בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע העיצוב במילאנו: המקום שבו חלומות קורמים עור ופלסטיק

אם זו התצוגה המרשימה של "קרטל" ואם כיסא לבעלי הפרעות קשב - דווקא בתצוגות של מוסדות גדולים וותיקים נראו עיצובים מרעננים ומסקרנים; גם מעצבים ישראלים קצרו הצלחה

תגובות

מילאנו

ערימה של פריטי ריהוט - כאילו נשפכה מתוך משאית ומחכה שמישהו יסדר אותה ויפריד בין הפריטים השונים - הוצבה בפתח התערוכה "בתי החרושת של החלומות". התערוכה, שנפתחה בשבוע העיצוב של מילאנו שהיה בחודש שעבר, היתה התערוכה ה-50 במספר שהתקיימה ב-60 השנים שחלפו מאז סלון הרהיטים הראשון בעיר.

המעצב מרטי גישה הניח זה על גבי זה כורסאות, ספות, שולחנות וגופי תאורה בצבעים וגדלים שונים, שיצרו יחד גוש רהיטים חינני - בניגוד מוחלט לדרך שבה אותם פריטים מוצגים באולמות התצוגה או בתערוכות עיצוב אחרות. מתוך בליל הרהיטים העין המיומנת זיהתה לאט לאט את הפריטים: כורסה שעיצבה פטרישיה אורקיולה ל"בי אנד בי", כיסא שעיצב פיליפ סטארק ל"קרטל", כורסה שעיצבו האחים קמפאנה ל"אדרה".

את התערוכה אצר אלברטו אלסי, מנכ"ל החברה האיטלקית המפורסמת שנושאת את שם משפחתו ואחראית לכמה מהאייקונים העיצוביים של המאה ה-20. הוא בחר להתמקד בקבוצה היסטורית של חברות, שכולן התפתחו בעיקר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה והיה להן חזון ייחודי של עיצוב. מדובר בכמה עשרות חברות, שעוסקות עד היום בעיצוב ובייצור של ריהוט, תאורה ואביזרים לבית, בהן "קאסינה", "זנוטה", "קפליני" ו"מורוסו".

חוסר הסדר, שהודגש בכניסה לתערוכה, איפיין גם את שאר התצוגה. בנוסף לכך, בניגוד לתערוכות עיצוב רגילות אפשר היה לגעת ברהיטים, להתיישב על הכיסאות והספות - מה שיצר אווירה חיננית ולא פורמלית. עם זאת, ההתמצאות בתערוכה לא היתה קלה.

אף על פי כן, אפשר היה להתרשם מאותם "בתי החרושת של החלומות". הם לא רק גילמו שאיפה לייצור חפצים איכותיים, אלא היו למעשה מעבדות מחקר באמנות השימושית. כלומר, נועדו לתווך בין הביטויים המתקדמים והמעוררים ביותר של התרבות מצד אחד לבין הדרישות והחלומות של הציבור מצד שני.

"בתי החרושת של החלומות" היתה רק אחת מכמה תערוכות שנפתחו במוזיאון העיצוב האיטלקי במילאנו, הטריאנלה, לכבוד שבוע העיצוב בעיר. לצד רטרוספקטיבה משעממת של המעצב קארים ראשיד, ותצוגת תכלית של חברת "ביסאצה" כהוקרה לשיתוף הפעולה שלה עם המעצב אלסנדרו מנדיני, היו גם תצוגות מעניינות יותר. ביניהן, התערוכה מעוררת ההשראה של טל לנצמן ומאוריציו גלנטה מסטודיו "Interware" והתערוכה "YII", שהציגה את תוצאות שיתוף הפעולה בין בעלי מלאכה מסורתיים מטייוואן לבין מעצבים עכשוויים כמו קונסטנטין גרצ'יץ' והאחים קמפאנה.

מוצלח במיוחד היה חלל התערוכה "YII" שעוצב על ידי סטודיו "ננדו" היפאני ונמלא כולו בגלילים שקופים וארוכים שנתלו מהתקרה. הסטודיו גם הציג בתערוכה כיסא אלגנטי ממתכת מכופפת בטכנולוגיה הדומה לכיפוף של במבוק.

התערוכות שהוצגו בטריאנלה הדגישו את התנועה המתמדת בין הייצור התעשייתי ההמוני - כפי שהוצג בתערוכה שאצר אלסי או בזו של קארים רשיד - לבין עבודת היד הניסיונית ומלאכת הכפיים המסורתית, כפי שהוצגו בתערוכה של העיצוב מטייוואן ובמרבית התערוכה של לנצמן וגלנטה.

הניסיון לבחון את הכלים שמעניקה הטכנולוגיה ליוצרי אומנות, ואת השפה האסתטית החדשה שנוצרת כתוצאה מכך, ניכר היטב בשבוע העיצוב, שכלל מאות אירועים, תערוכות עיצוב קבוצתיות, ירידים מסחריים וביתני עיצוב.

בתוך כל האירועים הללו, דווקא החברות הגדולות והוותיקות הציעו את התצוגות המעניינות והמסקרנות. בניגוד לשנה שעברה, רובע העיצוב החדש יחסית, ונטורה למברטה, לא סיפק את הסחורה. וכך, מבין שלל האירועים שהתקיימו בעיר בלטו לטובה גלריות ותיקות כמו הגלריה של רוזאנה אורלנדי, לא רחוק מהטריאנלה, גלריה דילמוס שבמרכז העיר, התערוכה "עבודת ידיים" שאירגן המגזין "וולפייפר" ותערוכת הטקסטיל שאצרה לי אדלקורט.

בגלריה של אורלנדי הציגו בין השאר סימונה פארסין ואנדראה טרימארקי מסטודיו "פורמהפנטזמה": שני מעצבים איטלקים צעירים במיצב מעורר ההשראה "בוטניקה" שבו ניסו ליצור פלסטיק מחומרים טבעיים וממוחזרים; בעז כהן וסיאקה יממוטו מסטודיו "Bcxsy", שהציגו שטיחים שיצרו במסגרת שיתוף פעולה עם כפרים בדואיים בנגב; והמעצב חיימה חיון שהציג את קולקציית הריהוט שעיצב בעבור חברת "Se", לצד פריטי פורצלן חדשים.

גלריה דילמוס הקדישה את הקומה הראשונה שלה למעצב רון גלעד, שהציג בה תשע מראות גדולות, ממוסגרות בעץ בהיר וטבעי. גלעד הציג מראות פיוטיות שבכל אחת מהן יצר סיפור אחר: את שוליה של מראה אחת הוא עיוות ומתח מכל צד חוט שנדמה כסרט מתנה; בחלקה העליון של מראה אחרת פער חור עגול ומיסגר אותו במסגרת מוזהבת; בחלק התחתון של מראה נוספת יצר פתח קטן שממנו יוצא שטיח אדום: לא ברור אם הוא מחכה ליצור קטן שייכנס אל העולם הדמיוני שמאחורי המראה, או שבכל רגע הוא עתיד לצאת ממנה.

עוד הוצגו בגלריה דילמוס יצירות זכוכית של המעצבים ההולנדים, בני הזוג קיקי ואן אייק וג'וסט ון בלייזוויק. נוסף על כך התקיימה שם תערוכה קבוצתית של כמה מהמעצבים הצעירים המסקרנים ביותר שפועלים כיום. ביניהם פיטר מריגולד הבריטי, שהציג פריטי ריהוט מעץ מתוך סדרת הפלינדרום שלו; שי אלקלעי ויעל מר מסטודיו "Raw Edges", הפועלים אף הם בלונדון, שהציגו סדרה של שולחנות ושרפרפים; ואיל בורשטיין מBeta Tank"", שהציג פריטי ריהוט העוסקים בשאלת המיסוי על פריטי עיצוב לעומת פריטי אמנות.

דיסניוורלד במילאנו

גם ביריד המסחרי בלטה התופעה המפתיעה, שדווקא מוסדות גדולים וותיקים מציגים פריטי עיצוב מסקרנים. סלון הרהיטים שבמרכז הירידים הוא המקום שבו מתקיימות רוב הפגישות של חברות הריהוט עם נציגים מרחבי העולם. שם נעשות ההזמנות שיקבעו מה יוצע למכירה בחנויות הרהיטים, ושם גם נחרץ גורלם של פריטי הריהוט שמוצגים ביריד.

בדומה לשנתיים האחרונות, גם השנה התאפיין היריד המסחרי באיפוק לנוכח המשבר הכלכלי, וגם השנה לא נרשמו השקות רחבות של מוצרים חדשים. המסר העיקרי שעלה מהיריד הוא שובו של העיצוב הטוב, הזהיר, הלא מתחכם בהכרח, שמתבסס על צורה ופונקציה, שנועד לטווח הארוך ואיננו גימיק.

מבין אלפי המציגים ביריד בלטו לטובה החשודות הרגילות: החברות "מורוסו", "ויטרה" ובמיוחד "קרטל". השנה עיצב פרוצ'ו לוויאני ל"קרטל" ביתן מלא אורות בוהקים ואווירה נוצצת, דמוי דוכן בלאס וגאס או בדיסניוורלד. התצוגה היתה אחת המוצלחות והמרשימות שנראו אי-פעם ביריד. נכללו בה פריטי ריהוט של פיירו ליסוני, פיליפ סטארק, פאביו נובמברה, סטודיו "ננדו", פטרישיה אורקיולה וטוקוג'ין יושיאוקה.

עיצובים של "ננדו", אורקיולה ויושיאוקה אפשר היה לראות גם בביתן של "מורוסו", לצד פריטי ריהוט מעניינים של המעצב ההולנדי טורד בונטייה וצמד המעצבים ניפה דושי וג'ונתן לויאן, שהציגו גם כיסא חדש ל"קפליני". חברת "ויטרה" הציגה אף היא אוסף כיסאות מרשים ובו יצירות של המעצבים קונסנטין גרצ'יץ', אנטוניו צ'יטריו, ג'ספר מוריסון ואד ברבר וג'יי אוסגרבי. שני האחרונים הציגו כיסא שבנוסף לתנוחת ישיבה רגילה יכול להתנדנד תשע מעלות קדימה. אופציית הנדנוד מאפשרת ישיבה ארגונומית נכונה יותר כשרוצים להישען וגם מאפשרת לאנשים בעלי הפרעות קשב - ובעיקר לילדים - לנוע בין שני המצבים.

הזדמנות ישראלית

המעצבים הישראלים הם חלק מ"הגיבורים שהציגו השנה במילאנו". כך הכריז מרקוס פיירס, הבעלים והמייסד של אתר העיצוב הנחשב "דזין", בחשבון הטוויטר שלו. פיירס, שערך בעבר את מגזין העיצוב "אייקון", גם צייץ ש"הבעלים של גלריה דילמוס סבור כי הישראלים תופסים את מקומם של ההולנדים ככוח מוביל בשדה העיצוב, ויש לכך סיבה".

שתי תערוכות מרכזיות שהציגו עיצוב ישראלי התקיימו השנה במילאנו, במרחק הליכה קצר זו מזו בוונטורה למברטה - רובע עיצוב חדש שהוקם לרגל שבוע העיצוב כבר בשנה שעברה.

בתערוכה "פרומיס דיזיין", שהתקיימה במימון משרד החוץ הישראלי (בסך מיליון שקלים), הציגו כ-50 מעצבים ישראלים, צעירים בצד ותיקים. כ-60 הפרויקטים חולקו לחמש קטגוריות: תעשייה, קראפט, ייצור עצמי, מחקר ו"חזרה לפרימיטיבי". אירוע הפתיחה משך קהל רב.

התערוכה של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל הציגה קובץ נבחר של עבודות סטודנטים לתואר הראשון והשני מן המחלקה לעיצוב תעשייתי. התמה המרכזית של התערוכה היה המושג "תבונת כפיים".

פיירס לא היה היחיד ששם לב לנוכחות הישראלית. מבקרת העיצוב של ה"ניו יורק טיימס", אליס רותורן, ציינה ברשימה על שבוע העיצוב כי "סוגיות אתיות וסביבתיות שלטו גם בתערוכות הסטודנטים. כרגיל, מבין כולן, בלטה במיוחד התערוכה של האקדמיה ההולנדית לעיצוב באיינדהובן, אף על פי שהתערוכה של האקדמיה בצלאל נתנה להם קרב מרענן".

אף שלכל הדעות מדובר בהצלחה ובזריקת מרץ למעצבים הישראלים, מבחן ההוכחה עודנו בראש וראשונה של גופי הממסד השונים, כמו האקדמיות לעיצוב ומשרד החוץ. לא די בכמה תערוכות להפיץ את בשורת העיצוב הישראלי: לשם כך דרושה נוכחות מתמדת ורציפה בשבוע העיצוב של מילאנו, ממש כפי שהאמנות והאדריכלות המקומיות מפגינות נוכחות בביאנלות בוונציה.



הביתן של ''קרטל''. אחת התצוגות המרשימות ביריד


עבודה של שי אלקלעי ויעל מר בגלריה דילמוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו