בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיסול בן לאדן | אם לא נשמח בנפול אויבינו, מתי נשמח?

סיקור חיסולו של בן לאדן, פוקס ניוז, כל היום

תגובות

בספר משלי נכתב "בנפול אויביך אל תשמח". אז נכתב. אם לא נשמח בנפול אויבינו, מתי נשמח? כך או כך מעטים צייתו לציווי התנ"כי. צפייה בשידורי פוקס ניוז הראתה לנו המונים צועקים "USA !USA!" מחוץ לבית הלבן, אלפים שרים את "הדגל זרוע הכוכבים" בכיכר טיימס, רבבות מדקלמים יחד את שבועת האמונים האמריקאית בגראונד זירו וקומץ שדרנים מחליפים ביניהם כיפים כאילו הרגע חזרו לבסיס האם כשאוזניו של בן לאדן ענודות על החגורה. ההתרגשות אחזה בכולם, גם בוולף בליצר מסי-אן-אן ואפילו בשדרנים הצוננים של סקאי - אבל בפוקס ניוז נפתחה שכונה.

רגע הבשורה תפס באולפן את הרלדו ריברה, ליצן משופם. "גבירותיי ורבותיי, האם זה ייתכן?", שאל ריברה את צופיו כשקיבל את הדיווח הראשוני. כעבור שניות, כשהידיעה אושררה, הוא זעק: "ימים מאושרים! ימים מאושרים לכולם!" והרים את היד של שותפו לשידור גבוה באוויר, "זהו הלילה הגדול ביותר של הקריירה שלי! האפס מת! הפרא שפגע בנו!". ריברה, עיתונאי עם אפס אמינות עיתונאית, קלע לרגשות של צופיו וזה מה שעניין אותם. לאורך היום פוקס ניוז לא דיווחו על חגיגות החיסול, אלא הצטרפו אליהן.

עם לידתו של עולם חדש, שבו אוסמה בן לאדן ישן עם הדגים, קשה לצפות לסיקור נקי משמחה. בזירה התקשורתית של השנים האחרונות, שבה האמוציות הן כלי מרכזי ורגשנות מופעלת כדי למשוך עוד צופים, סיקור מאופק הוא לא רק רמז לבגידה בערכים האמריקאיים אלא גם התאבדות מסחרית. הצופה שיושב בבית בפרסטון, איידהו ואין באפשרותו להצטרף פיזית לחגיגות, רוצה לחוות אותן דרך המסך. כמו המיליונים שלא הוזמנו לחתונה המלכותית אבל גילו שהמושב הטוב ביותר הוא כורסת הטלוויזיה, כך גם אלו שצמאים לדמו של בן לאדן. הם לא צפו בחדשות כדי ללמוד יותר על המודיעין שהוביל למבצע החיסול הנקי אלא כדי להשתתף בחגיגה. ופוקס נתנו להם מנה גדושה.

לאורך היום מעט מאוד מידע זרם אל הצופים, אבל הרגשות גאו. מגישי "פוקס וחברים" ראיינו כבאי ניו יורקי בדימוס והודו לו על השירות. "תודה לאל שהסיוט הזה מאחורינו", הם פסקו, והוא השיב ב"גוד בלס אמריקה". לא היה לראיון הזה שום ערך עיתונאי אבל זה גרם לאמריקאים, אומה בסך הכל אינפנטילית שמתלהבת מכבאים כמו ילדים בגן, להרגיש טוב יותר עם עצמם. ורק פה יום השואה קלקל את החגיגות. התחושה היתה שאולפני הבוקר כבר נתקעו עם הניצולים ולא היה נעים לשלוח אותם הביתה, אז המנחים נאלצו לראיין אותם בקצרה ולחזור לחגיגות המתונות על מות הצורר. ואם כבר צוררים, היה באחד המשדרים מי ששם לב שגופותיהם של בן לאדן והיטלר זוהו באותו תאריך בהפרש של 66 שנה. נו, יופי.



פוקס ניוז. לא דיווחו על החגיגות, הצטרפו אליהן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו