בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הייתה המטרה של מסך העשן הסמיך בתצוגת האופנה לקולקציית אביב קיץ 2011 של יוסף?

ענני הגז הסמיכים והתאורה האפלה הקשו לראות את פריטי הקוקלציה של יוסף, שנחשפה בשבוע שעבר בתצוגה סוריאליסטית במיוחד, ואף דרכם ניתן היה לראות את הדמיון הבולט לקולקציה האחרונה שיצר אלכסנדר מקווין

תגובות

אין דרך לומר זאת באלגנטיות: הצפייה בתצוגת האופנה שהעלה בשבוע שעבר המעצב יוסף פרץ היתה חוויה איומה. במשך 40 דקות התפתלו רקדניות ודוגמניות במחול אטי, מכושף, בחלל חדר החזרות המחניק של קבוצת המחול מריה קונג השוכן בדרום תל אביב. הצפיפות, ענני הגז הסמיכים שנפלטו ממכונת עשן, התאורה האפלה, רחשי המוסיקה האלקטרוניים ושאר הירקות שסיגננו את התצוגה הכבידו על החושים והקשו להתרשם כראוי מפריטי קולקציית אביב-קיץ 2011.

לפני העיסוק בבחירותיו האמנותיות של המעצב בקולקציה הנוכחית, כדאי לדון בתצוגה שהועלתה כמיצג אמנותי בעל יסוד סוריאליסטי. אין הכוונה להדפסים הססגוניים והפנטסטיים שיצר בשיתוף האמנית ומעצבת התלבושות מיקי אבני, אלא לפער המוזר שהתקיים בין שאפתנותו של המופע התיאטרלי לבין האמצעים הדלים והאופן החובבני שבו הועלה. כשהדוגמניות והרקדניות יצאו אל המסלול המאולתר, מפרכסות, פניהן מאופרות כציפורים אקזוטיות, נדרכה הציפייה למעצב שייצא מאחורי הקלעים ויפרוץ בצחוק גדול שיפוגג את המבוכה. כשהיא לא התממשה, הומרה בחרדה: האם ייתכן שאיש אינו מבחין בקלישאות החזותיות הללו?

בפינה אחת של החלל, רקדנית לבושה בכפתן משי מודפס פרשה את ידיה אל הצדדים והניפה אותן באבחה באוויר, כמו מתחרה בצל הגדול והכהה שהתפתל על הקיר שמאחוריה שיצרה אלומת אור שנזרקה עליה מן הרצפה. מן העבר השני - רקדן צעיר במכנסיים שחורים וכובע תואם, פלג גופו העליון החשוף פודר באבקה לבנה, התבונן בהשתוממות בה ובלהקת רקדנים שנעה במרכז החדר בתוך מבנה מתכת כסוף שהורכב ממסגרות ברזל.

והיה הסנפיר לשפם

ברגע שהעין התפנתה לבחון את הבגדים, נכון לה גילוי מענג ומאכזב בה בעת. עושר ההדפסים הדיגיטליים ששולבו בהם היה מרהיב. מהפנט כמעט. הם סערו בשלל גוונים והורכבו מחלקי גוף של דגים וציפורים, פרחים ושאר אלמנטים דקורטיביים שהוכפלו בנדיבות ונשזרו בקומפוזיציות מורכבות. סנפירים נהפכו לשפמים עבותים, קשקשים וכנפיים יצרו מרקמים חדשים, שנוקדו בעיניים גדולות ופעורות לצד חוליות של חוט שדרה ומה שנראה כמו שרירים משתרגים.

אך על השמחה העיב הדמיון המקומם לקולקציה שעיצב אלכסנדר מקווין לקראת אביב-קיץ 2010, ששמהPlato's Atlantis והיתה האחרונה שהציג בחייו. "ביולוגיה ימית", אמרה הנערה שישבה לצדי בטון מאוכזב. היא התקשתה להבין, ובצדק רב, כיצד מעצב כיוסף מרשה לעצמו לספוג השראה באופן כה ישיר מעבודתו של מעצב אחר, "ועוד לאחר שרשתות האופנה כבר עשו זאת בהמוניהן בעונה שעברה," כלשונה.

"מעניין איפה נעלי הארמדיל?" היא הוסיפה בטון משועשע, ולפני שהספיקה להשלים את המשפט, דוגמנית בנעלי עור חומות בהירות שחלפה על פניה סיפקה את התשובה. רצועות דקיקות של עור שנכרכו מסביב לגפה ועל העקבים הגבוהים יצרו צללית מפוסלת ודומה להפליא לנעליים האימתניות ששילב מקווין באותה תצוגה, שעוררו דיון ציבורי נרחב בשעתן.

בשיחה לאחר התצוגה, השתומם המעצב על ההשוואה. "אף פעם לא אמרו לי את זה. זו יצירה כל כך מקורית שלנו שזה נשמע לי קצת הזוי", אמר. לדבריו, את ההדפסים הוא פיתח כדי להעניק לעצמו ייחוד בנוף המקומי. "בסיס העבודה שלי כמעצב הוא לחפש בדים שמתאימים להשראה שלי מדי עונה. הבעיה בדרך כלל היא שאתה רואה את אותם הבדים בקולקציות של כל המעצבים. הפעם התאפשר לי ליצור את הבדים בעצמי, לפי מקור ההשראה והנושא של הקולקציה. מעכשיו והלאה אני מתכנן ליצור תמיד את הבדים בשביל הקולקציות שלי".

בעקבות הרקדן המפודר

המאמץ שלו לא היה לשווא. בין שלל ההדפסים אפשר היה לאתר השפעות הומוריסטיות ברוח המקום, כמו למשל מעברי גוונים חיוורים שנראו כמו בקבוקי חול צבעוניים, מהסוג שילדים אוהבים ליצור במכתש רמון. האלמנטים החייתיים שסודרו בתבניות גרפיות הזכירו אמנם את היופי הפראי והדקורטיביות המורבידית שבלטו בקולקציה האחרונה שיצר המעצב הבריטי, אולם באלה של פרץ ניכרה קלילות מסוימת, ולו רק בעיני הדגים והציפורים העגולות שביצבצו מכל עבר.

הגזרות היו אופייניות למעצב - שמלות מיני א-סימטריות רפויות, טוניקה רחבות שכללו רבידות בד במותניים, חלקן מעוטרות בגדילי בד מתבדרים, שמלות גופיה ארוכות וסרבלים שהורכבו ממכנסי טייטס הדוקים וגופיות.

אך הנערה שלצדי לא השתכנעה. על שמלת סטרפלס קצרה, שכללה צמד כיסים עמוקים ששיוו לאגן של הדוגמנית צללית של טרפז הפוך, היא סיננה: "צללית קלאסית של מקווין". גם אם דבריה נאמרו כהלצה, בטון ידעני מוגזם במכוון, היתה בהם, למרבה הצער, מידה רבה של אמת. הדוגמנית יעל רייך, שלבשה חצאית שיפון לבנה שגלשה אל הרצפה ונזרעה בנוצות לבנות ומחוך מהודר ששובץ בנוצות טווס וגדילי זהב, ואחזה מניפת נוצות ססגונית תואמת, אישרה זאת שוב.

האם המחול הפגאני של הכוריאוגרפית והרקדנית רנה שיינפלד לקראת סוף התצוגה נועד לאותת כי הקולקציה, שמתבססת על בדים המכילים אחוזים גבוהים של רכיבים סינתטיים, מתאימה בכל זאת להזעה בימי הקיץ המהבילים? סביר להניח שלא. לדברי פרץ, הוא אינו מתכנן את מהלכיו יתר על המידה. הוא פשוט עושה את מה שהוא מרגיש באותו הרגע.

שיינפלד לבשה כפתן משי רחב שנשא הדפס פסיכדלי ססגוני, שבמרכזו התפשט כתם כתום שעליו התנוסס שם המעצב באותיות של קידוש לבנה (לרבות הכתר שמתנוסס מעל לאות סמך בלוגו המותג שנושא את שמו). הוא עצמו יצא אל המסלול לצד אבני ואורית זומרפלד, המעצבת השותפה שלו, בעקבות הרקדן המפודר, שכרע כעת על ארבע וגחן בזחילה עד לקצה המסלול. פרץ ואבני חבטו בישבנו, כל אחד בתורו. למה להיות כבדים? הם רק ביקשו להשתעשע.

מכנסיים: 490-1,290 שקל; חולצות: 800-1,500 שקל; אוברולים: 1,500-2,500 שקל; ז'קטים: 2,500 שקל; חצאיות ושמלות: 1,200-10,000 שקל. יוסף, דיזנגוף 213 ובמתחם התחנה, תל אביב



מתוך קולקציית אביב-קיץ 2011 של יוסף. השפעות הומוריסטיות ברוח המקום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו