בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות מאמצינו, מסעדת יאמאטויה אכזבה אותנו שוב ושוב

טונה, שרימפס, צלופח. ניסינו מנה אחר מנה במסעדה בהוד השרון. היינו מוכרחים לבדוק אם משהו במסעדה הזו בכל זאת עובד

2תגובות

אני לא רוצה להישמע חסר רגישות, אבל האם עכשיו זה באמת הזמן האידיאלי לבסס תפריט של מסעדה יפאנית על ביצי דגים בצבעים רדיואקטיביים?

מסעדת "יאמאטויה" היפאנית שבהוד השרון מאוהבת בביצי דגים. הן איקורה, ביצי הסלמון באדום זרחני, והן טוביקו, ביצי דגים מעופפים, בצהובים, ירוקים וכתומים רדיואקטיביים. הביצים האלה מופיעות כמעט בכל מנה, פעם כעיטור, פעם כמהות ופעם סתם כערימה בקצה הצלחת. וכמעט בכל פעם כשהן מופיעות הן משמשות בדיוק למה שצבעים כאלה אמורים לשמש: אזהרה.

ומה עם המנות שבהן אין סימני אזהרה? או, אלה, הערמומיות, הן דווקא אלה שמהן צריך להישמר במיוחד. ותרשו לי להתחיל דווקא במנה לא יפאנית במיוחד: צ'יקן קאטסו, כלומר, שניצל. להגיד שאם תרנגולת יפאנית היתה רואה את הצ'יקן קאטסו הזה, היא היתה מבצעת חרקירי - זו דרך שגויה לחלוטין להבין את יפאן. להיפך. התרנגולת הזאת היתה נרשמת למכון כושר, עוברת לדיאטה מקרוביוטית, ובכלל, שומרת על עצמה מכל משמר כדי שלעולם, אבל לעולם, לא יבוצעו בגווייתה מעשים מגונים שכאלה.

אם הייתי צריך לנחש, הייתי מניח שהצ'יקן קאטסו של "יאמאטויה" היה פשוט פרוסת חזה עוף קפואה, מצופה מראש בפירורי פנקו (פירורי הלחם היפאניים שלא ידעתי שאפשר להרוס ככה) שהוצאה מהמקפיא, הושלכה ישירות לשמן לא טרי במיוחד, ונשלחה לשולחן אחר כבוד. זה היה חזה עוף כל כך יבש, כל כך עתיר בטעמי לוואי וכל כך - למה לברור מלים? - סר טעם, שלרגע חשבתי שזו הדרך העדינה של המסעדה לרמוז למי שמזמין עוף במסעדה יפאנית שהוא היה צריך ללכת על טונה.

תנוח דעתכם: זה היה אחרי שניסינו את הטונה, ואת השרימפס, ואת הצלופח. פשוט הייתי מוכרח לבדוק אם יש משהו שהמסעדה הזאת - באותו ערב ספציפי - מסוגלת להצליח בו. התברר שלא. ואם תרשו לי עוד רגע לפני שאני מגיע לדגים האומללים של "יאמאטויה", אז היה בעסק גם שיפוד אנטרקוט.

מתחת לאפס

לא ביקרתי במטבח של "יאמאטויה", ולכן מה שנכתב כאן עכשיו הוא ספקולציה ספקולטיבית שלי, אבל אני לא חושב שזה מטבח שמשטח הצלייה שלו הוא הכי נקי בארץ. ולמה אני חושב ככה? מפני שלשיפוד האנטרקוט האנמי היה רק טעם אחד בולט: הטעם השרוף האופייני שמתקבל כשמטגנים בשר על גריל שלאורך תקופה ארוכה הצטברו בו שיירי שומן חרוכים. אני מניח שיש גם הסברים אלטרנטיביים לטעם הזה, אבל מכולם, לנוכח הטעם האופייני, זה נראה לי הכי סביר.

שיפוד האנטרקוט חלק עם חזה העוף מאפיין מעניין: שניהם היו יבשים, סרי טעם ואנמיים באופן יוצא דופן. שוב, אם הייתי צריך לנחש, הייתי מניח שגם האנטרקוט זכה לבלות חלק נכבד מחייו בטמפרטורה שמתחת לאפס. בשניהם בלטה אותה תופעה: הרושם היה שחומרי הגלם היו מתחת לכל ביקורת. וכשחושבים על זה, זה הרי כל מה שיש במסעדות יפאניות - חומרי גלם.

גם השף היפאני הגדול ביותר יודה שהוא טוב רק במידה שהטונה שלו טובה, שהסלמון שלו בוהק, שהצלופח שלו זוהר. באוכל יפאני ראוי לשמו, כל מה שיש זה הרי חומרי גלם. וכאן, כל מה שאכלנו סבל מבעיית חומר קשה. או, בעצם, קשה זו מלה מטעה: דווקא רכה תהיה מלה מדויקת יותר.

משחת נעליים

בשלב הראשון, כשעוד היינו אופטימיים, החלטנו לנסות את המיוחדים של המסעדה. אחד מהם מתואר כך: "קרפצ'ו מאקי - קרפצ'ו טונה אדומה מגולגלת עם סלט עלי מיקרו ומיני צנוברים ברוטב שמנת, ואסבי ובלסמי מעודן". מגיע לו, אם זה מה שהוא הזמין, אני שומע את הקורא חושב, ואני מבקש להבהיר: "יאמאטויה" היא מסעדתה של איה אימטני, מי שהביאה לארץ את בשורת הבישול היפאני המתוחכם ומי שחברה בזמנו לעלי גרוסמן מ"טאקאמרו" ביצירת התפריט היפאני המגוון הראשון בארץ. עד "יאמאטויה" סמכתי עליה בעיניים עצומות והייתי מזמין ממנה גם "קרפצ'ו סרפדים מגולגל עם סלט מיקרו חוטי חשמל ברוטב שמן רובים ארומטי".

המנה הזאת היתה יפה לעין: שישה גלילים בצבע בורדו מסודרים על רוטב בצבע שמנת. הבעיה היתה עם הטונה: זו היתה משחת טונה, לא דג טונה. התחושה בפה היתה שהטונה לא נלעסת, ובטח לא מורגשת, אלא שהיא הופכת בפה לסוג של משחת נעליים בצבע בורדו. זה היה חמור עוד יותר במנה אלמנטרית של ספייסי טונה רול: המרקם של הטונה נראה כאילו מישהו לחץ על שפופרת ומילא את הרול. אבל, לזכות שתי מנות הטונה האלה חייבים לציין שהן היו אכילות. לא טעימות, אבל לא היתה שום בעיה טכנית לגמור אותן.

וזה שבח שלמרבה הצער אי אפשר לחלוק למנה אחרת: שרימפס בטמפורה מגולגל בפרוסות אבוקדו וסשימי סלמון בעיטור ביצי סלמון. זו היתה פשוט מנה בלתי אכילה. ואכן, לא אכלנו אותה ואף זוכינו בגינה. כשנגסתי בנתח הראשון של המנה הזאת עלה באפי ניחוח שלקח לי שנייה להיזכר מהו, ואז הוא היכה בי כברק: זה הריח שיש לחביות דגים מלוחים ברגע שבו פותחים אותן. וזה ריח מגרה רק אם אתה הרינג. לסלמון, כמו לטונה, היה מרקם של משחת סלמון, ובצירוף ביצי הסלמון האדומות כל המנה היתה תערובת מבהילה של ריחות ומרקמים.

ואכן, כאמור, נבהלתי. ושוב, מתוך אמונה נאיבית שזה מקרה, שעוד מעט יגיעו לשולחן מנות שיזכירו לי את המנות ממטבחה של אימטני שבהן התאהבתי, המשכתי להזמין. אמרנו לעצמנו: המסובך לא הולך? ננסה פשוט. גונהן (מעטפת אצה ובסיס אורז) עם ספייסי טונה. ספייסי טונה זה דבר פשוט, נכון? אולי הוא לא יהיה משחתי. היה משחתי, ויתרה מכך, חשף בעיה שמסעדה יפאנית באמת לא אמורה להתמודד אתה: איכות האורז. זה היה אורז שהזכיר רבע עוף מחתונה.

לא ויתרתי: יאמאטויה אינארי ספיישל. אינארי הם כיסונים קטנים, מתקתקים, מסויה מותססת. כאן שיפרו את האינארי: טיגנו אותו כדי שיהיה פריך. הבעיה? הוא טוגן, עד כמה שניתן היה להתרשם, באותו שמן כמו הצ'יקן קאטסו. שמן שהעניק לכל המנה, וביד רחבה, ארומה של טיגון בשמן ישן. דפי האינארי המטוגנים האלה אמורים היו להיות ממולאים בכל טוב: טונה, סלמון, דניס, צלופח. והם אכן היו מלאים, כמו כל מה שאכלנו עד כאן, במשחת דגים.

ואז, כשקראתי שוב את תיאור המנה הבנתי שיד אלמונית עשתה ניסיון נואש להזהיר אותי מפניה. האינארי ספיישל הזה מעוטר, כך מובהר בתפריט, לא רק באיקורה אלא גם באיקורה וגם בטוביקו. ומי שמחליט דווקא עכשיו להזמין משהו יפאני שסימני אזהרה באדום זרחני וירוק רדיואקטיבי מתנוססים עליו לראווה, יכול באמת לבוא בטענות רק לעצמו. חרקירי? בואו לא נשלול על הסף. *

יאמאטויה - כל הפרטים והכתבות

להזמנת שולחן במסעדת יאמאטויה

"יאמאטויה". בני ברית 6, הוד השרון. טל' 7407554-09

חשבון בבקשה

שיפוד אנטרקוט ....................................... 20 שקל

צ'יקן קאטסו (שניצל יפאני) ........................ 22 שקל

קרפצ'ו טונה אדומה מגולגלת עם עשבי מיקרו ומיני-צנוברים ..................... 59 שקל

יאמאטויה אינארי ספיישל - סנדויצ'וני אינארי בטמפורה ..................................... 69 שקל

גונקן (מעטפת אצה ובסיס אורז) איקורה ........ 18 שקל

גונקן (מעטפת אצה ובסיס אורז) ספייסי טונה .. 16שקל

רול ספייסי טונה ...................................... 48 שקל

שרימפס טמפורה מגולגלים בפרוסות אבוקדו וסלמון .................................. הוחזר וזוכה

סן פלגרינו גדול ....................................... 18 שקל

טיפ ..................................................... 40 שקל

סך הכל ............................................... 310 שקל



''יאמאטויה'' בהוד השרון. אורז של רבע עוף מחתונה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו