בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לזכות או לא לזכות

הקרב על פרס התיאטרון הישראלי ראוי בעצמו לעלות על הבמה: מאבקי כוח, האשמות, קנאה ואיומי פרישה הם רק חלק ממרכיבי הדרמה הזאת, ששיאה יהיה בחלוקת הפרס בסוף השבוע

תגובות

הרוחות סוערות לקראת חלוקתו של פרס התיאטרון הישראלי. בתיאטרון הבימה מאיימים בפרישה, בתיאטרון החאן טוענים כי הפרס "חזר לסמרטוטיות שאיפיינה אותו לפני שנתיים", כדברי המנהל האמנותי מיקי גורביץ'.

פרס התיאטרון הוא מוסד שמשתתפים בו כל התיאטרונים הרפרטואריים: הקאמרי, בית לסין, הבימה, גשר, החאן, חיפה, יידישפיל, באר שבע, אנסמבל תיאטרון הרצליה ולראשונה גם תיאטרון הספרייה. השנה יתקיים הטקס שבו יוכרזו שמות הזוכים בצהרי יום שישי הקרוב בתיאטרון גשר ביפו, בבימויו של משה בקר ובהנחיית ירון ברובינסקי ("לעוף על המיליון"). זו השנה ה-16 שפרס התיאטרון מוענק, אבל הטונים הצורמים שליוו אותו מיום היווסדו נהפכו השנה לזירת קרב של ממש. הניסיון להפוך את הפרס לחגיגת התיאטרון הישראלי - כשל.

בחודש שעבר התקיימה בקאמרי ישיבה של פורום מנהלי התיאטרונים שדנה בפרס. מפיק הטקס, חיים סלע, הודיע כי "יש החלטה בהבימה שלא לשתף פעולה". ניסיונו להציג בטקס קטע מהמחזמר של הבימה "סיגל" לא צלח משום כך, על פי פרוטוקול הישיבה מ-6 באפריל.

מאוחר יותר הכחיש סלע את הדברים, וגם בהבימה טענו כי הם לא נאמרו מעולם. אודליה פרידמן, מנכ"לית שותפה של התיאטרון, מסרה כי שחקני "סיגל" יהיו יום קודם לכן באילת ולכן לא יכלו להשתתף בטקס. בני צרפתי, שותפה לניהול, שלח למנהל הפרס איתמר גורביץ' הודעת אי-מייל שלפיה "מעולם לא נאמר כי יש החלטה בהבימה לא לשתף פעולה. הצענו", הוא הוסיף, "לקחת קטע מוסיקלי מהצגת 'כי בנו בחרת' וקיבלנו על כך תשובה שלילית". עם זאת, פרידמן אומרת כי "יש התמרמרות של היוצרים והשחקנים שלנו על פרס התיאטרון הישראלי, הם מרגישים חוסר הערכה כלפיהם, ובעקבות לחצים מצדם אנחנו שוקלים לפרוש מהפרס" בשנה הבאה.

על מידת שיתוף הפעולה שהיה או לא היה מצד הבימה תעיד אולי רשימת מגישי הפרסים בטקס: מתוך 40 מגישי הפרסים (שנבחרים בידי מפיק הטקס), תשעה הם מהתיאטרון הקאמרי, תשעה מבית לסין, שבעה מגשר, שישה מתיאטרון באר שבע, שלושה מהחאן, שניים מהיידישפיל - ואחד מהבימה.

מוקד הוויכוח היה ועודנו שיטת הבחירה של המועמדים לפרס. לפני שנתיים התחוללה מהפכה בפרס התיאטרון: האקדמיה של 120 החברים בוטלה ובמקומה מונתה ועדת בחירה של 18 חברים שקיבלה לידיה את כל הסמכויות. מנהלי התיאטרונים - שהיו הקובעים הבלעדיים של המועמדים והשפיעו גם על בחירת חברי האקדמיה - הורחקו מכל מעורבות בפרס. כל תפקידם הסתכם בהצעת ההצגות המועמדות.

השינויים התבטאו גם בצמצום מספר הקטגוריות מ-18 ל-13. בין השאר בוטלה הקטגוריה של "הצגת השנה", שגרמה למתחים הרבים ביותר בקרב התיאטרונים ומנהליהם. הקאמרי ובית לסין, שבעבר גרפו את רוב הזכיות, הסכימו למהפכה בשל התלונות הרבות שנערמו נגד ההתנהלות סביב הפרס ואשר איימו על ביטולו.

המהפכה שיחקה לידיהם של תיאטרוני הפריפריה - בעיקר החאן ותיאטרון באר שבע - שגרפו בשנה שעברה את מרבית הפרסים החשובים. הקאמרי ובית לסין נדחקו הצדה, אם כי בית לסין זכה בפרס המחזה המקורי על "הבנאליות של האהבה", והקאמרי בפרס המחזמר על "ינטל". גשר והבימה, שהיו ממובילי המהפכה, לא יצאו נשכרים במיוחד: הבימה זכה בפרס אחד, ולא בקטגוריה מרכזית - פרס הכוריאוגרפיה בהצגה "החוטם" של גוגול, בביצוע צעירי התיאטרון. גשר לא זכה כלל. היה ברור שהשיטה החדשה לא תשרוד לאורך זמן.

השינוי התחולל מיד וכבר השנה שונתה השיטה שוב: האקדמיה הוחזרה, אך הפעם היא מונה 40 חברים (בהם אנשי תיאטרון, ספרות, אקדמיה ועוד), והיא זו שבחרה את המועמדים הסופיים בקטגוריות השונות. בראש ועדת הבחירה הועמד השופט בדימוס שלי טימן. מספר הקטגוריות שב והורחב ל-18, וגם הצגת השנה חזרה, אך במתכונת חדשה: אין הצגות המועמדות בקטגוריה זו, אלא כל חבר אקדמיה סימן מהי הצגת השנה שלו, והזוכה תהיה ההצגה שקיבלה את רוב הנקודות.

אלא שהשינוי לא הביא את השקט המיוחל: הוא היה רק יריית הפתיחה למאבקי כוח מוגברים של מנהלי התיאטרונים. די לבחון את רשימת המועמדויות כדי להבין את עוצמת הרגשות שהסוגיה מעוררת: הקאמרי מוביל עם 29 מועמדויות. במרחק רב ממנו ממוקם בית לסין עם 12 מועמדויות; להחאן 10 מועמדויות, גשר ותיאטרון באר שבע - שבע מועמדויות כל אחד, תיאטרון חיפה צבר חמש מועמדויות. בתחתית הרשימה נמצאים הבימה שלו ארבע מועמדויות ותיאטרון היידישפיל עם שתי מועמדויות. אנסמבל תיאטרון הרצליה אינו מועמד לשום פרס.

זו היתה שנה טובה לתיאטרון הישראלי: המספר הרב יחסית של הצגות טובות שהוצגו הקשה על הבחירה. ובכל זאת, אפשר להרים גבה לנוכח כמה בחירות תמוהות של האקדמיה. למשל, מועמדותו של אנדרה פרווין בקטגוריית מלחין השנה בתיאטרון הישראלי.

המלחין והמנצח הנודע, אמריקאי יהודי יליד גרמניה, כתב ב-1977 את המוסיקה לפרויקט משותף עם טום סטופארד, "כל ילד טוב ראוי לחסד". ב-2010 עלה המופע המוסיקלי-תיאטרלי הזה בתיאטרון חיפה בשם "מי דואג לילד", וכך מתמודד פרווין על תואר מלחין השנה בתיאטרון הישראלי, לצד קרן פלס, יוסי בן נון ויוסף ברדנשווילי. האם חברי האקדמיה אינם יודעים שפרווין (שבין השאר זכה בפרסי אוסקר וגראמי) אינו מלחין ישראלי? ואם אין זו טעות או בורות - מדוע לא התמודדו על תואר מחזאי השנה בתיאטרון הישראלי אנטון צ'כוב, ברטולט ברכט ולואיג'י פירנדלו שמחזותיהם הועלו כאן השנה?

גם קטגוריית השחקנית המבטיחה מעוררת תמיהות. על פי התקנון, רשאיות להתחרות בה שחקניות בראשית דרכן המופיעות על בימת התיאטרון המקצועי שנתיים לכל היותר. ואולם, עם המועמדות נמנות אנה דוברובינצקי (מטעם הבימה), שכבר שיחקה ב-2006 בבית לסין בהצגת "תה"; ודינה סנדרסון (הקאמרי), ששיחקה ב-2004 בתיאטרון זה בהצגה "עקר בית" והוגשה השנה בפעם השנייה בקטגוריה זו, בניגוד לתקנון.

אפשר להמשיך ולתהות מדוע נעדרים שמותיהם של איתי טיראן ("גטו"), יוסי עיני ("גן הדובדבנים") ויבגניה דודינה ("מסילה לדמשק") מרשימת המועמדים לפרס שחקן או שחקנית השנה. וגם להתפעל מכך שלתיאטרון היידישפיל מובטחת זכייה בפרס הצגת הבידור: בקטגוריה זו מועמדות שתי הצגות בלבד - "קרליבך חי" ו"ליכטיק ווי די שטערן" - שתיהן של היידישפיל.

מי שייעדר השנה מהטקס היא הטלוויזיה: אף ערוץ לא הסכים לממן את צילום האירוע ולתיאטרונים לא נמצאו מקורות משלהם לכך. די להם במימון עלותו של פרס התיאטרון: כ-400 אלף שקלים. כל תיאטרון נדרש לשלם עשרות אלפי שקלים, על פי גודלו ומידת התמיכה הציבורית בו. כך נע המחירון מ-27 אלף (לתיאטרון בגודלו של החאן) ל-71 אלף שקלים (לתיאטרון כמו הקאמרי). לכך יש להוסיף תמיכה של 100 אלף שקלים מצד משרד התרבות. ואולם, יש תיאטרונים שלא העבירו את חלקם עוד מהשנה שעברה.

הקישור הזה בין התיאטרונים המממנים לבין הפרס הוא, בעיני רבים, מקור הבעייתיות. הטענה היא שמתכונת זו לוקה בניגוד עניינים. התיאטרונים לא מנהלים את התהליך, אך כן קובעים את התקנון.

כך סבורה למשל לנה קריידלין, מנכ"לית תיאטרון גשר. לטענתה, גוף נפרד בלתי תלוי צריך לנהל ולממן את פרס התיאטרון. "השיטה שלפיה התיאטרונים הם אלה שמממנים היא עקומה: זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. אם גוף חיצוני היה מתעסק בזה אולי זה היה עובד. אני בכל אופן איבדתי עניין בטקס. רצינו שהפרס יהיה חגיגת תיאטרון, שיהיה מעין פסטיבל שבסופו מחלקים פרסים, אבל אני לא מרגישה שום חגיגה. ניסינו לשנות, אבל לא הלכנו עם זה עד הסוף".

מי שק חבטות

טענות רבות מופנות כלפי האקדמיה, שהרכבה הביא ליצירת מחנאות בקרב מנהלי התיאטרונים. ציפי פינס, מנכ"לית בית לסין, ונעם סמל, מנכ"ל הקאמרי, מעדיפים אקדמיה גדולה רבת חברים, שלדעתם מנטרלת ניגוד עניינים. לעומתם מיקי גורביץ', המנהל האמנותי של החאן, סבור שאקדמיה של 40 חברים, כפי שהיתה השנה, היא "מתכון לכישלון". לדבריו, "צריך להקים ועדות מקצועיות שיבררו את ההצגות; למשל, ועדה לקומדיה של השנה וכך הלאה. וזו גם תהיה דרישתנו להבא. כיום הפרס נחות יותר מהביקורת השבועית שאנו קוראים: סתמי, שרירותי ורשלני".

לעומתו אומר סמל: "חברי האקדמיה מונו על ידי ועדת פרס אובייקטיבית שבראשה עומד שופט בדימוס ובה מכהנים שלושה פרופסורים לתיאטרון - זהו סוג של ועדה שנוצרה בעקבות דרישת מנהלי הבימה, גשר והחאן".

עם חברי האקדמיה נמנים בין השאר הפרופסורים אבי עוז, גד קינר ושמעון לוי, המוסיקאים דוד קריבושה וקובי אשרת, השר לשעבר יוסי שריד, ראש מינהל התרבות לשעבר מיכה ינון, העיתונאי עמוס אורן, מנהל מוזיאון ארץ ישראל שניהל בעבר את בית לסין צח בקר והמתאם האמנותי של האופרה הישראלית מיכאל אייזנשטאט.

"הבעיה", טוענת אודליה פרידמן מהבימה, "שבשנים האחרונות התקנונים משתנים כל הזמן. השנה הודיעו לא מזמן שמבטלים קטגוריה של העלאה מחודשת; בשנה שעברה ביטלו את הצגת השנה והפעם החזירו אותה. משהו בתקנון דפוק".

לפרידמן טענות רבות גם נגד חברי האקדמיה: "איך ייתכן שהצגות כמו 'אלוף הבונים' ו'מוריס שימל' לא זכו להתייחסות? לא כולם יכולים להיות מועמדים, אבל אני חושבת שהאווירה נגד הבימה, שנהפכה לשק חבטות, משפיעה על ההחלטות".

האם חשבת על האפשרות שההצגות שלכם לא די טובות?

"לא יכול להיות שכולם טועים חוץ מחברי האקדמיה. הצגות הבימה מוזמנות לחו"ל, ביניהן 'אותו הים', 'אנה קרנינה', 'פשוטה', 'מלחמה', 'מוריס שימל', 'דור שלישי', 'פוסט טראומה', 'בת ים טיקוצ'ין', 'מסילה לדמשק'".

איך קרה שמטעם הבימה יש משתתף אחד בלבד בתחרות?

"זו פונקציה של מספר המועמדים. אין הנחיה מצדנו להחרים את הטקס".

ולמרות הכל יש גם מנהלים שבעי רצון. למשל שמוליק יפרח, מנהל תיאטרון באר שבע: "יש לנו שבע מועמדויות, ואני מרוצה. אם נקבל פרס נשמח, אבל זה לא הדבר שיכריע. בפגישות של פורום מנהלי התיאטרונים אני שומע על כאלה שמרוצים ולא מרוצים - הכל בהתאם למספר המועמדויות שצברו".

גם ניצה בן צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה, לא מתלוננת: "יש לנו מועמדויות - מבחינתנו זו אמירה". ברשימה זו גם ציפי פינס, אך היא מוסיפה שהאקדמיה לדורותיה אינה מיטיבה לשפוט קטגוריות מקצועיות כמו תרגום, תאורה, תפאורה, תלבושות ומוסיקה וראוי שתקום ועדה מקצועית לעניין זה.

גם להצעה זו, הדומה בחלקה להצעתו של גורביץ' מהחאן, יש מתנגדים בקרב מנהלי תיאטרונים. שלא לייחוס יש הטוענים כי "דווקא המקצועיים ביותר בוחרים את הפחות טובים כדי שהמוכשרים לא יזכו" - מתוך קנאה.

לרשימת המרוצים מצטרף, איך לא, גם סמל: "אני לא מתכוון להתנצל על כמות המועמדויות, ועם זאת, אי אפשר לדעת בכמה פרסים נזכה אם בכלל".

הקאמרי ומספר המועמדויות שלו מושכים הרבה אש מצד מנהלי התיאטרונים, כולל חברת המחנה של סמל, פינס, שלפחות מודה: "צריך הומור בתחרות הזאת, אך עם 29 המועמדויות של הקאמרי - גם לי נגמר ההומור".

המועמדים לפרס התיאטרון הישראלי

* המחזה המקורי: "גטו" ו"האריסטוקרטים", הקאמרי; "מכולת", בית לסין והקאמרי; "רוחל'ה מתחתנת", בית לסין.

* המחזה המתורגם: "בחורים טובים", בית לסין; "גן הדובדבנים", החאן; "מי דואג לילד", תיאטרון חיפה; "מעגל הגיר הקווקזי", הקאמרי; "שש דמויות מחפשות מחבר", גשר.

* הקומדיה: "החולה המדומה" ו"שחק אותה סם", תיאטרון ב"ש; "הלילה ה-12", החאן; "משרתם של שני אדונים", הקאמרי.

* הצגת הבידור: "ליכטיק ווי די שטרן" ו"קרליבך חי", יידישפיל.

* שחקן ראשי: דרור קרן, "משרתם של שני אדונים"; מורדי גרשון, "בחורים טובים"; משה איבגי, "סונטת קרויצר"; נורמן עיסא, "מי דואג לילד"; ששון גבאי, "רוחל'ה מתחתנת".

* שחקנית ראשית: לאורה ריבלין, "גן הדובדבנים"; ליז רביאן, "הוכחה"; נטע גרטי, "מעגל הגיר הקווקזי; תיקי דיין, "מכולת".

* שחקן משנה: אמיר קריאף, "החולה המדומה"; ארז שפריר ויהויכין פרידלנדר, "הלילה ה-12"; יחזקאל לזרוב, "האריסטוקרטים".

* שחקנית משנה: דבורה קידר, "מוריס שימל"; הלנה ירלובה, "האריסטוקרטים"; חני פירסטנברג, "גטו"; מיה דגן, "רוחל'ה מתחתנת".

* במאי: אודי בן משה, "הלילה ה-12"; מוני מושונוב, "משרתם של שני אדונים"; עמרי ניצן, "גטו".

* מחזאי: הלל מיטלפונקט, "מסילה לדמשק"; סביון ליברכט, "רוחל'ה מתחתנת"; עדנה מזי"א, "האריסטוקרטים"; שלומי מוסקוביץ, "כוכב יאיר".

* מתרגם: אלי ביז'אוי, "שחק אותה סם"; דורי פרנס, "מי דואג לילד"; רועי חן, "סונטת קרויצר" ו"רביזור".

* עיצוב התפאורה: מיכאל קרמנקו, "סונטת קרויצר"; מיקי בן כנען, "הלילה ה-12"; פרידה קלפהולץ, "מעגל הגיר הקווקזי"; רוני תורן, "גטו".

* עיצוב התלבושות: אורנה סמורגונסקי, "גטו"; עופרה קונפינו, "מעגל הגיר הקווקזי" ו"משרתם של שני אדונים"; פולינה אדמוב, "הלילה ה-12".

* עיצוב התאורה: אבי יונה (במבי), "שש דמויות מחפשות מחבר"; אורי מורג, "אביב מתעורר; יעקב סליב, "וויצק"; פליס רוס, "גטו".

* מלחין: אנדרה פרווין, "מי דואג לילד"; יוסי בן נון, "גטו"; יוסף ברדנשווילי, "הלילה ה-12"; קרן פלס, "מעגל הגיר הקווקזי".



''מי דואג לילד'', חמש מועמדויות לתיאטרון חיפה


''משרתם של שני אדונים''. הקאמרי בראש המועמדויות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו