בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר המתעד את פועלה של גלריה פריסקופ לעיצוב בתל אביב ותערוכה בנושא

שרי פארן, מייסדת הגלריה, מנצלת את ההזדמנות לערוך חשבון נפש לעיצוב הישראלי

תגובות

מאה ואחת תערוכות מוצגות בספר חדש שמתעד את סיפורה של גלריה פריסקופ, שנפתחה ב-1997 בתל אביב ויצרה שיח חדש בתחום העיצוב הישראלי. במקביל, תיפתח במוצאי שבת בבית האמנים בתל אביב התערוכה "פריסקופטיבה", שמתעדת אף היא את 15 שנות פעילות הגלריה, ומציגה על שטח של 1,000 מ"ר כ-150 עבודות של כ-40 יוצרים. על אף שמדובר באחת מהתערוכות המקיפות שהתקיימו בארץ בתחום העיצוב המקומי, ובספר היחיד שמתעד את התקופה, על השאלה "מהו עיצוב ישראלי?" מתקשים האמונים על הפרויקטים לענות.

"אני חושבת שבהקשר של עיצוב מקומי - מונח שאני מעדיפה להשתמש בו מאשר במונחים עיצוב ישראלי או עיצוב מישראל - אתה אולי יכול לזהות דפוסי פעולה של מעצבים, אבל אין עדיין תפישה שאפשר לזהות", אומרת אוצרת התערוכה זיויה קיי, דוקטורנטית בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון ומרצה בכירה לעיצוב בבצלאל.

"עיצוב ישראלי הוא ספונטני, הוא מוכן ללכת עם כל דבר שמגרה אותו. כל דבר שאתה זורק לו טריגר, הוא יקפוץ אליו", אומרת שרי פארן. פארן הקימה את פריסקופ בדירת מרתף ברחוב בן יהודה בתל אביב, כעמותה ללא כוונת רווח שנועדה להציג - ובמשך שנים היתה היחידה שאכן הציגה - עיצוב ישראלי עכשווי. "לעיצוב הישראלי יש חוט שדרה גמיש, הוא משוחרר ממסורות, נע כמו נחש לכל כיוון, מה שגם נהדר וגם מסוכן", אומרת פארן. "אבל אנחנו מדברים על יצור צעיר: אי אפשר לדרוש מילד בן שלוש שיצעד במצעד צבאי. 15 שנים זה רק דגדוג".

אבי לובין, דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ובעל תואר שני במשפטים, שערך את הספר עם בן זוגו, האמן תומר ספיר, מנסה לענות על השאלה: "ביקר אותנו חבר שראה את הספר ואמר 'וואלה - זה עיצוב ישראלי'. יש בו הרבה פריטים שאם הייתי רואה אותם בנפרד, הייתי חושב שאפשר לראות אותם גם באירופה או במקומות אחרים בעולם. יש שפה של עיצוב ישראלי, לפעמים היא נראית תוצאה של חוסר תקציב או של יכולות הפקה נמוכות יותר, אבל לא - יש מהות. אפשר למצוא השפעה של המערב, אבל תמיד איפשהו נכנס המזרח התיכון".

"כשפתחתי את הגלריה היה קיים ואקום בכל הקשור לתערוכות עיצוב. אף פעם לא התייחסו לעיצוב כאמנות", מספרת פארן בניסיון להסביר מה להיסטוריונית של אמנות מודרנית ולגלריה שמציגה עיצוב עכשווי. "שאלתי את עצמי מה מושך אותי בכלל למקום הזה, למה אני נמשכת לשם? חנות זה לא, אז אני לא אמכור, מה בכלל המטרה של גלריה כזאת, מי צריך את זה בכלל? המעצבים? הצרכנים? אני? זו קפריזה? זה מאוד הטריד אותי".

שנתיים לפני פתיחת הגלריה התקיימה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב תערוכת היחיד של חנן דה לנגה, שם פארן זכתה להארה. "כשביקרתי בתערוכה אמרתי לעצמי שהנה, זה מה שאני רוצה לעשות. לא ידעתי איך קוראים לזה, לא היה אז המושג 'דיזיין ארט', אבל הבנתי שאני בדרך הנכונה".

אז מה עשית?

"חרשתי את הארץ מסטודיו לסטודיו, ממורה למורה, ממקום למקום. זה לקח לי שנה. ראיתי שבסטודיות לא קורה כלום. הייתי רגילה לבוא לסטודיו של אמנים ולבחור 10-20 עבודות מתוך אלפים. פה אין כלום. הבנתי שעולם העיצוב פועל בצורה שונה מעולם האמנות. מעצבים רגילים לקבל משימות, הם לא עובדים להנאתם, מה שמטריד אותם הוא הבריף, איך לעצב משהו הכי זול והכי מסחרי. היחיד שאולי עבד בצורה שונה היה יעקב קאופמן. לא הבנתי בדיוק מה הוא עושה, אבל ראיתי שהוא יכול להשתעשע.

"עבדתי כמו מטפס הרים שזורק יתד ועולה עוד צעד, זורק יתד ועולה, ותוך כדי נוצר דו-שיח ביני לבין המעצבים. עם הזמן, פריסקופ נהפכה למוקד שניהל דיאלוג בין המקום לבין המעצבים, בין המעצבים לבין עצמם, ובין המקום והמעצבים לבין הקהל. המעצבים התחילו להתרגל לכך שיש מקום שמוכן להציג אותם בצורה עקבית, שמנסה לגעת במקומות שהם לא מעזים לגעת בחיי היום-יום שלהם. לאט לאט התפתחה שפה חדשה וצורת ראייה חדשה".

הרעיון להוציא ספר שיתעד את פעילות הגלריה צץ בעקבות שיחות שניהלה פארן עם לובין, במשך תערוכה בגלריה שהציג בן זוגו. "אף שאבי לא מגיע מעולם העיצוב, הוא מבין את התחום", מספרת פארן. "עניין אותי מי הבחור הזה. התחלתי לדבר אתו והדיאלוג גרם לי לרצות להוציא את הספר. ראיתי מישהו עם עין טובה מחוץ לתככים שיכול לכתוב על מה שקרה פה".

אבני היסוד

בניגוד לספר, שמתעד באופן כרונולוגי את פעילות הגלריה, התערוכה בבית האמנים בוחנת את ההתרחשויות בעיצוב המקומי בראי 15 שנות פעילותה של פריסקופ, ולכן יש בה גם מעצבים ועבודות שלא הוצגו בגלריה. כאמור, מוצגות בתערוכה כ-150 עבודות של כ-40 יוצרים פעילים, שעבודתם היא אבן דרך בהתפתחות מושגי העיצוב המקומיים.

העבודות מוצבות לאורך מסלול רציף העובר בין החללים בבית האמנים. ההצבה מדגישה את משמעות העבודות, בכך שהיא מבנה זירת עיצוב משותפת, שהתהוותה מסחף של פעולות עצמאיות. שביל של סלעים מאבן מקומית מוקם כטרסה ומשמש אמצעי תצוגה. מיקום הסלעים במרכזם של חללי התצוגה מבקש להפנות את קהל הצופים להתבוננות מהשוליים לעבר ההתרחשות במרכז, שתבנית אי-הסדר הקיימת בה מאפיינת את מרחב העיצוב המקומי.

"פריסקופ סימנה חזית שאליה התנקזו כל מיני 'מקרי עיצוב', לא לפי סדר, לא לפי חשיבות, לא בתזמון", טוענת קיי. "הביטוי 'מקרי עיצוב' בא להדגיש שהתוצרים התפתחו באופן מקרי ולא התבססו על מסורות או תפישות אסתטיות סטנדרטיות. פריסקופ גם יצרה נקודת מגוז שהמעצבים התחילו להתייחס אליה, ובהמשך הזמן גם התודעה של הציבור התמקדה בה. חשוב לציין שפריסקופ לא היתה היחידה, אבל משהו בה היה נכון בזמן הנכון".

מה אפשר להבין מהתערוכה?

"את המודל שכל חזית העיצוב פועלת לפיו - מי האנשים המשפיעים, מיהן דמויות המפתח ומהן עבודות המפתח של התקופה. לא מצוין ליד העבודות אם הן הוצגו בפריסקופ או אם המעצב הציג אי פעם בפריסקופ, ולכן אני חושבת שיהיה אפשר להבין איזה תפקיד דומיננטי היה לפריסקופ בסחף של העבודות".

מיהם מייסדי העיצוב המקומי?

"יעקב קאופמן, חנן דה לנגה, דגנית שטרן שוקן וורד קמינסקי. הם אלו שמנסחים לאורך תקופה ארוכה את האמירות המשמעותיות ביותר, שנהפכו למשפטי המפתח. גוף העבודות שלהם הוא הטקסט המיתולוגי של העיצוב המקומי. ביניהם לבין כל האחרים יש פער. חשוב להדגיש שהמשתתפים בתערוכה הם חלק מהגדרת השיח של העיצוב המקומי, מעצבים שיש להם מה להגיד על התחום. מבחינה זו, התערוכה מתעסקת באיך עיצוב נתפש בעיני מעצבים. היו המון מעצבים שלא נכנסו, אף שעשו שרירים והיה לי מאוד קשה להסביר להם שהעשייה שלהם לא קשורה לז'אנר הזה, זה לא קשור לאיכות".

יש מעצבים שנעלבו?

"כן. אני חושבת שאפילו לשרי היה קשה בהתחלה שבאתי עם רשימה של 30 מעצבים, בעוד שבפריסקופ הציגו הרבה יותר. חיפשתי רק את אבני הבניין. ניסיתי להגיד לעצמי, אם גוף העבודות שלהם לא היה קיים, האם אפשר היה להסתכל על מה שקורה מסביב, האם הכל היה עדין שלם?"

דם חדש

אין מי שיחלוק על התרומה של פריסקופ לעולם העיצוב המקומי. אולם בשנים האחרונות איבדה הגלריה מיוקרתה ומהיחודיות שלה. נדמה שהסיבה העיקרית לכך היא שפריסקופ היא כבר לא היחידה שמציגה עיצוב. פתיחתו של מוזיאון העיצוב בחולון, של גלריה פרדיגמה בתל אביב, כמו תערוכות עיצוב רבות שמתקיימות במקומות ברחבי הארץ, מתחרים על תשומת לבם של המעצבים וקהל המבקרים. נוספת לכך העובדה שפארן כמעט ונטשה את עיצוב המוצר הקלאסי ועברה להתמקד בקראפט, תחום שבארץ נחשב לפעמים - לא תמיד בצדק - כפחות יוקרתי.

"ככל שעבדתי עם העיצוב התעשייתי ראיתי שהקראפט נכנס לתוכו", היא מסבירה. "בשלב מסוים הקראפט התחיל למשוך אותי. זה נושא שלא טופל אצל אף אחד, ואני ישר מרגישה שאני העובדת הסוציאלית או השופר שלו. יכול להיות שהעיצוב התעשייתי נחלש או שהיה צריך דם חדש. היום הגלריה מרחיבה את תחומי העניין שלה והמדיות זורמות זו לזו, כי ממילא, אם אנחנו מדברים על 'דיזיין ארט', מה זה משנה? מה מגביל? שום דבר. גם תחום האופנה לא מטופל, הטקסטיל מוזנח, ואני חושבת שבזה אני רוצה לטפל".

המעבר לקראפט והפתיחה של פרדגימה השפיעה על המעמד של פריסקופ?

"אין ספק שהפתיחה של גלריה פרדיגמה עשתה משהו. אבל מה יש פה? קבוצת מעצבים שהחליטה לעשות את מה שאני עשיתי, 'דיזיין ארט' של עיצוב תעשייתי נטו".

השאלה אם הם עשו את זה כי פריסקופ לא ענתה על הצרכים שלהם. כי הם חיפשו משהו חדש.

"הם חשבו שאולי פרדיגמה תייצג אותם יותר טוב. יש פה אינטרסים כלכליים, זה לא דיסנילנד, זה מקום שמוכן להציג אותם בלי כסף. זה פקטור. השאלה אם הם מצליחים למכור שם. אני מלכתחילה לא חשבתי שכשאני יוצרת שפה אני גם אמכור, מחשבה כזאת היתה מגבילה את המעצבים. אם הייתי מבקשת מהמעצבים ליצור מערך של אובייקטים שאספנים יקנו, הייתי חונקת אותם. זה כמו לבקש מתינוקות משהו שגדול עליהם פי 100. הרי לא היתה להם שום מסורת של תערוכות, איך אני יכולה להפיל עליהם תיק כזה?"

אבל עברו 15 שנה. משהו השתנה?

"אני לא מכירה בארץ אספני עיצוב, לא הצלחתי ליצור קאדר של אספנים, ויש לזה סיבה - התערוכות לא היו מושקעות מספיק. הן היו בגדר ניסיונות, קונצפטים, שהציגו מחשבות של מעצב. אתה יכול להגיד שנשארנו בתחום הדיון הפילוסופי, בפוטנציאל האמנותי הגלום בדבר הזה, שלא מצאנו משקיעים שיכולים לעודד את זה - אולי זה עוד יקרה. למה שאספן לא יקנה בהביטאט, בטולמנס, בקסטיאל או באלמנטו?

"אף אחד לא אידיוט. גם אני הייתי רוצה למכור את הכל במאות אלפי שקלים, למה לא, אלא שאני לא חושבת שזה ניתן. עדיין לא. יכול להיות שאני טועה, ימים יגידו ואולי חמש שנים של פרדיגמה יפריחו את השממה ויצמיחו אספנים. עוד יותר טוב. אם מישהו יצליח ליצור 50 אספני עיצוב זה טוב לכולם, אני אפרגן לזה. אני לא הצלחתי. לא הצלחתי ליצור אספנות מספיק חזקה של עיצוב".

היית יכולה לעשות משהו אחרת כדי שזה כן יצליח?

"אני זרעתי, אבל אולי מישהו אחר ירים את הכפפה; צריך בשביל זה המון השקעה, המון כסף. כדי ליצור את התזמורת הייתי צריכה לעבוד עם כל אחד שנה שלמה, אחד אחד. עכשיו יכול להיות שיש את האופציה ליצור תזמורת שגם תנגן".

דרוש חלל מוזיאלי

קיום התערוכה על השטח של כל בית האמנים הוא חלק ממגמה של מנהל המוסד, אריה ברקוביץ, לקיים תערוכה אחת גדולה במקום כמה תערוכות במקביל. ברקוביץ מכיר את פארן עוד מהימים שבהם סיקר את גלריה פריסקופ ככתב העיצוב של "הארץ". "ליוויתי את פריסקופ מהיום הראשון", הוא מספר. "זו היתה הגלריה היחידה שהציגה עיצוב עכשווי מקומי והיא נהפכה לאייטם המרכזי בעיצוב הישראלי. כשששרי סיפרה לי על הספר הצעתי לה לעשות תערוכה".

תערוכה כזאת לא היתה אמורה להתקיים במוזיאון העיצוב?

"לדעתי כן. לא נריב עכשיו על הייעוד של המוזיאון, אבל תערוכה שכזאת היתה אמורה להתקיים שם או באגף החדש של מוזיאון תל אביב. מן הראוי היה לפתוח את האגף החדש עם תערוכה כזאת. יש המון עשייה שהולכת למחסנים ואף אחד לא חושף אותה. זה תפקידו של מקום ציבורי ושל מוזיאון. בתקציב של כלום הרמתי את הכפפה, גם כדי להגיד שימו לב, זה אפשרי. מן הראוי היה שתערוכה מסוג זה תתקיים על במה מוזיאלית יותר. מזל ששרי מוציאה במקביל את הספר, משום שלא הייתי מסוגל להוציא קטלוג לתערוכה, שגם ככה העלות שלה מאוד גבוהה".

פארן מסכימה ומכנה את התערוכה "תשובה למוזיאון העיצוב. תערוכה כמו זו יכולה ליצור תהודה. אני לא יודעת אם מוזיאון העיצוב בחולון יועיל לעיצוב הישראלי באופן ישיר. הוא יכול לעזור בטיפוח של תרבות עיצוב, לשכלל את העין של הצופה. אולי הם משחילים עיצוב ישראלי, אבל אני לא יודעת אם הם מתכוונים להשקיע בעיצוב ישראלי פר-סה. לצערי לא שמעתי שזה הולך לקרות".



שרי פארן. במשך שנים היתה היחידה שהציגה עיצוב ישראלי עכשווי


חנן דה לנגה, ''עבודות חדשות'', 1998



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו