בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר: מה היה חלקם של אזרחי רומניה בשואה על אדמתם?

במה נבדלה שואת יהודי רומניה מההשמדה בארצות אחרות במזרח אירופה? ספר חדש דן במעורבותם של אזרחי רומניה בהרג ההמוני של יהודי ארצם וחושף פרטים נוספים על הפוגרום שפתח את ההשמדה

8תגובות

אל יוסף גוברין, יליד צ'רנוביץ שבבוקובינה (צפון רומניה), הגעתי בהמלצתו של ההיסטוריון ד"ר רפאל ואגו; אל ואגו הגעתי לאחר שהתגלגל לידי "ספר שואה" חדש, מיוחד במינו, מאת חוקר פרטי ושמו שלמה ולדמן. לפני כן קראתי ספרים של אהרן אפלפלד וגם התעניינתי בקורותיו של גארי ברתיני, מבכירי המוסיקאים בישראל, אשר שרד כנער ממחנות ההגליה בטרנסניסטריה.

גוברין היה שגריר ישראל ברומניה בשנות ה-80. כ-40 שנה לפני כן, בימי מלחמת העולם השנייה, היה בין היהודים שגורשו לטרנסניסטריה, ארץ גזרה שבה נספו עשרות אלפים מיהודי רומניה. ההרוגים היו קורבנות של רצחנות נטולת שיטה. טרנסניסטריה היא חבל ארץ גדול בדרום אוקראינה שהגרמנים העבירו לשליטת בעלי בריתם הרומנים במלחמת העולם השנייה. הצבא הרומני הגלה לשם את יהודי צפון רומניה. רובם לא חזרו: הם מתו מהתעללויות, המתות בירייה, עבודות פרך, קור, רעב וטיפוס.

בשיחה עם גוברין, אשר אף כתב לפני שנים אחדות ספר על קורותיו ("בצל האבדון", הוצאת בית לוחמי הגטאות) וגם חקר את התמונה הרחבה של המאורעות, התגלתה אבחנה מפתיעה, אבחנה שכרוכה בשאלה עדינה: איזה עם הצטיין ביותר באנטישמיות רצחנית, מלבד הגרמנים? מי שמעלה שאלה זו מהלך על קרקע מתנדנדת, מסוכנת, שעלולה להצמיח דעות קדומות וסטריאוטיפים או לפחות לחזקם.

תשובה שגרתית: האוקראינים, הידועים כשונאי ישראל מאז פרעות ת"ח ות"ט (חמלניצקי) וידועים גם כעוזריהם של אנשי האס-אס במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. מתברר שאפילו ההכללה על האוקראינים ראויה לבדיקה. גוברין אומר: "הזיכרונות שלי מהאוקראינים לא רעים, ככל שמדובר בבני העם האוקראיני הפשוט באזור שבו הייתי בטרנסניסטריה. הם לא השתתפו בהרג וגם לא עסקו במעשי שוד. זו היתה גם ההתרשמות של אנשים אחרים מניצולי טרנסנסיטריה שדיברתי אתם. יש גם לשים לב לעובדה שמספר האוקראינים שמוכרים כחסידי אומות עולם גבוה מאוד ובשנים האחרונות אף גדל והולך".

המסקנה, לכאורה: יש אולי הבדל בין אוקראינים שגדלו כאזרחים סובייטיים (באזור טרנסניסטריה) ובין אוקראינים אנטישמים שהתגוררו לפני המלחמה באזורי פולין המזרחית.

ומה נאמר על הרומנים? השקפה רווחת למדי בישראל, עד לפני שנים לא רבות, גרסה שברומניה לא התחוללה שואה. עובדה: כמחצית מיהדות זו שרדה. מכאן שההשמדה שם לא היתה טוטאלית. מכאן שהרומנים (כאמור, בעלי בריתם של הגרמנים במלחמת העולם השנייה) היו פחות אנטישמים. עיון קרוב יותר בנתונים מעלה תמונה שונה, ולפיה חיילים ואזרחים רומנים רבים עסקו בהרג, חיסלו רבבות יהודים במו ידיהם.

גוברין: "לעומת האוקראינים בטרנסניסטריה שהזכרתי, האוכלוסייה הנוצרית הרומנית בבסרביה ובצפון בוקובינה (חבלים בצפון רומניה) כן שיתפה פעולה בהשמדה. הרומנים ביצעו מעשי רצח המוניים, וב-1941 הרגו כ-100 אלף יהודים עוד לפני ההגליות לטרנסניסטריה. המוגלים לשם היו שרידי חרב". גוברין מדגיש שהריגות אלה התבצעו עוד לפני ועידת ואנזה שבה החליטו הנאצים על דרכי היישום של "הפתרון הסופי". יתרה מזו, הוא מוסיף: ב-1942 החליטו הרומנים לשלוח את כל יהודי ארצם לפולין, יעד שבאיו לא ישובו, אלא ששליט רומניה אנטונסקו נרתע בסופו של דבר מלבצע זאת, לאחר התבוסה הגרמנית-רומנית בסטלינגרד.

חוקרת השואה והאנטישמיות פרופ' דינה פורת אינה נלהבת מהרעיון לדרג את מידת האנטישמיות הרצחנית של עמי מזרח אירופה בתקופת השואה. לדבריה, הקריטריון היחיד שמאפשר מיון כזה מבוסס על ההבחנות שהגרמנים עצמם עשו והתבטאו בפעולות קונקרטיות.

"הגרמנים היו זקוקים לשומרים במחנות הריכוז, ולפי זה - האוקראינים עומדים במקום גבוה, וכך ליטאים, לטווים ואסטונים", אומרת פורת. "ברצח המוני של נשים וילדים ניכר אצל הגרמנים היסוס בתחילה, הליטאים הראו להם שעושים את זה והשמים לא נופלים. הבלארוסים לא היו רצחנים, לכן הגרמנים הביאו לשם ליטאים, כדי שיעזרו לחסל את היהדות המקומית. רומנים והונגרים עומדים במקום נמוך מהאוקראינים והליטאים".

פולנים לא הועסקו במחנות הריכוז, מעירה עוד פורת, "אבל אין להסיק מכך מסקנות מפליגות; הרי רוב המחנות היו על אדמת פולין, וגם פולנים לא-יהודים הושמדו שם. לכן לא היה נכון מבחינת הגרמנים להעסיק שם פולנים".

את תשומת הלב לשואת יהודי רומניה מעורר בין השאר ספר רב עמודים, פרי עבודתו של צבר. שלמה ולדמן, בן 54, דור שני לניצולי שואה, אינו היסטוריון ואינו סופר ואת המניע שלו אפשר לסווג כ"חקר שורשים". תוצאתו היא הספר "דראקולה לא ניצח אותו - תיק יאסי, שואת יהודי רומניה שהועלמה", שהופיע לפני חודשים אחדים (הוצאת מערכת, קיבוץ דליה). ולדמן מספר בו על אביו יוסף, תושב אבן יהודה, שעבד כמנהל חשבונות בקרן הביטוח של פועלי הבניין. האב, שמת בארץ ב-1982, שרד מרכבת המוות של העיר יאסי, אירוע שהיה מפלצתי גם במונחי השואה והתחולל ב-30 ביוני 1941. את הפוגרום הזה עשו חיילים רומנים ואזרחים רומנים, ביוזמת שליט המדינה ובתמיכתו.

ייחודו של הספר הוא יומרתו: ולדמן, חוקר פרטי במקצועו, אינו עוסק רק בשחזור סבלו של אביו (ובשחזור מפורט עד כדי אובססיביות של כל שלב באיסוף הנתונים), אלא גם קורא לשינוי התודעה הציבורית בקשר לשואה ברומניה בכלל. בלשונו: "כתב אישום, תזכורת שמנציחה את רוע לבם ואכזריותם של חלק מבני העם הרומני".

מה הרבותא בכך? האם לא היו אכזרים גם בקרב בני עמים אחרים שהיו מעורבים בשואה באירופה? הרבותא מיוסדת על התחושה כי בתודעה הציבורית הישראלית "ברומניה לא היתה שואה", שהרי כמחצית מיהודיה שרדו את המלחמה. ההיסטוריון רפאל ואגו מסכים שיש מידה של עיוות בתפיסה השוררת בארץ בהקשר זה. "יש תחושה שלפחות ב'יד ושם' יש מה לתקן בתיאור שואת יהודי רומניה", אומר ואגו, "נכון ומוצדק לדרוש שינוי". עוד ציין, כסיכום תמציתי מאוד של התמונה הכללית כי "רומניה לא מסרה את יהודיה לגרמניה הנאצית אלא אירגנה להם שואה אכזרית משלה".

שורש העיוות ההיסטורי

העיוות של תפישת השואה ברומניה נולד בשל עובדות יסוד מסובכות שאין מנוס מלהציגן כדי להבהיר מעט את התמונה: מ-1919 ועד 1940 שלטה רומניה גם בבסרביה, שבירתה היא קישיניוב, ובבוקובינה, שבירתה היא צ'רנוביץ. רוב מכריע של אוכלוסיית בסרביה היה רומנים; שיעור גבוה של תושבי בוקובינה היו רומנים. לאחר הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב-1939 השתלטה ברית המועצות על חבלים אלה ויש עדויות שתושבים יהודים שם, בעיקר אוהדי קומוניזם, קידמו השתלטות זו בברכה.

ב-1941, כאשר הפרה גרמניה את ההסכם ותקפה את ברית המועצות במבצע "ברברוסה", השתלטה רומניה מחדש, בעזרת גרמניה, על בסרביה ועל צפון בוקובינה. ב-1941 התחולל פוגרום הרכבות בעיר יאסי (ברומנית, "יאש") הסמוכה לגבול רומניה-בסרביה (הנהר פרוט), ואחריו - רצח המוני של יהודי חבלים אלה והגליית רובם הגדול של השורדים לחבל טרנסניטריה באוקראינה. מה היה גורלם של יהודי רומניה הדרומית (בוקרשט וסביבתה, בעיקר)? ואגו: "הם לא נלקחו להגליה, לא להשמדה, לא למחנות ריכוז".

פרשנות אפשרית, בעלת חשיבות היסטורית ראשונה במעלה: הרומנים לא רצחו את יהודי רומניה הוותיקים, הנאמנים, בני "רומניה הישנה", אלא פגעו רק ביהודים הרומנים ה"פריפריאליים", אלה שנאמנותם היתה מוטלת לכאורה בספק.

רכבות המוות

ספרו של ולדמן מערער על גישה זו ומתבסס בין השאר על פוגרום הרכבות הנורא, מעשה של אכזריות חייתית שלא היה דומה לה גם אצל הגרמנים, והתחולל כאמור בעיר יאסי, הכלולה דווקא בתחום רומניה ה"ישנה". בסוף יוני 1941 נדחסו אלפי גברים יהודים, בני יאסי, לרכבות משא חתומות (כ-120 איש בקרון בעל תכולה של כ-50).

הרכבות נסעו ללא תכלית, הלוך ושוב, בין יאסי ליעדים שונים בסביבה. יותר מ-12 אלף איש נחנקו בהן למוות. בחוברת זיכרון שהופיעה בארץ לפני שנים רבות ומוזכרת בספרו של ולדמן כתוב בין השאר כי אנשים בקרונות "שתו את השתן שלהם, ליקקו את הזיעה, נצמדו לסדקים, השתגעו, הרגו אחד את השני, עמדו אחד על גבי השני בדוחק הנורא ומתו בייסורים קשים".

מה קרה לתושבי יאסי שהיו בפוגרום הרכבת וניצלו? מה קרה לתושבים היהודים האחרים של העיר? הם המשיכו לחיות שם, גם בשנות מלחמת העולם השנייה וגם אחריה, לצדם של הרוצחים. לרובם פשוט לא היתה ברירה, שום אפשרות אחרת.

המוסיקולוגית התל-אביבית רות שיינבלום בן-צבי, שגדלה בעיר יאסי, לפני הפוגרום ואחריו, זוכרת את היום ההוא ביוני 1941: "הייתי ילדה, בין אלה שהובאו אל חצר הקסטורה, חצר המשטרה בעיר. היינו עשירים, גרנו במרחק חמש דקות הליכה משם. כבר בבוקר שמענו שהיה פוגרום בשכונות של היהודים העניים, וניסנו להתחבא בגינה. זה לא עזר. באו ולקחו אותנו. לאבא הרביצו עם מוטות ברזל שמלבים בהם את האש באח, כדי שייתן להם את המפתח לכספת. שדדו הכל ולקחו אותנו לקסטורה, מזלנו שחייל רומני שהכיר אותנו לא הרשה לחיילים האחרים לערבב אותנו עם המובאים העניים. אנחנו היינו על המדרכה, הם הלכו באמצע הכביש, כולם עם הידיים למעלה. מי שנפל - הרגו אותו במכות. בחצר הקסטורה עשו הפרדה, את הנשים והילדים שלחו הביתה. הגברים נשלחו אל תחנת הרכבת".

את נשארת ברומניה עד 1960. בתודעה שלך, האם העם הרומני היה אנטישמי מאוד?

"אני נזהרת מהכללות. מילדות ידענו שיש אנטישמיות אבל היו לנו גם קשרים טובים עם רומנים. פתגם צרפתי אומר שלכל אנטישמי יש 'יהודי טוב'. אני הייתי יהודייה טובה של רבים".



יאסי, אפריל 2011: קבורה מחודשת לשרידי הרוגי שואה שהתגלו בקבר אחים. בתצלום למטה - יאסי, 29.06.1941: יהודים שהוכו ולצדם חיילים רומנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו