בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אצבעות הזהב

שיחה עם גיל שוחט על סרט שמצעיד בסך פסנתרנים אגדיים - מפדרבסקי והופמן עד רובינשטיין וגולד, לקראת תחרות רובינשטיין ה-13

תגובות

את השיחה עם המלחין והפסנתרן גיל שוחט קיימתי לאחר צפייה חוזרת בדי-וי-די מומלץ: "אמנות הפסנתר" הוא סרט דוקומנטרי המתעד את נגינתם של פסנתרני עבר שמתויגים לעתים כבני "דור זהב". אפיון עיקרי שלהם: היותם אמנים בעלי אישיות מובחנת, שחישמלו קהל, איש בדרכו. מהם ילדי פלא ובוגרי פלא שעיקר סגולתם אקרובטיקת קלידים, כמו גיירגי ציפרה; מהם פייטני פסנתר כמו אלפרד קורטו; מהם מומחים ליצירות מסוימות, כמו ולדימיר הורוביץ או מיכלאנג'לי, מהם שמרנים כמו קלאודיו אראו.

הדי-וי-די שמדובר בו (מ-1999) מביא קטעי נגינה בהקלטות ובתצלומים היסטוריים מידי 18 השמות המפורסמים בעולם הפסנתר של תחילת המאה ה-20 ועיצומה, לרבות איגנץ פדרבסקי, יליד 1860, וחזרתי לצפות בו לקראת פתיחתה של תחרות הפסנתר ע"ש רובינשטיין שתיפתח בפעם ה-13 ביום שלישי בערב. בצד הנגינה מובאים בסרט דברי הערכה מפי מוסיקאים בני זמננו (ותיקים וצעירים) ובהם בין השאר דניאל בארנבוים, טאמאש ואסארי, פיוטר אנדרשבסקי ויבגני קיסין.

פתיחת מצעד האצבעות מתממשת בגימיק: הסונטה "אפאסיונטה" של בטהובן מבוצעת, בעזרת עריכה אלקטרונית, בשיטה של מירוץ שליחים כביכול: הנגינה עוברת מידיים אל ידיים אחרות ברצף חלק, החל בסולומון (הקלטה מ-1956), עבור אל אראו (1983), מיירה הס (1945) ואחריה סוויאטוסלב ריכטר (1992, הוא הפסנתרן ה"צעיר" ביותר במצעד כולו, למעט גלן גולד) וארתור רובינשטיין (1975).

מזווית אישית "נעלבתי" מהצבתו של גלן גולד כעוד פסנתרן אחד בשורת המפורסמים, הצבה נבערת-חירשת שמתייחסת בשוויוניות מקוממת לגאון שמאפיל על רוב האחרים, בין שהם מתיזי זיקוקי די נור מהמקלדת ובין שהם "משתפכי פסנתר" שופעי אמוציות. אשר למצעד הפסנתרי בכללותו, כפי שהוא משתקף בלקט זה, אודה כי ספקות בקשר למידת האגדיות של בני "דור הזהב" לא נמוגו אצלי. השיחה עם גיל שוחט (שיצירתו "ניצוצות שמעבר" זכתה במיני-תחרות על בחירת יצירת חובה ישראלית לתחרות רובינשטיין ב-1997) נוגעת בספקות אלה, שאינם נחלתו.

"דור הזהב" בפסנתרנות הוא מיתוס או אמת?

גיל שוחט: "זו אמת עם סימן קריאה גדול. מדובר בהחלט בדור פסנתרנים מסוג אחר לחלוטין ממה שיש היום, ואין בכך כדי לומר שהפסנתרנות של היום היא קטסטרופה, אלא שהיא שונה מאוד. נתחיל בעובדה סטטיסטית: לפי נתונים ממשלתיים סיניים, יש בסין 50 מיליון פסנתרנים. ההצפה של פסנתרנים מהמזרח הרחוק שינתה את פני הפסנתרנות בעולם המערבי".

מה עיקר השוני?

"קודם כל, הנגינה הרבה יותר פרפקציוניסטית, מחושבת, נקייה. יש ביד הסינית משהו הרבה יותר משוחרר, זו תכונה פיסית. הכל זורם אצלם בקלות. אני לא רוצה לומר שהפסנתרנות נהפכה 'טכנית', זו מלה לא יפה בהקשר זה. זו פסנתרנות מושלמת עם תו אנושי אישי הרבה פחות בולט. כבר לא מבחינים באישיות כובשת כמו רובינשטיין למשל, או מרתה ארחריץ', אמנות שמתעלמת מפרטים שנראים לה טפלים וחותרת אל הקו הגדול. בעבר התרכזנו באישיות, היום - באצבעות".

אחדים מפסנתרני דור הזהב לא היו עוברים בתחרות רובינשטיין בתל אביב?

"פסנתרן כמו גיזקינג לא היה עובר כאן שלב ראשון, מיירה הס לא היתה עוברת, אלפרד קורטו בטוח שלא". כדאי לצפות, בסרט, מוסיף שוחט, בשיעור של קורטו על יצירה של שומאן, כשהוא אומר לתלמידה שהיא צריכה לחלום את הקטע. "היום אין שיעורים כאלה".

איך אפשר לסכם את המצב כיום?

שוחט: "כיום יש אינטרפרטציות שולטות, גישה שאני מאוד מתנגד לה. בטהובן לא היה מאושר לשמוע מיליוני פסנתרנים מנגנים את הסונטות שלו באותה צורה. אגב, אני גם לא בעד ציות סטרילי להוראות ביצוע שהמלחין עצמו הוסיף לתווים. ארתור שנאבל לא נהג כך, וגם לא תלמידתו מרייה קורצ'יו, שאצלה היתה לי זכות ללמוד".

תחרויות פסנתר הן מציאות שלא היתה קיימת בדור הזהב של הפסנתרנות, אומר שוחט. "זה נהפך כל כך חשוב היום, נגינת פסנתר כמו תחרות ספורט, ואני לא הראשון שאומר את זה. בעיני, אמנות אינה עניין של תחרות. אז גם את תחרות רובינשטיין יש לקחת בפרופורציה. היא חשובה מאוד בעולם התחרויות, וגם הניבה פסנתרנים בעלי קריירה כמו עמנואל אקס וגרהרד אופיץ, וגם קורנסטייה הוא סיפור הצלחה. אבל עדיין: מי שמנצח בתחרות עדיין לא יכול לומר לעצמו - 'אני אמן', כלומר מישהו שקיומו או אי-קיומו בעולם המוסיקה באמת משנה משהו".

דמות שנראית מתאימה לאפיון של "דור הזהב" היא איבו פוגורליץ', שאינו מופיע בסרט. "אני מכיר אותו היטב. בביקור האחרון שלו כאן פוגורליץ' היה אורח שלי, ניגן אצלי בבית ימים ולילות. למרות כל מה שנאמר עליו, שהוא השתגע וכולי, ולמרות שבגרותו אינה כמו נעוריו, אני מוכרח להצדיע לו. בניגוד לרוב בני דורו, הוא ניסה ללכת צעד אחד קדימה בהבנת מה שגלום במוסיקה, לא הלך בתלם. אין פסנתרנים שהשפיעו על חיי כמוהו. 'גספאר של הלילה' של ראוול, בנגינתו המהממת, או הסונטה השישית של פרוקופייב. ביצועים כאלה לא היו נולדים בלעדיו ".

חזרה לדי-וי-די של אמני הפסנתר הגדולים של המאה ה-20: בלי קשר לשאלה איך הם נתפשים כיום, ההאזנה והצפייה במעשי אצבעותיהם מרתקת. קטעים בולטים: אמיל גיללס מנגן בשדה לפני טייסים סובייטים במלחמת העולם (1943) ובדומה מיירה הס (לונדון, 1942), ומרגש לראות את סוויאטוסלב ריכטר בערוב הקריירה שלו (סוף שנות ה-50). בהיבט הווירטואוזיות מפליאים כצפוי גיירגי ציפרה (1963) וולדימיר הורוביץ. גיירגי שאנדור, בדברי פרשנות, מדמה את ידיו של הורוביץ לקימורי גבם של סוסים אצילים בדהרתם. הן אכן נראות כך.

בתוך דברי הפרשנות משולבת אנקדוטה נחמדה אחת. המנצח והפסנתרן טאמאש ואסארי מדבר באנגלית מדיארית על אדווין פישר ומספר שהפסנתרנית קלרה האסקיל נסעה פעם ברכבת עם קולגה, ריכלה אתו על פסנתרנים מפורסמים ובין השאר הזכירה שאדווין פישר מרבה לנגן תווים שגויים. בתחנה פנה אל השניים שכנם לתא, בעל גבות עבות מזדקרות, וביקש שיעזרו לו להוריד את המזוודה מהמדף כי "היא מלאה וכבדה במיוחד". מלאה, במה? "תווים שגויים", הסביר השכן, שהיה כמובן פישר עצמו.

אבל רוב דברי הפרשנות הם סתם תהילות והפלגות. גיירגי שאנדור קובע כי יוזף הופמן (צולם בניו יורק ב-1945) "שם בכיס את כולם" מבחינה טכנית ובכלל, "אף אחד מהפסנתרנים של ימינו לא ניחנו בטכניקה הגמישה שהיתה לבקהאוז, הופמן או רחמנינוב, ואיפשרה להם להצטיין בסוגי מוסיקה שונים". אשר לרחמנינוב, שאנדור צולף במבצעי יצירותיו שאינם טורחים להאזין להקלטות שבהן ניגן המלחין עצמו וללמוד מהן עד כמה סלד מכל סנטימנטליות זולה.

דניאל בארנבוים, בדברו על ארתור רובינשטיין, מציגו כאנטיתזה לאופנת הגאונים המוזרים: רובינשטיין הפריך, בחייו ובנגינתו, את הרעיון שגאון ביצוע צריך לסבול מנוירוזות. בארנבוים, פיוטר אנדרשבסקי ויבגני קיסין מתראיינים כשהם יושבים ליד הפסנתר, וזו סתם דקורציה: עורכי הסרט כנראה לא העלו בדעתם לבקש מבארנבוים, למשל, להמחיש את תובנותיו עלי מנענעים. חבל.

"אמנות הפסנתר", קלטת וידיאו המתעדת את גדולי הפסנתרנים של המאה. הפקה: NVC Arts, קבוצת וורנר. מק"ט 3-291993-3984; יבוא: הד ארצי



שוחט. נגד ציות סטרילי להוראות הביצוע


ארתור רובינשטיין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו