בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היעלמותו של כפר הנופש הצרפתי: הפשטות של החופש

הזוהר והמתירנות שנקשרו בשמו של כפר הנופש הצרפתי, שהוקם באשקלון בהשראת שכונות "השטיח", נעלמו עם הפיכתו למעון קליטה

תגובות

יוני 1970 סימן עידן חדש בחייה של העיר אשקלון. על חוף הים הדרומי שלה, בקצה המרוחק של שדרות בן גוריון, נחנך "כפר הנופש הצרפתי" שסימל לוקסוס, חיי הוללות וזוהר של חוץ לארץ, בשנים בהן הישראלים נהגו עוד לנפוש בבתי הבראה של ההסתדרות. הנופשים הצרפתים התקבלו בתוך מסגרת אדריכלית ייחודית שאיפשרה להם להיות חלק מקהילה עצמאית עם מגורים פרטיים ואינטימיים.

בחלוף 40 שנים נותרו רק רמזים קלושים לאופי המתירני של המקום. הוא מתפקד כיום כמעון לעולים קשישים ממדינות ברית המועצות לשעבר וניכר כי הבניינים שלו ידעו ימים טובים יותר.

הכפר, שהיה בימיו הזוהרים אתר ייחודי בנוף התיירות הישראלי, פעל במתכונת דומה, אם כי ראוותנית פחות, למועדני "קלאב מד". מי שנכנס אליו כמעט שלא יצא עד סוף החופשה. הניתוק מן החוץ היה טוטאלי: ללא עיתונים, רדיו, טלוויזיה או טלפון - רק אוכל, יין וחברה טובה. ההנהלה אף דאגה לשמור על שיעור נמוך של אורחים ישראלים בכדי להעניק למקום תחושה בינלאומית, והמעטים שבכל זאת הצליחו לזכות שם בחופשה נהגו לדווח לחבריהם על היפהפיות הצרפתיות ועל המעדנים הלא-כשרים שהוגשו לכל אורך היום.

רוני שמעוני, שהיה אחראי על מחלקת התיירות ויחסי הציבור של הכפר, סיפר בעבר בראיון לעיתון מקומי באשקלון: "המיתוס שנוצר סביב כפר הנופש הצרפתי לא היה מיתוס - זו היתה המציאות. בכל הארוחות בכפר היו מגישים יין חופשי חינם. הנופשים, שהגיעו מאירופה הקרה, היו פוגשים צוות בידור שזוף וחתיכי. תוסיף לזה את היין, את המוסיקה העליזה ואת הספורט, ותקבל משוואה שהובילה לפיתוי גדול ולחשק גדול עוד יותר".

כפר הנופש תוכנן בשביל חברת התיירות של הסתדרות העובדים הצרפתית בשיתוף עם הגוף המקביל בישראל. האדריכל גיורא גמרמן מעיד, כי עבודות התכנון נעשו עם הפנים לעונת הרחצה הקרובה ועל כן בוצעו במהירות עצומה. בתוך חודשיים כבר עלו הדחפורים של "סולל בונה" לשטח בזמן שחלק מהבניינים בכפר עוד היו בשלבי תכנון ראשוניים.

למרות הזמן הדוחק החליטו גמרמן ושותפו המנוח, משה לופנפלד, להציע טיפוס בנייה ייחודי, בהשראת שכונות "השטיח" שנבנו אז ברחבי הארץ. השטיח הוא טיפולוגיה ייחודית לאדריכלות המודרנית: הוא פותח בשנות ה-50 כבנייני דיור ציבורי במדינות צפון אפריקה ולאחר מכן אומץ בהצלחה במקומות נוספים בעולם. לישראל הוא יובא זמן קצר לאחר מכן באמצעות מגזינים מקצועיים או אדריכלים שעמדו בקשר עם עמיתים בחו"ל. כיום ניתן למצוא שכונות שטיח כמעט בכל עיר שנבנתה בשנות ה-50 או ה-60, ודוגמה בולטת לסגנון מצויה בשכונת ה', "השיכון לדוגמה", בבאר שבע.

השטיחים מורכבים מיחידות דיור צפופות החולקות קיר משותף עם שתי יחידות נוספות משני עבריהן. חצרות פאטיו מוקפות בחומה ממוקמות בחלק הקדמי או האחורי של הבית (לעתים גם וגם) ומעניקות לדיירים חלל-חוץ מוגן ופרטי. בשביל כפר הנופש האשקלוני זה נראה פתרון מושלם - מדוע לבנות מלון טיפוסי עם מסדרונות ארוכים ושוממים, כשאפשר להשאיר את צירי התנועה חשופים כלפי הים, השמש והשמים ולהעניק לנופשים חצר במקום מרפסת קטנה?

"קשה לי לזכור מדוע בחרנו בפיתרון של השטיח, אבל רצינו לעשות שם משהו מיוחד כי הכפר היה מיועד לתיירים צרפתים", נזכר גמרמן. "חשבנו שלא יהיה נכון להציב גושים מגושמים של בניינים בני קומה או שתיים, וכי עדיף לתת לנופשים מקום אינטימי יותר".

כל חצר פאטיו שירתה שתיים או שלוש יחידות - מה שאיפשר לנופשים להגיע יחד עם חברים או בני משפחה ולהקים לעצמם קומונה קטנה ואינטימית למשך ימי החופש. את אזור המגורים בחרו גמרמן ולופנפלד למקם בחלק הצפוני, על גבי שלוש טרסות טבעיות, בכדי להבטיח תצפית לעבר הים. כדי לחסוך בעלויות ולהאיץ את הביצוע הם חיפו את הקירות החיצוניים ב"טיח השלכה" בצבע לבן, המזכיר טיח שפריץ גס.

המתקנים הציבוריים, שכללו חדר אוכל, מועדון ובריכת שחייה (עם מי ים), הוקמו בחלק הדרומי של הכפר. בשנים שבהן לא היתה תוכנית מתאר חופית איש לא הפריע למתכננים להתקרב עם הבניה עד כדי 80 או 70 מטרים מקו המים ואף לבנות גרם מדרגות פרטי אל החוף.

ברוח התקופה נבנו בנייני הציבור מבטון חשוף בשילוב אבן מקומית מחוספסת, שהעניקה למקום אופי ים-תיכוני מסתורי במקצת. עיצוב הפנים המצומצם של המועדון, שכלל בר מכפיסי עץ מעוגלים וכמה שולחנות פשוטים, לא רימז דבר על המסיבות הפרועות שהתרחשו בו.

כיום נותרו מהמועדון רק כמה שרידים, כגון סינתיסייזר מאובק שבוודאי היה מצליח להימכר ב-ebay כפריט לאספנים, או ווים בתקרה ששימשו בעבר את הנברשות או כדורי המראות. התמונות ההיסטוריות משנות ה-70 מרמזות על מקום שהכיל בתוכו חיים נאיביים ופשוטים, מחוברים לנוף המרהיב ולחוף הים, לצד אווירה מתירנית ולילות מלאי זימה.

הקסאמים הבריחו נופשים

כפר הנופש תיפקד בהצלחה עד תחילת שנות ה-90. לאחר מכן הוא החליף ידיים וכיום הוא בבעלותו של איש העסקים הירושלמי בני נחמיה. המצב הביטחוני המעורער באזור ורקטות הקסאם והגראד הניסו בהדרגה את הנופשים - תחילה את הצרפתים ולאחר מכן גם את הישראלים - עד שהמקום התרוקן לגמרי. ניצה שטרית, מנהלת הכפר כיום, מעידה כי נעשו כמה ניסיונות להחזיר את התיירים מצרפת, אבל ללא הצלחה. "לאנשים יש זיכרונות מדהימים מפה, אנחנו כל הזמן מקבלים פניות מנופשים לשעבר. למשל מאישה שאמא שלה נכנסה איתה להריון בזמן החופשה כאן, והיא רצתה לחזור ולבקר".

באמצע שנות ה-90 הוסב הכפר למעון קליטה לעולים מבוגרים מברית המועצות לשעבר. ההנהלה הנוכחית מקפידה אמנם על תחזוקה ראויה ונראה כי הדיירים הנוכחיים מרוצים מהתנאים, אבל ברור כי האדריכלות המודרניסטית של הכפר דורשת תשומת לב רבה יותר. אזור המשרדים עבר אינספור שינויים וחיפויים, החצרות של יחידות המגורים כוסו בדשאים סינתטיים ובניין חדר האוכל והמועדון נראה מרופט למדי. חבל.

גמרמן ולופנפלד הם אדריכלים עתירי זכויות, שתיכננו בארץ מתקני ספורט (בין השאר בווינגייט), מבני נופש, מוסדות חינוך ובנייני משרדים, בהם למשל "בית המגירות", מגדל מגורים בבאר שבע המבוסס על הרעיון של שכונת שטיח אנכית, אשר התפרסם ב"ניו יורק טיימס" ותמונתו ייצגה את העיר באר שבע באנציקלופדיה בריטניקה הבריטית. אבל בדומה לבניינים מודרניסטיים אחרים באשקלון (או בערים אחרות בישראל), כפר הנופש הצרפתי אינו מופיע ברשימות השימור של העירייה.

הכפר אמנם אינו מתחרה באיכויות של מבני נופש אחרים מאותה תקופה, דוגמת בית ההבראה מבטחים בזכרון יעקב (יעקב רכטר, 1968) או הילטון ירושלים (רכטר, 1974), אבל דווקא בזכות השפה האדריכלית הפשוטה שלו ראוי לעיין מחדש באפשרות לשמרו במראהו המקורי.

גמרמן, מכל מקום, הופתע לשמוע כי המקום מתפקד כיום כמעון קליטה. "אני כמובן בעל עניין, אבל אני חושב שצריך לנסות לשמר בניינים מהתקופה הזאת. זה מקום מאוד מיוחד להרבה אנשים".



כפר הנופש הצרפתי באשקלון בשנות ה-70. הפשטות התכנונית והשבילים החשופים תרמו לתחושת החופש


המתקנים הציבוריים בכפר היום. מועדון מרופט ודשאים סינתטיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו