בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יעשה הריאליטי למיקי שביב?

אפשר לראות אותו מבשל דייסות, מחתל תינוקות ומתווכח עם אשתו, מיקה קרני. אבל לא רבים יודעים שמיקי שביב, "הבעל של ההיא מ'מחוברות 2'", הוא אחד המוסיקאים הנפלאים שפועלים כאן

תגובות

במשך כמה שנים לא שמענו ממנו כמעט. לשווא חיכינו לאלבום חדש שלו. לשווא חיפשנו הופעות שלו באזור המרכז. אחת לשנה (במקרה הטוב) הוא הגיח, זרק איזו הופעה, וחזר לצפון הרחוק. והנה פתאום הוא כל ערב בסלון. "הבעל של ההיא מ'מחוברות 2'", כמו שכתב מישהו (בצחוק? ברצינות?) מתחת לאחד הקליפים של להקת "טנגו" ביוטיוב.

באדיבות המצלמה של אשתו המחוברת מיקה קרני אנחנו יכולים לראות אותו בשלל סיטואציות דומסטיות, בלתי אמנותיות בעליל. הנה הוא ישן על הספה ונגרר ממנה סתור שיער בעקבות גחמותיה של בתו הפעוטה; הנה הוא נוהג עם פיאה מצחיקה של סבתא, בדרך למסיבת פורים בקיבוץ גינוסר; הנה הוא (וזאת סיטואציה שחוזרת שוב ושוב) קובל על שקרני המתחזקת באמונתה לא מרשה לו לגעת בה בזמן הנידה; והנה שני בני הזוג בעת ריב אימתני, שופכים זה על זה דליים של ארס מילולי, עד שהם מתפייסים לבסוף והיא אומרת לו "מיקי, אתה יצור שאין דברים כמוך".

קרני יודעת בוודאי על מה היא מדברת, אבל גם מהבחינה המוסיקלית הטהורה מיקי שביב הוא "יצור שאין דברים כמוהו". שביב הוא לא יוצר אלמוני, ובכל זאת, מאחר שהופעת האורח האחרונה שלו במחוזות המיינסטרים היתה באמצע שנות ה-80 עם להקת "טנגו", יש מן הסתם לא מעט אנשים שצופים בתוכנית הריאליטי ולא יודעים ש"הבעל של ההיא מ'מחוברות 2'" הוא אחד המוסיקאים הנפלאים, המיוחדים, הרגישים והמעמיקים שפועלים כאן.

שביב לא עושה הרבה כדי שהאנשים שלא מכירים את המוסיקה הנהדרת שלו יתוודעו אליה. הוא לא פועל אפילו בשולי התעשייה, וכשהתבקש לפני כמה שנים על ידי אתר האינטרנט "השרת העיוור" לתאר את עצמו, ענה בשפתו המיוחדת "פיראט אסטרלי, אב במשרה מלאה, חוטב עצים ושואב מים, ששר את שיריו ובדרך כלל אין הדבר עסקו של מאן דהוא".

בדרך כלל, אבל לא עכשיו. עכשיו דווקא מתחשק לדבר על שיריו, על נגינתו, על הצליל המיוחד שלו. כי ברגע ש"מחוברות" הופכת את חיי המשפחה, האהבה והמין של שביב לעסק של כולנו (בהסכמתו, כמובן, ואולי אף מתוך שיקול יחצ"ני ממולח), זה יהיה עוול לא להזכיר שהבעל הנרגן, מבשל הדייסות, מחתל התינוקות, שומר הנידה בעל כורחו, המורה לגיטרה של ילדים וילדות מנפת כרמיאל - הוא מוסיקאי אדיר, שגוף היצירה שלו אמנם קטן להכעיס אבל כמעט כל דבר שהוא נגע בו נוצץ כיהלום.

פופ מתוחכם

שביב השתלב בתעשייה המקומית בגיל מאוחר, לקראת סוף שנות ה-20 שלו (את העשור הקודם הוא בילה בקנדה, לשם עברה משפחתו כשהיה נער). בתחילה היה נגן להשכיר, כריש אולפנים. מסוף שנות ה-70 ועד סוף שנות ה-80 הוא היה אחד מנגני הבס הטובים והעסוקים בישראל, אם לא הטוב והעסוק שבהם. הוא ניגן עם כולם, מאריק ושלום ועד דיוויד ברוזה ומאיר אריאל, והעניק לאלבומים שלהם בסיס גמיש ודינמי, ג'זי בלי להיות אקדמי וראוותני.

אבל מהר מאוד התברר ששביב הוא לא רק נגן אולפן מובחר. להקת "טנגו", שהנהיג מ-1984 עד 1987, היתה אחת הלהקות הישראליות המעולות של שנות ה-80 ואחת היחידות שהצליחו ליצור פופ מעודכן, נגיש אך מתוחכם, בעשור שבו רוב הפופ הישראלי נשמע רע מאוד. שביב הלחים בצורה טבעית לחלוטין את הסול הלבן והאנין של "סטילי דן" עם פופ הסינתיסייזרים של האייטיז, הוסיף את הטאץ' המוסיקלי החד-פעמי שלו וטקסטים שדיברו בעברית משוכללת וממזרית, והתוצאה היתה שירים נפלאים כמו "ריקוד לאור ירח", "אל תעזבי את תל אביב", "עיניים ירוקות" ו"שפוי מלחמה", שהראו עד כמה שיר יכול להיות מתוחכם ורב-ממדי ועדיין להישאר שיר פופ מנצח. 25 שנה אחרי, השירים האלה עדיין נשמעים מיליון דולר.

השירים של "טנגו" התקבלו יפה, אבל הלהקה התפרקה אחרי שני אלבומים ושביב עזב את ישראל. "אינתיפאדה השתוללה כאן, ולורן (אשתו הראשונה של שביב, ב"ש) לא הפסיקה לצרוח שהורגים כאן אחד את השני. אז היא ארזה ונסעה לקנדה עם הילדה, ואני אחריהן", סיפר בראיון ל"העיר" ב-1999.

לא רק את הארץ הוא עזב, גם את המוסיקה. הוא קנה שטח באמצע שום מקום, 150 קילומטר מטורונטו, והקים נגרייה. "חורפים של מינוס 30 ו-40 העברנו בקרוואן בלי מים זורמים", סיפר באותו ראיון. "לפי אורך שערות הקרח על הברגים החלטנו בבוקר כמה זוגות תחתונים ללבוש. פתחנו את הבוקר בלחמם כפפות מעל להבה. הידיים היו אז רוב הזמן חתוכות ומלאות קוצים ומוגלה ובעיקר נתזים של ריתוכים. הדבר הכי קרוב לנגינה שעשיתי אז היה לסרוק לפעמים איזה טרנזיסטור ולחפש שירים. הכי נמוך שאפשר הגעתי שם".

מרהיב וצנוע

אחרי שמונה שנים הוא עזב את המשפחה ואת קנדה וחזר ליפו ולמוסיקה, וב-1999 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "בדיוק דבר כזה". האלבום המופלא הזה לא כיכב בשום רשימה של האלבומים הישראלים הטובים של שנות ה-90, אבל לטעמי הוא היה אחד המובחרים של העשור ההוא. הדלק הנפשי של השירים באלבום הזה היה כמובן השנים הלא פשוטות בקנדה. שביב הוא יוצר שאוהב ללכת סחור-סחור עם המלים שלו, אבל לפחות בשיר אחד הוא סיפר את הסיפור הזה במלים כמעט מפורשות: "מישהו עמד על דעתו / בדיוק כשזו נתיישבה / מישהו שכח את עצמו / בארץ רחוקה / בדיוק דבר כזה / קרה גם לי".

מוסיקלית, "בדיוק דבר כזה" היה אלבום מרהיב וצנוע בעת ובעונה אחת. שביב, שעד אז היה מוכר בעיקר כבסיסט, פרק דווקא על הגיטרה החשמלית את התשוקה שהצטברה בו בשנות הנגרות בקנדה הקפואה. המוסיקה שיצאה ממנו היתה שונה בתכלית מזו של "טנגו", הרבה יותר שקטה ובלוזית (בהגדרה אישית לגמרי של הבלוז). אלה היו מעין הרהורים פזורים ופרומים, אבל המוסיקליות הנפלאה של שביב שמרה עליהם לבל ייפרמו לגמרי והותירה בהם חוט חזק של יציבות קליטה.

"אני נורא אוהב מוסיקה ועברית ומרשה לעצמי להגיד, בלי לפדר את האף יותר מדי, שיש לי קצת הבנה בעניין", אמר אז שביב בראיון ל"העיר". "זה קורה לי במיוחד שמניחים לי לעסוק בחומרים שלי ולא מדברים אתי עוד פעם על כמה הפלאתי לנגן בס בשיר ההוא או על איך שהחזקתי קצב בשיר אחר. רק כשמניחים לי אני מצליח לטשטש את אותה נקודה שבה המלה, הצליל והקצב נפגשים ולהפוך אותה לקו אחד. אני מערבב וזה מתמסמס לי במוסיקה".

ב-2002, שלוש שנים אחרי "בדיוק דבר כזה", שביב הוציא אלבום נוסף, "התשובה", וגם הוא היה נהדר. מאז, למרבה הצער, הוא לא הוציא חומרים חדשים. ב-2005 יצא אלבום בהופעה, ובשנים האחרונות שביב מופיע עם קרני בביתם שבגליל ולעתים רחוקות משתתף בפרויקטים כאלה ואחרים. לפני כחצי שנה, בהופעת המחווה לשמוליק קראוס בפסטיבל הפסנתר, הוא הופיע יחד עם קרני, והיה אז משהו פזור מדי ולא מתקשר בנגינה שלו. לפני כחודשיים היטיב לנגן ולשיר בערב מחווה למוסיקאי האמריקאי "ספרקלהורס".

האם יש סיכוי ש"מחוברות" תחזיר את שביב לתודעה ותעודד אותו להגיח מתוך השבלול הגלילי שלו? קשה להאמין, אבל אפשר לקוות. יש במוסיקה הישראלית מעט מאוד יוצרים שיודעים כמוהו לטשטש את הנקודה שבה המלה, הצליל והקצב נפגשים ולהפוך אותה לקו אחד.



מיקי שביב ומיקה קרני בהופעה. אין דברים כמוהו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו