בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר חדש: האם תל אביב הצליחה להפוך לניו יורק

מגדל שלום שהוקם על הריסות גימנסיה הרצליה היה פרי הרומן שניהלה אחוזת בית עם התפוח הגדול, לצד נישואיה לציונות

תגובות

בראשית היתה הגימנסיה הרצליה. מולה השתרע רחוב הרצל, הרחוב הראשון של המטרופולין לעתיד תל אביב, ובצדיו הבתים הקטנים והיפים של שכונת אחוזת בית. מסביב היה חול וחול או תוהו ובוהו, לפחות בעיניהם של פרנסי העיר העברית הראשונה. יפו ושכונת מנשיה לא נתפשו אז כחלק מהמרחב המתגבש של תל אביב. לא בכדי השמיט אותן הצייר נחום גוטמן מרישומיו הנאיביים. אחוזת בית היתה ניסוי מכונן של הציונות האירופית להקים עיר מודרנית בארץ שרוב תושביה לא שמעו עדיין על המהפכה התעשייתית.

בראש הרחוב הראשי בחרו התל-אביבים להציב את הגימנסיה מתוך הצהרה ברורה על דרך חייהם החילונית ועל החשיבות הרבה שהעניקו לחינוך. למיקום הזה היה גם מניע נסתר של יחסי ציבור; הנוסעים בקו הרכבת יפו-ירושלים לא יכלו שלא להבחין בגימנסיה המפוארת דקות ספורות לפני שהרכבת נכנסה לתחנה.

המרכזיות של הגימנסיה הרצליה בגיאוגרפיה של תל אביב הקטנה עלתה לה לבסוף בהחרבתה. ביולי 1959 היא נהרסה ופינתה את מקומה לגורד השחקים הישראלי הראשון, מגדל שלום מאיר. ספר חדש ושמו "האמריקניזציה של תל אביב" (הוצאת כרמל), שכתב האדריכל יוסי קליין, בוחן את פרשת הריסתה של הגימנסיה לטובת הקמת המגדל וקושר אותה למגמות רחבות יותר של מודרניזציה ואמריקניזציה, שהביטוי שלהן ניכר כיום היטב בקו הרקיע התל-אביבי.

"תל אביב היתה נשואה לציונות אבל ניהלה רומן סתרים עם ניו יורק", אומר קליין. "את העתיד האמריקאי שלה חזה עקיבא וייס, אחד ממייסדי העיר, כבר בתחילת המאה. ב-1906 הוא פירסם מאמר בפרוספקט של ועד האגודה לבניין בתים בארץ ישראל וכתב שם: 'כמו שניו יורק מסמנת את שער הכניסה לאמריקה כך עלינו לשכלל את עירנו והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית'". גם ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף היה שותף לחזון הזה וכינה את תל אביב העתידית "עיר בעלת טמפו אמריקאי".

הדיון הפופולרי על הריסתה של הגימנסיה, אחד מסמלי התחייה הלאומית-ציונית בארץ ישראל, מציב בדרך כלל "רעים" מול "טובים". התביעות הראשונות להריסתה התעוררו עוד בתחילת תקופת המנדט הבריטי והתמקדו בצורך בשכלול הרשת התחבורתית של העיר והסרת "העצם בגרון" שתקועה בסוף רחוב הרצל. נוסף על כך, הסגנון האקלקטי שלה, ששילב מסורות בנייה אירופיות וערביות, נתפש כמיושן ומקושט מדי לעיר מודרנית.

כשחבל התלייה כבר התנוסס מעל הבניין החלה פעילות ציבורית ענפה להסרת האיום. קבוצה של בוגרי גימנסיה, מרביתם אזרחים מן השורה, טענו כי יש צורך בשימור ההיסטוריה לטובת הדורות הבאים. מנגד טענו המצדדים בהרס כי מדובר בתמימות ובנוסטלגיה על לא דבר. במחלוקת החריפה שבין שני הצדדים היו גם כאלה שניסו למצוא פשרה, למשל להרוס את הבניין באופן חלקי כדי לאפשר מעבר כלי רכב דרכו. לבסוף היתה ידם של "הרעים" על העליונה והבניין נהרס.

לדעתו של קליין, הרס הגימנסיה מסמל שינוי עומק בחברה הישראלית ולא רק מאבק בין אסכולות שונות של שימור או פיתוח: "זה מעבר מחברה שנשלטה על ידי מפלגה אחת לחברה פלורליסטית מבחינה תרבותית שלא מפחדת להסתכל לעבר ארצות הברית והערכים שלה. צריך לזכור שעד 1967 הבירה העולמית שאליה נשאו עיניים היתה פאריס. היא היתה משמעותית מאוד לישראל מבחינת יחסים ביטחוניים, כלכליים ותרבותיים. הדיון על האמריקניזציה בארץ החל בשנות ה-60, רואים אז מעבר הדרגתי של היחס הזה לאמריקה, בראשות אמנים ואנשי רוח. בהמשך הפוליטיקאים השתמשו בסיסמה 'אמריקניזציה' כדי לקדם את הליברליזם ואת הקפיטליזם".

קליין טוען כי דמות מפתח באמריקניזציה של האדריכלות הישראלית היא מתכנן מגדל שלום, גדעון זיו (בשיתוף יצחק פרלשטיין ומאיר לוי). זיו היה שותף בשנות ה-60 לתכנון הכור הגרעיני בנחל שורק, בצד האדריכל האמריקאי הנודע פיליפ ג'ונסון, ואף נשלח לשהות ממושכת בניו יורק. לימים סיפר כי ההתוודעות לטכנולוגיות האמריקאיות המתקדמות ביותר של בנייה לגובה שינו לחלוטין את תפישתו בנוגע לתל אביב. כשחזר לישראל הוא זיהה את מגרש הגימנסיה הרצליה כ"הזדמנות לבניית מגדל בעל ממדים אמריקאיים". לשאיפות האמריקאיות האלה הצטרפו ראשי העיר מרדכי נמיר ויהושע רבינוביץ', שתמכו במודלים אדריכליים אמריקאיים וביזמות בקנה מידה גדול.

קליין מציע איפוא לראות במגדל שלום אירוע מכונן בהיסטוריה האדריכלית והתכנונית של תל אביב, שבו נקבע האופי העתידי שלה: עיר שההחלטות על בנייה לגובה בה מתבססות על שיקולים כלכליים ועל גבולות היכולת הטכנולוגית, בהשפעה אמריקאית שנמשכת עד היום.

קליין, אדריכל ומרצה בכיר בבצלאל, מפרסם את הספר במקביל לכתיבת עבודת דוקטורט בנושא. תל אביב של זמננו היא אולי "עיר עולם" בעיניה של עיריית תל אביב, אבל בעיניו היא היתה ונותרה "מרכז של שוליים". האם תל אביב הצליחה להגשים את שאיפותיה ולהיהפך לניו יורק? "אין תשובה מוחלטת", עונה קליין. "מצד אחד, מהדיבורים על מערכות תנועה ואוטוסטרדות ענקיות שחוצות את העיר לא נותר הרבה. מצד שני, אם תל אביב היתה דבקה בסוציאליזם היא כנראה היתה נראית כמו שיכון אחד גדול. תכנון הערים שלה מתבסס על הבניין היחיד ומאפשר ליזמים להקים כמעט כל מה שמתחשק להם. מהבחינה הזאת מדובר באמריקה".



מגדל שלום בתל אביב. למטה: גימנסיה הרצליה. אירוע מכונן


תצלום: מקסים סלומון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו