בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמה באמת מתעניינים תושבי בלארוס והתיירים הישראלים באתרים להנצחת הקהילה היהודית

סיור באתרים להנצחת הקהילה היהודית בבלארוס, בין מצבות מעלות אזוב לבית כנסת מתפורר, מעורר תהיות בנוגע ליחס הסביבה בה הם ממוקמים

תגובות

לפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בבלארוס כרבע מכלל האוכלוסייה. כיום - פחות מחצי אחוז. בחלק מן הערים במדינה הושמדה הקהילה היהודית כולה; במקרים רבים, כמו למשל בהורדנה, היה מדובר בחצי מאוכלוסיית העיר. תהפוכה היסטורית ודמוגרפית עצומה כל כך אמורה להשאיר רושם עז, אולי אפילו בל יימחה, על המקומות שבהם התחוללה.

70 שנה לאחר מכן מתברר במפתיע, שברוב המקרים די קשה למצוא שרידים או אזכורים לשואה. הם שם - אבל לא בולטים, לא מעוררים סקרנות ובדרך כלל לא מטופחים. המבקר במינסק, למשל, צריך לחפש היטב אחר האנדרטות לזכר הנספים. רובן נטמעות בפארקים עירוניים. כאשר מוצאים אותן, ניצבים מולן וקוראים את מספר המתים, התחושה מצמררת.

על אבן סמוכה לאנדרטת השיש בפארק במרכז מינסק כתוב בעברית וברוסית כך: "זכור! האבן הזאת היא לזכר 993 ילדים, נשים וגברים שב-10 בנובמבר 1941 הובלו כצאן לטבח ונשלחו מדיוסלדהוף לגטו מינסק, רובם נטבחו על ידי החיה הנאצית ורק מיעוטם נותרו בחיים כאוד מוצל מאש".

האבן ניצבת בלב פארק גדול ויפה במרכז מינסק. הדשא ירוק והעצים גבוהים ומטילים צל רחב. ספסלי עץ נאים פזורים בפארק ועל כמה מהם יושבות מטפלות עם תינוקות בעגלה. במרכז הפארק אבן שיש שטוחה ועליה ניצבים כמצבה שולחן וכיסא עשויים ברונזה, עקומים ושבורים. בשולי בסיס השיש כתוב באותיות עבריות עשויות מתכת צבועה זהב: "בין 1941 ל-1943 נרצחו במקום זה יותר מ-5,000 יהודים על ידי המרצחים הנאצים וסייעניהם. יהיה זכרם ברוך". המלה "נרצחו" מופיעה במהופך. מי שהדביק אותה על השיש לא הבין את הכתוב. הצורות המוזרות של האותיות העבריות נראו לו תקינות גם כאשר הודבקו כשראשן מטה.

החיבור בין זכר הקהילות היהודיות שחיו באירופה לפני המלחמה, זוועת השואה וחיי היום-יום השגרתיים שנמשכים בכל המקומות האלה, מורכב ומוזר. בניגוד לאתרי מחנות ההשמדה, שבהם נעשה ניסיון להקפיא את הזמן ולהראות למבקרים את האתר בדיוק כפי שהיה בזמן המלחמה - במקומות אחרים, כמרכזי ערים גדולות, מופיעים הזיכרון וההנצחה בלב השגרה היום-יומית. זה מסובך פי כמה ומבלבל מאוד גם את המבקרים.

כמה דקות לפני הביקור בפארק שבלב מינסק עוד ניצב המבקר מול חלון ראווה ובו מעדנים מקומיים. מכוניות צופרות ברקע, נשים עם סלי קניות צועדות בפארק, הנאות החיים נראות פשוטות וקרובות. אחרי ההתבוננות במצבות יהודיות עתיקות שמוטלות על הדשא בלב הפארק ושמות אנשים שחיו כאן פעם חרותים עליהן, התיאבון עובר.

מוזיאון בנובוגרודוק

תמרה וירישצקיה מנהלת את המוזיאון לזכר הקהילה היהודית בעיירה נובוגרודוק (Novgorodok) במערב בלארוס. פירוש השם "העיר החדשה", אבל העיירה כבר בת יותר מ-1,000 שנה. כיום חיים בה כ-30 אלף תושבים. שני האתרים המפורסמים ביותר בעיר הם שרידי מצודת האבן שניצבים על גבעה גבוהה הצופה על הסביבה וביתו של המשורר הפולני הגדול אדם מיצקביץ', שחי במקום בתחילת המאה ה-19.

לפני המלחמה חיו בנובוגרודוק יותר מ-7,000 יהודים - כשני שלישים מאוכלוסיית העיירה. כיום אין בנובוגרודוק קהילה יהודית כלל וגם וירישצקיה מבהירה כבר בתחילת הסיור במוזיאון שאינה יהודייה. היא אחראית על המוזיאונים העירוניים ותולדות הקהילה היהודית מרתקות אותה.

עד 1991 לא ידעה מאומה על ההיסטוריה של הקהילה אלא שאז הגיעו כמה ניצולים לביקור, שאלו מה נותר מן הקהילה ווירישצקיה החלה לערוך מחקר בנושא, שהוביל להקמת המוזיאון הקטן. המוזיאון צמוד לאחד מבתי הספר ותלמידי תיכון שניצבים ליד הכניסה בוהים בנו בעניין.

לא מגיעים לכאן מבקרים רבים ורוב הפוקדים את המוזיאון הם תלמידים שעושים זאת כחלק מתוכנית הלימודים. המוזיאון הוקם באתר שבו ריכזו הנאצים את הקהילה היהודית ב-1941, מיד לאחר שכבשו את העיר שהיתה אז חלק מברית המועצות. בכמה שלבים נרצחו סמוך לעיר כמעט כל בני הקהילה היהודית. הנאצים ירו בהם בקבוצות בגיא סמוך.

כמה מאות היהודים שנותרו בעיירה נכלאו באתר שבו פועל המוזיאון. ההדרכה של וירישצקיה מתמקדת בשלב האחרון, עטור הגבורה של הכלואים. ב-26 בספטמבר 1943 ברחו 223 יהודים שנכלאו שם במנהרה שחפרו. אורכה היה 250 מטרים, עומקה מטר וחצי וגובהה 80 ס"מ. בשל החשיכה רבים מן הבורחים פנו בטעות היישר אל גדר התיל, שם נורו 120 מהם בידי השומרים הנאצים. 100 הנותרים הצליחו להימלט ליערות והצטרפו ליחידת הפרטיזנים של האחים בילסקי. במוזיאון מוצגים הדרגשים שעליהם ישנו הכלואים, פתח המנהרה שחפרו ותמונות רבות של החיים במקום ערב הבריחה.

כמו כן יש תיעוד של הניצולים. חלקם חיו לאחר מכן שנים רבות בישראל. אחדים היגרו לאמריקה. ההסבר של וירשיצקיה אנושי ומרגש מאוד. כאשר היא נשאלת מה חשיבותו של המוזיאון היא עונה: "זה חלק מתולדות העיר שלנו. אין טעם להתעלם מכך או להסתיר זאת. לא מדובר כאן בפיתוח ענף תיירות אלא בחשיפת ההיסטוריה שלנו, גם אם אינה נעימה".

בית כנסת בהורדנה (גרודנו)

העיר הורדנה (Hrodna. בפולנית: גרודנו, Grodno) על גדת הנהר ניימן בקצה המערבי של בלארוס, סמוך לגבול עם פולין ועם ליטא, היא כיום אחת הערים הגדולות במדינה. יש בה מדרחוב יפה, עם חנויות משגשגות, שווקים מעניינים ולא מעט בתי קפה ומקומות בילוי שצופים לנהר. היהודים הגיעו אל העיר כבר במאה ה-14, כסוחרים.

ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בהורדנה כ-30 אלף תושבים והיוותה מחצית מן האוכלוסייה במקום. רק בודדים מהם, כמה עשרות, שרדו. מ-1941 רוכזו היהודים בעיר בשני גטאות ועד 1943 נשלחו כולם למחנות ההשמדה. תהפוכה עצומה כל כך לא זוכה בהורדנה כמעט לשום הנצחה או אזכור.

השריד הבולט ביותר למורשת היהודית בעיר הוא בית הכנסת הגדול, שניצב במה שהיה פעם הרובע יהודי וכיום נהפך לרובע מסחרי. בניין בית הכנסת נראה אמנם שלם, אבל הוא מתפורר. בוריס מקסביץ', נציג הקהילה היהודית הקטנה שמתגוררת כיום בעיר, עורך למבקרים שמתאמים מראש סיור בבית הכנסת. בסיור הסביר מקסביץ' שאבא שלו שב להורדנה זמן מה אחרי המלחמה והחליט להישאר בה. השם מקסביץ' אומץ על ידי המשפחה כדי להנציח את האדם שהציל את אביו מאושוויץ.

פעם היה בית הכנסת הגדול של הורדנה אחד מבתי הכנסת היפים במדינה, יש האומרים שבאירופה כולה. הוא הוקם במאה ה-16, כאשר הרב מרדכי יפה הזמין את האדריכל האיטלקי סנטי גוצ'י לתכנן את המוסד המפואר. ב-1899 נשרף בית הכנסת כליל והמבנה הלבן שבו אנו מבקרים הוקם בתחילת המאה ה-20 בידי האדריכל אייה פרונקין. הסגנון הוא אר-נובו מובהק, עם עיטורים, פיתוחים וקמרונות גבוהים ומרשימים. קל להבחין שהמבנה דורש שיפוץ מקיף, אלא שמקסביץ' מבהיר שאין לכך כסף, וויכוח גדול מתחולל סביב השאלה מי אמור לשלם בעבור השיקום הזה - העירייה, ממשלת בלארוס או תרומות שתאסוף הקהילה המקומית הקטנה.

השאלה שמנקרת בראש כמה פעמים במשך הביקור באתרים היהודיים בבלארוס היא מה כושר ההישרדות שלהם. האם הם מעניינים את התושבים המקומיים? האם הם מעניינים את מעט התיירים הישראלים שמגיעים לכאן? האם בעוד מעט כ-30 שנה, כאשר יציינו 100 שנה להשמדה ההמונית של יהודי אירופה, אפשר עוד יהיה לראות משהו, מלבד מצבות לבנות שמוטלות בפארק במרכז מינסק ומעלות אזוב?

קליעים בארון הקודש | שלושה בתי כנסת המנציחים את השואה

* בודפשט, הונגריה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בבודפשט 185 אלף יהודים ובעיר פעלו 125 בתי כנסת. כחצי מקהילת העיר נספתה בשואה. המרכז לזכר קורבנות השואה (Pava 39) מציג בבניין ששימש בשעתו בית כנסת תערוכות על החיים באושוויץ. בית הכנסת הגדול בבודפשט הוא האתר הבולט והחשוב ביותר ברובע היהודי. בית הכנסת ברחוב דוהאן (Dohany) בפשט נחנך ב-1859. יש בו כ-3,000 מקומות והוא נחשב לבית הכנסת הגדול באירופה והשני בגודלו בעולם, אחרי בית עמנואל בניו יורק.

בנימין זאב הרצל, שהתגורר בבית שצמוד לבית הכנסת, ערך כאן את הבר מצווה שלו. במקום שבו ניצבה דירת משפחתו פועל כיום המוזיאון היהודי. בחצר הגדולה ניצבת אנדרטה לקורבנות השואה שעיצב הפסל אימרה וארגה. האנדרטה נראית כערבה בוכייה. היא עשויה מתכת כסופה, ועל כל אחד מעליה חרות שם של אחד מקורבנות השואה בהונגריה.

* יאנינה, יוון. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בעיר יאנינה במערב יוון 3,500 נפשות. עד 1943 שלט בעיר הצבא האיטלקי והקהילה היהודית לא נפגעה. בשנה זו נכנסו לעיר הגרמנים. זמן קצר לאחר מכן נשלחו כמעט כל בני הקהילה לאושוויץ. שמותיהם של אלפי הנספים מתנוססים על קירות בית הכנסת. אנדרטה לזכר קורבנות הנאצים תושבי העיר ניצבת ליד האגם, ברחוב קאראמאנלי. כתובת בית הכנסת: 18 Ioasaf Eliyia.

* בורדו, צרפת. בית הכנסת בבורדו שבדרום-מערב צרפת נחשב אחד היפים והמפוארים באירופה. הוא נבנה בסוף המאה ה-19 וכולל כ-1,500 מקומות. האדריכלים אנדרה בורגה ושארל דיראן אחראים לתכנון. האולם העצום והגבוה מכיל בחלקו העליון עזרת נשים גדולה, שצופה על אולם התפילה. המבקרים בבית הכנסת מוזמנים להביט בפגיעות של קליעים וחורים שיצרו כדורים שנורו לעבר ארון הקודש בבית הכנסת בעת הכיבוש הנאצי.

במלחמה השתמש הצבא הגרמני בבית הכנסת ככלא. יהודים רבים מקהילת בורדו נשלחו מכאן למחנות הריכוז וההשמדה. ב-1944 נהרס פנים בית הכנסת ונבזז בידי פשיסטים צרפתיים. בשנות ה-50 נערכו במקום עבודות שיקום. שמות היהודים מבני בורדו שנספו בשואה חקוקים על לוחות זיכרון בחזית בית הכנסת. ב-1998 זכה בית הכנסת בהכרה כאתר היסטורי. בפינת בית הכנסת מרוכזים חפצים אישיים של בני הקהילה שנספו בשואה.



מצבות יהודיות במרכז מינסק. האנדרטות נטמעות בפארקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו