בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגעים משעממים בהופעת הופעת "אקו והבאנימן"

תגובות

מאחר ש"אקו והבאנימן" באה מליברפול, ומכיוון שהסולן איאן מקאלאך הוא אוהד כדורגל מושבע, אפשר לדמות את ההופעה הזאת למשחק של הבחורים באדום במגרש הביתי שלהם (ביתי בזכות הקהל האוהד שבא למועדון רדינג 3 בתל אביב כדי לראות את הקבוצה, כלומר הלהקה, שהוא אהב כל כך בשנות ה-80).

ובכן, המחצית הראשונה היתה בינונית מאוד, והסתיימה ב-0:0. המחצית השנייה דישדשה אף היא, למרות יכולת טובה של הכוכב. היה אפילו חשש שהקבוצה עומדת להפסיד. אבל לקראת סוף המחצית השנייה הבחורים שינסו מותניים, שמרו על התיקו המאופס, עלו להארכה עם רעננות מפתיעה, כבשו את השער המיוחל - וניצחו.

אם ההופעות של "אקו הבאנימן" בביקור הקודם שלה בישראל ב-2005 היו מעולות כמו שמספרים (לא הייתי), ההופעה הנוכחית לבטח החווירה לעומתן. אבל גם 1:0 קטן זאת תוצאה מספקת, וזה מה שקרה הפעם בזכות ההתאוששות המפתיעה לקראת ובזמן ההדרן.

הופעה של "אקו והבאנימן" בנויה משלושה נדבכים: השירים, הקול של מקאלאך והנגינה של הלהקה. השירים טובים, ובמיטבם ממש מפוארים. זאת עובדה. הקול של מקאלאך, כך התברר כבר בדקה הראשונה של ההופעה, נותר נפלא כשהיה: חזק, נוקב, מעט גרוס, קול שמבטא עמדה שיש בה מינון שווה של אירוניה ורגשנות. אפשר, אם כן, לסמן וי ליד שניים משלושת המרכיבים. אלא שהמרכיב השלישי, הנגינה, היה מאכזב. האנשים האלה יודעים לנגן, זה ברור, אבל הם ניגנו כמו רובוטים. לא היתה שם יצירתיות ובוודאי שלא תשוקה. איאן והפקידים מציגים: עוד יום במשרד.

הקהל לא נתן לנגינה הפושרת להפריע לו, ועודד את "אקו והבאנימן" בחום ובהתלהבות שהיא לא היתה ראויה להם לדעתי. היו שם בעיקר אנשים שחצו את גיל 35 ואהבו את מקאלאך ושות' בזמן אמת (בדרך להופעה, ברמזור רמת-גני, עמדה לידי מכונית ובתוכה גבר ואשה לא צעירים שהניעו את ראשם קדימה ואחורה בתנועה רוקנרולית. לא יכולתי לשמוע את המוסיקה שהתנגנה במכונית שלהם, אבל ניחשתי, למרות המרחק מנמל תל אביב, שהם בדרך לראות את "אקו והבאנימן". כעבור חצי שעה הם נצפו ליד הקופות).

ייתכן שאהבת הקהל היא שניערה את "אקו והבאנימן". אולי הלהקה הבינה שהיא לא יכולה לשלוח את האנשים האלה הביתה בלי להתאמץ בשבילם. כך או כך, אחרי כשעה של הופעה חצי-אוטומטית העניינים התחילו לזוז גם באגף הנגינה. יום העבודה של איאן והפקידים נגמר, הם יצאו מהמשרד ונכנסו לבר הסמוך, וה"הפי האואר" של ההופעה התחילה. סוף סוף היתה חדווה אמיתית בנגינה, ומפלס האנרגיה עלה בצורה חדה.

אפשר היה להבין את זה גם מההתארכות הניכרת של השירים. שירים של "אקו והבאנימן" הם סאגות קטנות: יש בהם דרמה והתפתחות. אבל בשעה הראשונה הם נוגנו בצורה קורקטית להכעיס. ופתאום, לקראת הסוף, הלהקה לקחה את הזמן, נתנה לשירים להתפתח ולהדהד, נשמעה סוף סוף כמו קבוצה מהפרמייר ליג ונתנה 40 דקות של רוקנרול משובח, שבאו למרבה הצער אחרי שעה יבשה למדי.

"אקו והבאנימן". רדינג 3 בתל אביב, 29.4



''אקו והבאנימן'' בהופעה. קהל של בני 35 ומעלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו