היתה המשמעות של התבגרות בחברה שעוצבה בשאון המלחמה הטכנולוגית-מודרנית וכיצד נהפך העידן שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בתקופת ויימאר, לניסיון התאוששות שבו ביקשו רבים להמיר את הסאונד הטכנולוגי של המלחמה בסאונד טכנולוגי של ימי שלום. בשביל רבים מהגרמנים בימי ויימאר, המפגש בין סאונד לשמיעה נהפך לאמצעי בריחה ממצוקות היום-יום ולביטוי לרצונם לקיים באמצעות גדג'טים טכנולוגיים קשר בטוח יותר עם עולם שנעשה קולני יותר ויותר.

"ואולם, הנאצים, שהיו מודעים למצוקותיה של החברה הגרמנית שנולדה בצל קולות המלחמה והתבוסה, ניצלו חולשה זו לצרכיהם כדי לכונן משטר המבוסס על כיבוש האוזן והרס הרקמות האזרחיות של החברה. היטלר בעצמו נהג להתרברב בכך שאילולא הרמקול, מכונת הירייה והמכונית, ספק אם הנאצים היו עולים לשלטון בגרמניה".

מהי הזיקה שאתה מוצא בין הרמקול לבין מכונת הירייה מבחינת השימוש שעשו בהם הנאצים?

"ביצירה המוסיקלית המרגשת 'הקיסר מאטלנטיס', שכתב המלחין היהודי-הונגרי ויקטור אולמן בעת שהותו בגטו טרזין, בטרם נרצח במחנה אושוויץ, מופיע משפט מצמרר ובו הרמקול מכריז: 'המוות אמור להיכנס בכל רגע'. החיבור בין שמיעה למוות היה לב החוויה הקולית של מי שלא הכפיף את אוזניו ושמיעתו לקול החדש בגרמניה של הרייך השלישי, או של מי שזוהה ככזה שקולו החברתי והממשי לא תאם את תורת הגזע הנאצית. בהקשר זה, אני מנסה להציג בספר את תווית המחיר ששולמה באמצעות התבוננות בהקבלה ההיסטורית שהתקיימה ברייך השלישי בין רמקול למכונת ירייה.

"המונח העברי המודרני המקובל לתיאור מכונת ירייה הוא 'מקלע', אך לדעתי, דווקא המונח הארכאי 'מכונת ירייה' ממחיש באופן כמעט פלסטי את ההקבלה הזאת. הן מכונת הירייה והן הרמקול מבוססים על עיקרון של חזרתיות אוטומטית, שבמסגרתו כל עוד מסופקת האנרגיה להפעלת המכונה, תימשך פעולתה בלא סוף. אלא שבעוד האחד זורק גלי קול לפנים, האחר משליך קליעים. הנאצים ביקשו ליצור סימטריה שלילית שבה הקול מלווה את הקנה, סימטריה שאפשר לראותה כמעט באופן חזותי במגדל השמירה במחנה הריכוז: שם אוחדו הרמקול ומכונת הירייה כשני סמלי הטרור של המשטר הנאצי לכדי מכשירים של דיכוי ושליטה".

היפוך חושי

ג'אן, בן 43, נשוי ואב לבן ובת, למד היסטוריה מודרנית באוניברסיטאות תל אביב, מינכן וקלן, ובעבר לימד כמנחה באוניברסיטה הפתוחה. "רעשי המודרניות", שהוא ספרו הראשון, מבוסס על עבודת הדוקטור שכתב באוניברסיטה העברית. הראיון עמו התקיים בשיחת טלפון מגרמניה, שם הוא משלים עתה השתלמות פוסט-דוקטורט במכון שמעון דובנוב להיסטוריה ותרבות יהודית באוניברסיטת לייפציג.

בספר הוא גם דן במקומם של היהודים בתרבות השמיעתית של הרייך השלישי, ומספר כיצד הם נהפכו בעיני הנאצים ותומכיהם למטרד קולי, ובהדרגה - גם למטרד חברתי. ביטוי מוחשי לתהליך זה ניתן לאחר פרעות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938, אז נאסר על יהודים בגרמניה להחזיק מכשירי רדיו או טלפונים.

ג'אן מציין כי בעת כתיבת הספר התלבט אם לכלול בו פרק נפרד שיעסוק בהיבטים הקוליים והשמיעתיים של רדיפת היהודים בתקופה הנאצית, בהתאם לתפישתו כי "רדיפת היהודים על ידי הנאצים היא נקודה ארכימדית להבנת תהליכים רבים בהיסטוריה של אירופה במאה ה-20". לבסוף החליט שלא להקדיש פרק נפרד לעניין זה, אבל הוא רומז לכך במקומות רבים בספר ומדגיש כי "ישנה נקודה שהפכה את המפגש בין רדיפת היהודים ברייך השלישי לבין ההיסטוריה הקולית של המאה ה-20 לנקודת שבר בתוך סיפורם של רעשי המודרניות בגרמניה. הכוונה היא לאותו תהליך שבו התרחש אט-אט היפוך חושי בתרבות הסאונד הנאצית, שביקשה לגזול מהיהודים את קולם ושמיעתם בטרם תגזול מהם את חייהם.

"בעידן הטכנו-אקוסטי, שהעלה את סף הגירוי החושי ויצר כלים יעילים יותר לבלימתו, נהפכה דמות היהודי בתרבות הסאונד הנאצית לביטוי קולי של מסורת טרום-מודרנית המייצרת קולניות ורעשנות, כאלה שנתפשו כמאיימות על הסדר הציבורי ברייך השלישי ולכן יש להשתיקן. כך שימשה הטכנולוגיה האקוסטית בתרבות השמע הנאצית ככלי מיון להפרדה בין 'שמע' ל'גזע' באופן שהפריד בין קולות של חיים לבין רעשים של מוות.

"הקבלה זו בין רעשי המכונה לבין המסורת של 'חינוך החושים', שנועדה לכאורה לשמור על ערכי השקט, הסדר והביטחון בתרבות השמע הנאצית, קיבלה ביטוי מצמרר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בכך שחיברה בין הקולות והרעשים של הטכנולוגיה לבין מעשי הרצח וההשמדה של אלה שקולם ושמיעתם תויגו כ'רעש מזיק'. בתוך מרחביהם של מחנות הריכוז וההשמדה הנאציים נהפכו רעשי הטכנולוגיה המודרנית, אלה המעודנים-כביכול של הנאצים, לביטוייו המזוויעים והשפלים ביותר של מעשה הרצח הטכנולוגי. מנגד, אותם קולות של היהודים, שהוצגו על ידי הנאצים כקולות לא לגיטימיים, כמעט ברבריים, נהפכו לגילויי הסבל והאנושיות העמוקים ביותר, שביטאו את עומק השבר".

מדוע אתה סבור כי החוויה הקולית המשמעותית ביותר בחברה הגרמנית בין 1939 ל-1945 היתה הרעשים והקולות של חזית הלחימה האווירית נגד העורף הגרמני?

"לנוכח פשעי המשטר הנאצי, כמעט בלתי אפשרי לדון בחוויית העורף הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה במנותק מרדיפת היהודים. ואולם, אם ננסה להתבונן במלחמת העולם השנייה מזווית הראייה הגרמנית, נגלה כי אחת התבוסות הגדולות ביותר שנחל המשטר הנאצי בתוככי החברה הגרמנית באותן שנים היתה העובדה שאותו משטר שחרת על דגלו את המטרה לא לחזור על הקטסטרופה של מלחמת העולם הראשונה - הוא שהמיט על החברה הגרמנית אסון גדול אף יותר, בדמות ההרס והחורבן שחוללה מלחמת העולם השנייה בגרמניה. יתרה מזאת, מכיוון שבעקבות שימוש באמצעי לחימה חדשים דוגמת רקטות ומפציצים ארוכי טווח נהפך העורף לסוג של חזית, מלחמת העולם השנייה יצרה משוואה חדשה ובה היקף הפגיעה באזרחים השתווה כמעט להיקף הפגיעה בחיילים.

"עם תחילת ההפצצות המסיביות של בעלות הברית על גרמניה בראשית 1942 נעשה העורף הגרמני יעד מרכזי. אזרחים רבים החלו נפגעים במלחמה שטישטשה את הגבולות המסורתיים שהתקיימו בין חזית לעורף, ובהדרגה הפכה את העורף לבן ערובה במלחמה שלא היה אפשר עוד להכריעה בחזית. יכולתו הטכנולוגית של המפציץ להביא את ההרס אל מרכזי האוכלוסייה האזרחית פוררה באופן גובר והולך את מוקדי הלכידות של החברה הגרמנית באותן שנים.

"לאוכלוסייה הגרמנית, שבשל ההפצצות התכופות שהתה חודשים רבים במקלטים, נהפכה השמיעה תנאי הכרחי להתמצאות במלחמה שבה ההרג החל נופל מהשמים", ממשיך ג'אן. "לכן היו אלה האזעקות, רעשי המפציצים וקולות הנפילה של הפצצות שעיצבו את פסקול ההרס לרבים מאזרחי גרמניה באותה עת. אמנם המשטר הנאצי ניסה לשדר מסר של 'עסקים כרגיל' בעורף, אבל מנהיגיו נתקלו בקשיים רבים בניסיונם להנהיג מדיניות אחידה של הפעלת מערך הצופרים בשעת מתקפה אווירית על העורף. כך החל המשטר לאבד את אחיזתו בחברה הגרמנית, תהליך שהמחיש עוד יותר עד כמה הוא ויתר על האחריות לגורל אזרחיו בזמן מלחמה שהפכה את העורף לחזית".

לראות את הקולות

"רעשי המודרניות" נבדל ממחקרים היסטוריים רבים אחרים על גרמניה המודרנית בכך שהוא מתמקד בהיסטוריה הקולית של המדינה. זו מתאימה במיוחד, לדעתו של ג'אן, לצורך פרשנות של התהפוכות שהתחוללו בגרמניה במחצית הראשונה של המאה ה-20.

לשאלה מדוע אוזנו כרויה דווקא לתחום זה משיב ג'אן: "אחד הקשיים התיאורטיים העיקריים הניצבים בפני מי שעוסק בהיסטוריה תרבותית של השמיעה הוא השאלה הפשוטה כיצד אפשר לדבר על שמיעה בעידן שהכל סובב סביב ראייה. מתח זה החריף עוד יותר בעידן המודרני, שבו אנו מוצפים בטכנולוגיות של מולטימדיה ההולכות עמנו לכל מקום. השפעת הראייה על השמיעה היא כה עמוקה, עד כדי כך שגם לצורך תיאור השמיעה אנו משתמשים לרוב בביטויים ובדימויים הלקוחים מעולם הנראה.

"בספר אני מבקש להרחיב את כוחו של המבט בדיוק באמצעות יכולתו להציע את ההתבוננות שלו בקולות וברעשים של גרמניה מתחילת מלחמת העולם הראשונה ועד סיום מלחמת העולם השנייה, ובחוויות שהם עוררו בקרב בני התקופה. לדעתי, אחד הכוחות הטמונים בהיסטוריה הקולית של גרמניה הוא יכולתה להתבונן בטכנולוגיות הנתפשות למראית עין כשוליות ודרכן לנסות ולספר את סיפורן השלם כסיפורה של תקופה".

הוא מוסיף כי חוויות שנראות לכאורה בלתי חשובות להבנת ההיסטוריה עומדות גם במרכז המחקר שהוא שוקד עליו כעת, הבוחן את ההיסטוריה התרבותית של דרכונים ותעודות זהות באירופה במאות ה-19 וה-20. לדבריו, "בדומה לסאונד, גם דרכונים ותעודות זהות הם בסופו של דבר חומרי גלם כמעט טכניים ותוצרים של העידן המודרני, אבל בנסיבות ההיסטורית של המחצית הראשונה של המאה ה-20 הם חרצו גורלות של אנשים רבים".



היטלר נואם בגרמניה בתחילת שנות ה-30. להפוך את האזרחים השומעים לאזרחים ממושמעים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו