בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך השפיע ראש העיר ניו אורלינס על עלילת סדרת הטלוויזיה "טרמיי"?

יוצר הסדרה דיוויד סיימון ביקש מראש העיר מיטש לנדרו שלא להרוס את הבניינים הנטושים שעמדו במרכז העונה הראשונה. לנדרו התעצבן

תגובות

"טרמיי", הסדרה על ניו אורלינס שאחרי סופת קתרינה, חזרה בשבוע שעבר לעונה שנייה ב-HBO (השבוע שודר הפרק השני שלה בארצות הברית), והיא נהנתה - אם זאת המלה המתאימה - מקידום צפייה קצת משונה. יוצר הסדרה דייוויד סיימון הסתבך במחלוקת עם ראש העיר ניו אורלינס, במה שבקלות יכול היה להיות אחת מהעלילות (ואף מזכיר עלילה אחת מהעונה הקודמת) שהוא ושותפו ליצירה אריק אוברמאייר עומלים עליהן.

אתר "סלייט" סיפר כי נציגים של ארגון בניינים לשימור בניו אורלינס פנו לסיימון שיכתוב מכתב לראש העיר מיטש לנדרו, ויבקש שלא יהרוס את הבניינים הנטושים, שהופיעו באופן בולט בכרזות לסדרה בעונתה הראשונה. סיימון נענה לבקשה וכתב מכתב ובו הסביר כי לבניינים "מעמד איקוני" בשל הקשר שלהם לסדרה. "יהיה זה מסר של שיקום והתאוששות אם הבניינים האלה ישופצו וייהפכו לבתים רצויים לתושבים החוזרים לעיר", הסביר.

ראש העיר התרגז על ההתערבות של הרגע האחרון של מי שכינה "אנשים שקל להם לדבר" - כלומר, לא הביאו ממש תוכנית חלופית. המחלוקת בתקשורת לא איחרה לבוא. "פתאום דייוויד סיימון - אמן שעשה הכל כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של תושבי ניו אורלינס", נכתב ב"סלייט", "שמראש ביקש מתושבי העיר סליחה על כל חריגה עלילתית בסדרה שלו, שההפקה שלו גייסה מאות אלפי דולרים למיני ארגוני צדקה בעיר, נצבע כעוד יאנקי שבא מבחוץ ולא מבין כלום".

אולי לא מפתיע שסיימון נקלע למצב הזה. הרי היצירה שלו, הכוללת את "הסמויה" ו"דור מזוין" ונובעת לא מעט מהעובדה שקדמה לקריירה הנוכחית שלו עבודה של שנים רבות כעיתונאי, היא פוליטית במלוא המובן החיובי של המלה. הסדרות שלו הן כל כך נאמנות לנושאיהן, שהצפייה בהן היא כמו בסרט תיעודי, אבל סרט מאוד מעניין; כמו הצצה לחיים, בלי המציצנות.

מה שמפתיע, כותבים ב"סלייט", זה שהיוצר עצמו הופתע מההתקפה עליו. "אחרי ככלות הכל, הוא אולי המומחה מספר אחת של אמריקה על כמה גרוע מידרדר המצב כאשר כוונות טובות פוגשות בריאל-פוליטיק של העיר". ובעיר הכוונה אינה לעיר מסוימת, אלא למבנה החיים הזה, המתפורר במקומות רבים בארצות הברית.

המחלוקת הזאת מעוררת עוד יותר רצון לצפות בעונה השנייה של "טרמיי", שמתרחשת ב-2006. היא הצטרפה לחשק שנבנה מצפייה בשידורים החוזרים והיום-יומיים של "הסמויה" ביס אקשן (כעת לקראת סוף העונה השלישית), שעודדו צפייה מחודשת בעונה הראשונה של "טרמיי". זאת באה לסיום עונתה הראשונה ביס דרמה בשבוע הבא (הערב הפרק התשיעי). הסדרה החדשה של סיימון אהודה פחות מה"הסמויה" והסיבות יפורטו בהמשך. עם זאת אסור לוותר עליה.

"הסמויה" היא "הסמויה". קשה להתחרות בה, ואם ניכרה אכזבה מסוימת מהסדרה החדשה זה משום שהסדרה על בולטימור היתה באמת הטובה ביותר שנראתה על המסך. אבל לא רק בגלל זה. "טרמיי" לוקה במטיפנות מסוימת, בקצב אטי בתחילה ובמבנה המפוזר שלה, אבל אחרי שמתמסרים לאקספוזיציה הארוכה של שניים שלושה פרקים - זאת אמנם דרישה קשה בטלוויזיה, אך משתלמת - מתמסרים לגמרי לחוויה. העובדה ש"טרמיי" היא דרמה ואין בה את התנופה המצטברת של "הסמויה" גם היא מקשה, אבל המוסיקאים הרבים הנוכחים בה מפצים על כך. מה גם שבעונה השנייה הדרמה צפוייה להעלות הילוך. הצפייה המחודשת בה, וגם הרצופה (הודות למכשיר ההקלטה שהצטברו בו כל פרקי "טרמיי") מיטיבה אתה.

יש חשיבות לצפייה הרצופה והמרוכזת בסדרה הזאת. הסדרות של סיימון מצריכות צפייה רציפה, ולא להמתנה של שבוע בין פרק לפרק. לא בכדי משווים אותן רבות לחוויה של קריאה ברומן טוב, ספר מרובד, מלא עלילות ופרטים, היוצר עולם. גם "טרמיי" היא כמו ספר שכאשר נתפסים לו, לא רוצים להניח אותו. מסיבה זו בדיוק "הסמויה", שירדה משידור ב-2008, מצליחה כל כך בשידורים באפל טי-וי ובמארזי הסדרות בשנים האחרונות. ייתכן שגם הסדרה הג'אזית הזאת תצבור תאוצה כשיצאו המארזים שלה.

מתקפת סלבס

בעיה מסוימת שיש ב"טרמיי" זה שהסגנון הכמו-דוקומנטרי של סיימון מתנגש עם שחקנים מפורסמים שבתוכה; פנים מוכרות לא באמת אמורות להופיע שם. הפעם שולבו כמה מהשחקנים המפורסמים של "הסמויה" - ונדל פירס, שגילם את הבלש באנק, מגלם בניו אורלינס את אנטואן בטיסט, נגן הטרומבון הלא אחראי אך רב הקסם, קלארק פיטרס, שגילם את פרימן, הוא הצ'יף אלבר למברו הלוחמני.

אבל לא רק הם מעטרים את הסדרה: מדי פעם צץ לו פרצוף מוכר, הזכור לרע מאחת מפינות בולטימור, וגם השימוש בשחקני קולנוע קצת צורם. ג'ון גודמן הוא הפרופסור קרייטון ברנט, מליסה ליאו מגלמת את עורכת הדין טוני ברנט וסטיוון זאן מגלם את דייוויס מקאלרי, מין כלומניק חובב מוסיקה שמתמודד לתפקיד בעירייה.

השחקנים המפורסמים קצת פוגמים ב"טרמיי", הם נוכחים מדי. כאשר קריי מתחיל להעלות את סרטוני הזעם שלו ביוטיוב ונהיה מפורסם בעיר בגללם, ההרגשה היא שהוא כבר מפורסם, כי הוא ג'ון גודמן. סרטוני הזעם שלו הם בעצמם בעייתיים - מין מאמרים אדיטוריאלים המופנים אל הקהל הצופים. "אז אמריקה", רוטן לו קריי, "אם את מרגישה אשמה מזה שאת נגועה ב'עייפות מקתרינה', אל תהיי. לא הכל קשור אלייך. כאן בדרום, בעיר השלטון הקלוקל, אנחנו תמיד האויבים הכי גדולים של עצמנו".

מסיימון מצפים לאמצעים קצת פחות בוטים בהעברת המסר שלו, ורק קצת עוזרת העובדה שגם בחיים אנשים נוטים לנאום. אבל המטיפנות המסוימת הזאת בטלה בשישים לעומת העושר הסגנוני והרעיוני שיש בסדרה הזאת, שכמו "הסמויה" עוסקת בעיר ומדברת אל חובביה המושבעים. זו סדרה המתעקשת להיפתח באטיות ובאחריות. היא מספרת גם למי שכבר עייפו מלשמוע על מה שמתרחש בניו אורלינס אחרי שצוותי הטלוויזיה קיפלו את הציוד. היא מזכירה לכולם שיש בה חיים.

לסיכום, אם "הסמויה" היא לא פחות טובה בכל צפייה חוזרת, הרי ש"טרמיי" היא עוד יותר יפה. יפה כמו שהצ'יף מתכוון כשהוא שואל על התחפושות של האינדיאנים במרדי גרא, יופי מרהיב ומרחיב לבב אנוש, המציג את ניו אורלינס על כל היסטוריית המוסיקה שלה ותבשיליה, אבל לא כמו ברובע הצרפתי של התיירים, אלא בשכונה האמיתי של העיר, ב"טרמיי".



מתוך ''טרמיי''. יפה כמו המרדי גרא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו