התערוכה של טליה ישראלי בגלריה טבי שופכת אור שונה על תל אביב

דניאל ראוכוורגר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל ראוכוורגר

שקט, סטטיות, חושך ומחסור בנוכחות אנושית בולטים בציוריה החדשים של האמנית טליה ישראלי, שיוצגו מהערב ועד 10 ביוני תערוכתה "עיר אחרונה" בגלריה טבי בתל אביב (אחוה 24). עם זאת, כל העבודות, פרט לאחת, מבוססות על נופי העיר תל אביב.

השינויים שעברה ישראלי בשנה האחרונה, כמו מעבר לסטודיו שקט ומוקף עצים בצפון תל אביב או הימנעותה המכוונת מאור היום המשטיח והבוהק, הביאו להוצאת ספר אמן גדול ותערוכה בת כ-40 עבודות, שמבססת תדמית מעט שונה לעיר המוכרת, העיר הלבנה, המיוזעת והקורנת.

כמו בתערוכות האחרונות שהוצגו בגלריה טבי, גם על תערוכה זו הופקדו זוג האוצרים שגיא רפאל ודנה גילרמן. כל אחד מהם מציע פרשנות שונה לעבודותיה של ישראלי. רפאל עוסק בצמחייה הרבה והטרופית בציורים, האסתטיקה הארכיטקטונית הבלתי אופיינית או מוכרת של תל אביב כפי שהיא מתוארת בציורים ובעיקר בשיטוט בכרך; גילרמן קשרה את העבודות דווקא לנושאי מגדר, לדמות האשה הנמצאת במרדף או במנוסה אך מסוקרנת מזירת פשע לילית זו או אחרת.

את ישראלי כל זה מעניין, אבל היא חושבת קצת אחרת. "אני מנסה לחתור לנקודה בסיסית יותר. החושך רלוונטי בעבורי כדי לייצר הזרה, הוא פילטר שהופך את הנוף היום-יומי למשהו אחר", היא אומרת. את כל אחת מהעבודות היא מציירת בסטודיו, בשקט, על פי צילום ולא מראייה ישירה.

אך גם על הרקע הלילי הכהה, זוהרים מדי פעם צבעים פלורסנטיים ובוהקים במיוחד. "הצבעוניות שלי בדרך כלל רוויה, זה מאפיין שהתחיל אצלי עוד כילדה שהושפעה מכתבי עת לילדים וממשחקי לגו ופליימוביל. הצעצועים, שעוצבו בגרמניה, היו מאוד שונים ממה שאפשר היה לראות כאן: מדים צבעוניים בכחול ואדום, עצים בירוק בוהק", היא אומרת.

גדלי הציורים בתערוכה נעים מפנורמות שמן על בד ברוחב שלושה מטרים ועד ציורים קטנים על גבי שאריות פלטות דיקט או MDF. מנעד זה מאפשר הבנה חותכת יותר של דרך פעולתה של ישראלי, בין חופשיות, זריזות ורגעיות בציורים הקטנים להתעקשות המתמשכת, כמו קרב, על הבדים הגדולים. "בעצם, אני שואלת שאלות על ציור כמדיום ובסופו של דבר נלחמת יותר מהכל על חופש: על האוויר והפתיחות של כל עבודה", היא מוסיפה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ