בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשמל באוויר בפתיחת הרטרוספקטיבה לאלכסנדר מקווין

האווירה הנוצצת ששררה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק רק הדגישה את מהות התערוכה - ההיבטים הפראיים והאפלים בעבודתו של המעצב

תגובות

"כשראיתי אותה יושבת במכונית, הבנתי שהיא לובשת מקווין, ובחצי השעה הראשונה לא יכולתי להפסיק לבכות - פתאום הרגשתי כמה אני מתגעגעת אליו", אמרה אחותו של אלכסנדר מקווין, ג'נט מקווין, על החוויה ה"מרירה-מתוקה" שעברה כשצפתה בחתונה המלכותית בשבוע שעבר.

בני משפחתו של מקווין באו לניו יורק לפתיחת התערוכה במוזיאון המטרופוליטן של יצירות בית האופנה הבריטי, שצוות עובדיו, ובראשם שרה ברטון, עיצב את שמלת הכלולות של קתרין מידלטון.

השלווה המתוקה של שמלת התחרה הטהורה ההיא רחוקה מרחק שמים וארץ מהעבודות שמוצגות בתערוכה, שיר הלל לדמיון הפרוע, חסר הרסן והאפל של מקווין: סגנון ויקטוריאני גותי, שמלות מעוטרות באניצי נוצות אדומות כדם, מקושטות בפרחים נובלים או מקרקשות בקונכיות צדפים.

האביזרים המוזרים והמופלאים לבדם מעבירים צמרמורת בגוף - בייחוד הקרניים המזדקרות מן הכתפיים, או נעלי הפלטפורמה שנראות כחלק אורגני מהגוף.

אפילו עטיפת הקטלוג של התערוכה נושאת תמונה מצמררת של פניו של לי (שמו המקורי) מקווין, שמתחלפת בתמונת גולגולת. מקווין התאבד בפברואר 2010 והוא בן 40.

אף שהפריטים בתערוכה מטרידים, "אלכסנדר מקווין: יופי פראי", נפתחה ביום שני בערב גאלה יוצא דופן. חיבתו של המעצב לטבע הגולמי ולשורשיו הסקוטיים מצאה את ביטויה בעבודתו של מעצב הפרחים ראול אווילה, שקישט את גרם המדרגות הגדול של המוזיאון בפרחי אברש סגולים, ועיטר את מקדש דנדור בגדר שיחים חיה ובציפורים מפוסלות בעלווה. בתוכנית האמנותית הופיעה הלהקה הבריטית "פלורנס אנד דה משין".

מנחי הנשף היו אנה וינטור, עורכת "ווג" האמריקאי ומגייסת התרומות למוזיאון (שכינתה את התערוכה "מדהימה"); השחקנית סלמה הייק ובעלה פרנסואה-אנרי פינו, בעליו של המותג מקווין. קולין פירת, כוכב הסרט "נאום המלך", וסטלה מקרטני, מידידותיו הקרובות, השתתפו אף הם בהנחיה.

"לי היה גאה מאוד - ואני בטוחה שהוא מסתכל מלמעלה", אמרה מקרטני, ואילו דפני גינס, שרכשה את מלתחת מקווין של המוזה שלו, איזבלה בלואו המנוחה, עשתה לו מחווה חיה בכך שהתלבשה לקראת הגאלה בחלון הראווה של חנות הכלבו "בארניס" בניו יורק.

התערוכה, שאצר אנדרו בולטון, נפתחת בליבת עבודתו של מקווין: החייטות. הטכניקה הסתמנה כמאפיין חזק שלו כבר ב-1992, כשעלתה בבירור מהז'קטים המעוגלים הראשונים של תערוכת סיום הלימודים של המעצב במכללת סנט מרטינס לאמנות ועיצוב, בהשראת ג'ק המרטש. העובדה שהמכנסיים נמוכי הגזרה, חושפי האחוריים (שהניבו שיגעון שכבש את העולם) היו תוצר של כישורים שרכש כשעבד ברחוב התפירה העילית בלונדון סאביל רו, אופיינית למקווין.

מטרתו של בולטון היתה להראות את נשמת היצירתיות של מקווין - צד אפל של התנועה הרומנטית. בלוויית הצלילים הנשגבים של אדג'יו מאת מוצרט או מוסיקה מאיימת יותר, התערוכה חוקרת את הבטן הרכה של הסגנון הוויקטוריאני הצדקני. המחוכים המרופדים בסגנון החתונה המלכותית מקבלים נופך אפל באמצעות גוונים של ארגמן או שכמייה מ-2003 המתנפחת במנהרת רוח. אפילו תפאורת הרקע, שעיצבו אנשיו של מקווין ג'וזף בנט וסם גיינסברי, מבטאים קדרות ערפילית במראות מוכתמים באפור. תפאורת העץ לשמלות המשובצות ולאוסף הידוע לשמצה מ-1995, "האונס בהיילנד" - שמלות קרועות ודמויות נשיות שגופן עירום למחצה - הרוסה בפראיות.

היצירה המרכזית היא ארון מוזרויות, שבו מדפים סגורים מציגים אביזרים פרועים ואף מבשרי רע, כגון התכשיטים של שון לין. מעל התצוגות מוקרנים ללא הפסקה סרטונים מתצוגות דרמטיות ומטרידות של מקווין.

בעבודתו של מקווין ניכרים מאפיינים סאדו-מזוכיסטיים ומיזוגניים (של שנאת נשים). הקונצפט של שימוש באשה בעלת רגלי פרוטזה כדוגמנית, או ברובוט המתיז צבע בפראות על שמלה, עדיין מעורר אי נוחות רבה. שרה ברטון מוסיפה נימה מאיימת עוד יותר כשהיא מסבירה שקונכיית פרספקס רובוטית, דמויית שריון, שלבשה דוגמנית בקולקציית ז'יוונשי שעיצב מקווין, היתה עלולה לחשמל את האדם שלובש אותה.

אך תהיה התגובה לסרטונים האלה אשר תהיה, אין עוררין על התיאטרליות הנפלאה של מקווין ועל הטכניקות היוצאות-דופן שלו.

ההולוגרמה של קייט מוס מיוחדת מאוד בגרסת המיני, כפי שהוצגה בתצוגה בפאריס ב-2006, ומלאכת המחשבת המוצגת בקטעים שבולטון מכנה "אקזוטיזם" (בלוויית אזכורים יפאניים) ו"פרימיטיזם" (כגון שרשרות מסאי) מוכיחה כמה למד מקווין כשעבד בתחום הלבשת היוקרה בפאריס בבית האופנה של ז'יוונשי.

האם היה מקווין אמן אמיתי, שפשוט עבד בבדים? בולטון היה יכול לדבר על מקומו של המעצב בזירת האמנות הבריטית, לצד האחים צ'פמן, או להשוות בין נהייתו אחר הדקדנטיות של הטבע לבין זו של דמיאן הירסט; אבל תחת זאת הוא נותן את פרשנותה קצרת הנשימה וחסרת המעוף של שרה ג'סיקה פארקר לסגנון של מקווין.

מעטים מהבגדים המוצגים נראים כהצעה ללבוש אמיתי. התערוכה היתה יכולה להיות דרמטית פחות אבל מובנת יותר אילו תיאר בולטון איך רעיונותיו היוצאי-דופן של מקווין עשויים להיהפך לבגדים מחוטבים.

האוצר היה גם יכול להתמקד יותר במודרניות של מקווין. האוסף רב העוצמה מ-2010 "אטלנטיס של אפלטון" הוקרן ברצף והעיד על מעצב שהכתיבה האובססיבית שלו בבלוג הדגישה את הדחף שלו לדבר ישירות אל בני דורו.

אך התערוכה מרגשת, מגרה את החושים ומעוררת מחשבה - והיא חזון מחוספס של דמיונו הפרוע של מקווין, שברטון לא דיכאה אלא רק ריסנה בשמלת הכלולות המלכותית. *



מתוך התערוכה ''אלכסנדר מקווין: יופי פראי''. צדה האפל של התנועה הרומנטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו