בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלח לי שקט

השילוב בין רקיעות מהירות ושינויי כיוון חדים במחול ההודי "ים לא נודע" של אדיטי מנגלדאס היה מעניין, אבל חסרה בו קצת דממה

תגובות

אפתח בהבהרה שאינני מומחית למחול הודי ולכן כל הנאמר הוא התרשמות כללית של מי שמצוידת בכלים מערביים. לפי התוכנייה, המחול עוסק בחיפוש אחר הלא מוחשי - "קיראו לזה אלוהים, אהבה, יופי או חירות". לשם כך פונה היוצרת, אדיטי מנגלדאס, אל הכוכבים כמקור להרהורים פילוסופיים על מהות החיים והיקום. עוד נאמר בתוכנייה כי מדובר באמנית המנסה להרחיב את שפת הקטאק המסורתית לכדי שפת ביטוי מודרנית, ובכך היא הולכת למעשה בדרכם של רבים בהודו וגם בעולם.

הדוגמה המוצלחת העולה כרגע בזיכרוני בנוגע למחול הודי, היא של אקראם קאן היוצר כיום בלונדון. השאלה אם הוא מצליח משום שאימץ גם חומרים תנועתיים מודרניים, או משום שהיטיב להבשיל מתוך מקורותיו ההודיים הפנימיים, קשורה איכשהו גם למופע שלפנינו.

המופע נפתח בקבוצת רקדנים הפזורים על הבמה החשוכה, אוחזים בידיהם נרות המסמלים כוכבים ומתהלכים בחלל כשרק פניהם מוארים ונבלעים חליפות בחשיכה. בצדי הבמה יושבת תזמורת הכוללת זמר ושני נגנים על כלים אתניים, והיא מבצעת יצירות ווקליות של שובה מודגל ואניש פראדהן.

אחרי סצינת הפתיחה עם הכוכבים עוברת היצירה בת 75 הדקות לקטע קבוצתי קצר, ואחריה למחרוזת של קטעי סולו המבוצעים על ידי מנגלדאס עצמה, ולסיום עוד קטעים קבוצתיים.

הקטעים הקבוצתיים מבוצעים יחד (מה שנקרא: אוניסונו) בדיוק רב לפרטי פרטים, עם ניואנסים מהירים של רקיעות ותנועות ראש חדות. ה"ביחד" הזה, המעניין בדייקנותו, מאפיין תרבויות אתניות רבות, שבניגוד למחול המערבי אינן מחפשות מארג המשלב תנועות שונות. ה"ביחד" גם מעצים את האינדיבידואליות של הכוכבת. עם זאת, לא מצאתי עניין רב בקומפוזיציה של הכוריאוגרפיה, אף שזיהיתי נימות מערביות באופן השימוש בבמה ובמוסיקה.

אשר למחול עצמו, קשה לי לשפוט עד כמה התרחקה אדיטי משפת הקטאק המסורתית אל המודרניות, כפי שנכתב בתוכנייה, אבל החומרים שהיא הוסיפה מעצמה, ייאמר לזכותה, הם מקוריים ולא זיהיתי בהם במובהק סוגות מחול מוכרות. היא הגבירה כמדומני את השימוש בשינויי כיוונים חדים, אף שרוב הזמן עדיין היו פני הרקדנים מופנים אל הקהל. ובעיקר, יש כאן שפע של סיבובים - הן על המקום, כמו במחול דארווישי, והן תוך התקדמות בחלל המזכירה לעתים את מה שנקרא בבלט chaine.

יש מעט רגעים אטיים ורגועים במופע. הרגליים מהירות, כדוחסות אינפורמציה במסגרת מקצבית, הידיים רכות - אבל ללא זרימה דמיונית למרחבים שמעבר לאורך הפיסי. לעתים קרובות הן נוקשות, כחובטות וחותמות משפטים תנועתיים, מזכירות במשהו סיומות של התפרצויות פלמנקו.

הרעיונות הפילוסופיים הנשגבים ששימשו לכאורה כנקודת מוצא ליצירה, לא עברו אלי כצופה - אולי כי אינני מכירה את הסמלים העומדים מאחורי התנועות. לעומת זאת התעורר עניין בקטעי המעבר הקצרים, בין סולו אחד למישנהו, שבהם מנגלדאנס הקריאה שירים בליווי תנועות מתאימות, כמו שירו של ג'לאלודין רומי: "לבי בוער כמשוגעת. אני במדבר, להבות תשוקתי טורפות את הרוח והשמיים". כאן היא נראתה במיטבה והקרינה משהו אל הקהל.

קטע אחר שנחרת בזיכרוני היה זה שבו היא עומדת כמעט בחשכה, רוקעת ברגליה בקצב מתגבר ומתחזק בעוצמתו, בלי ליווי מוסיקלי, כאילו מזמינה את הלהקה (או את כוכבי השמים?) להצטרף אליה. המופע בהחלט מקצועי וגם התלבושות יפות, אבל חסרו לי בו רגעי שקט, שיאפשרו להתחבר יותר אל היצירה. או במילות השיר שליוו את הריקוד האחרון: "כל מה שהאדם מחפש מצוי שם, אם אתה בשקט, בלי תנועה חיצונית ופנימית".

"ים לא נודע" מאת אדיטי מנגלדאס, להקת אדיטי מנגלדאס - קרן דרישטיקון למחול. נגנים: מוחיט גאנגאני, אשיש גאנגאני, פאראז אהמד. עיצוב תאורה: ריאן חאוחאן. הוצג במסגרת האירוע "חוגגים את תרבות הודו בישראל - מנפלאות המחול ההודי", מרכז סוזן דלל 3.5



להקת אדיטי מנגלדאס. רגליים דוחסות אינפורמציה בנקישות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו