בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להקת המחול "קומפלקשנס" משלבת ג'ז עם ריקוד על בהונות

רמי באר משחזר ריקוד שיצר בעבר עם להקת המחול הקיבוצית

תגובות

נושא המופע "בין קודש לחול" מוגדר כ"גרירה, מחיקה, חיכוך, קריעה ואיחוי. שרידים של חללים ארכיטקטוניים, שהתפרקו על הנוף הפתוח ונהפכו חלק ממנו". במרכז הבמה שעון חול ענק. הרקדנית רננה רנדי מתקדמת באטיות אל מפל החול, שמגע הגוף עמו מפזר על הבמה ענני חול באווירה של מעשה פולחן.

אחר כך מועלה סולו של דניאל קוסטה. גם הוא טובל במפל החול המכסה את כל הגוף, השיער והעיניים. הוא ממשיך לרקוד למרות הקושי, אולי כחלק מטקס. בהמשך מועלה טריו של גברים בשפתו המוכרת של הכוריאוגרף רמי באר: תנופה וזרימה, מבנה בהיר, עשוי במקצועיות, אבל לא מפתיע.

מה שנדמה היה מוכר נהפך מוכר עוד יותר עם כניסתם של רקדנים ניר אבן שהם ושי פרטוש, האחד רוקד בתוך ריבוע אור בצד האחד של הבמה, ואילו השני תלוי על קונסטרוקציה מתכתית, מעין שולחן. הכוריאוגרפיה מציעה שלל פתרונות תנועתיים במפגש הגוף עם השולחן, המעורר דימוי של מזבח.

אט אט יורד מתקרת הבמה מכסה כבד ענק, מרופד בנורות, מגיע לשולחן ומכסה אותו כמצבה. פואמה בצרפתית מלווה את הריקוד ומעלה בזיכרון את המחול "חצות" שיצר באר ב-1992. הרקדן אורי איבגי כיכב בו עם אותם אביזרים, אותו שעון חול ואותו פסקול צרפתי. מובן שלכוריאוגרף מותר לשחזר יצירה שמעוררת בו עניין מחודש, אבל מן הראוי היה לציין זאת. אינני זוכרת בפרטים את "חצות" אבל הקונצפט, כמו הפתרונות התנועתיים, זכורים לי כדומים, ובזמנו הותירו חותם חזק יותר.

החלק המסקרן ביצירה היה מחרוזת ריקודים שחתמה את המחול ובה רקדו שש רקדניות בשמלות לבנות, מעין מוטציה של הבלט הרומנטי. הן מתקדמות לאט לקדמת הבמה עם תנועה מקוטעת כשל מכת חשמל. התנועה נעצרת וכף היד הימנית נעצרת בפלקס. ושוב הן חוזרות להתקדם באיכות תזוזה המזכירה רוח רפאים, הרקדניות כצל של עצמן - ישנן ואינן.

בהדרגה הן מתמלאות אנרגיה פנימית, ויוצאות במחול שבו כל אחת מהן נופלת לסירוגין, כציפור שנורתה. לסיום כולן קמות בקצב התקדמות גובר, נחושות להגיע מהר ליעד כלשהו. הן מתקדמות יחד תוך שינויי כיוונים עד שהן מגיעות - מתרכזות תחת המצבה כגומעות את אור הנורות.

להקת המחול הקיבוצית, "בין קודש לחול". כוריאוגרפיה, עיצוב במה, תאורה ותלבושות: רמי באר. מרכז סוזן דלל בתל אביב, 28.4

הסולו של הגוף

את המופע של להקת "קומפלקשנס", המורכב מ-16 רקדנים לכוריאוגרפיה של דווייט רהודן, אפשר לתאר ככבלט ג'ז. מנהלי הלהקה הם סולנים יוצאי להקת המחול האפרו-אמריקאית "אלווין איילי", כשהם מובילים את סגנונו של איילי לפסגות וירטואוזיות. כמו אצל איילי, ההבעה חזקה, אבל אצל "קומפלקשנס" היא פחות רוחנית, ויותר אגרסיבית ותזזיתית. בניגוד לאיילי, שם הרקדנים רוקדים יחפים, בולט כאן גם השילוב המרתק בין לקסיקון תנועה של ג'ז על ספיחיו לריקוד על בהונות. האריסטוקרטיה ותרבות הרחוב נפגשים.

התנועות המהירות והמורכבות של הכוריאוגרפיה אינן מקנות לרקדניות אותו ביטחון של שליטה שיש בבלט, כאשר הרגליים מתוחות והטורסו מוחזק. כאן, האגן מתערסל, הטורסו נע בגלים, כאשר הבהונות נעוצות ברצפת הבמה; ריקוד המתבצע על בסיס צר של נקודות. הרגליים מורמות לשיא גובהן. הלאה חוקי הבלט והחוקים האנטומיים. הרגל נשלפת הכי גבוה אחורנית בערבסק, ובדרכה קדימה נושקת לאוזן בסיוע האגן.

היצירה "ירח מעל כוכב צדק" נרקדת למוסיקה המרגשת של סרגיי רחמנינוב. על פי התוכנייה, מדובר בפנטסיה על כוכב הלכת צדק. אלא שהמחול נראה יותר כמאבק על ההגמוניה בין המוסיקה הרחבה, החמה, השוטפת והדומיננטית לבין הניסיון הכוריאוגרפי להציע פתרון תנועתי באותה רמה. זו כנראה הסיבה לשפע התנועות הדחוסות שנועדו לתת למחול עוד קרשצ'נדו ועוד כלים ויזואליים. הווירטואוזיות חוגגת, המהירות גוברת, אלא שהמוסיקה שולטת בכיפה והמחול הוא אילוסטרציה הנעה בעקבותיה.

המחול "בחופשה" מבוצע על ידי שלושה זוגות של רקדנים לשירי בילי הולידיי המתארת "אהבה על שלביה השונים בחיי האדם". זו למעשה מחרוזת של דואטים הבנויים במקצועיות, המביאים לידי ביטוי את הכישורים הטכניים של הרקדנים. אלא שהמעברים המהירים ממצב למצב ותסבוכת הפתרונות התנועתיים, לא משאירים מקום לניואנסים של אהבה. כי מה לאהבה ולפישוקי רגליים, הרמות, ללא רגע של אתנחתא ושל הקשבה.

את המופע חתם המחול "Rise" למוסיקה של "יו-2", שמתחיל בריצה של הרקדנים לעבר הקהל. הריצה תופסת תאוצה ויש לה כוח רב, אלא שהיא מתפרקת במהירות לטובת וריאציות של שפע ריקודים קצרים בנוסח "נולד לרקוד". בתוכנייה נכתב כי "הקטע מזמין את הצופים להאמין מחדש בכוחה של האהבה", אבל מה שמרשים הוא האנרגיה של צעירים שנהנים לרקוד את הרגע.

מה נשאר בזיכרון מעבר ל"רגע", הוא דווקא סולו קצר בביצוע דזמונד ריצ'רדסון, לצלילי "וריאציות גולדברג" של באך בביצוע גלן גולד. לריצ'רדסון איכות תנועה נפלאה ומוסיקליות שמפסקת את התנועה ללא הפסקה של הכוריאוגרפיה, טורסו שמפסל את החלל, לכדי שירת סולו של הגוף.

להקת "קומפלקשנס", מנהלים: דווייט רהודן ודזמונד ריצ'רדסון, כוריאורגרפיה: דווייט רהודן, עיצוב תאורה: מייקל קורש. סדרת מחול במשכן, האופרה הישראלית ת"א. 26.4



להקת ''קומפלקשנס''. האריסטוקרטיה ותרבות הרחוב נפגשים


''בין קודש לחול'' של להקת המחול הקיבוצית. דה ז'ה וו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו