בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבע שעות מטכ"לי

מיכאל אינו חולק עמנו את תחביב השינה. כאשר הוא כבר נכנע לכובד העפעפיים הוא דגל בהקצבה המטכ"לית

תגובות

בליל הסדר האחרון מיכאל פיזם באוזני משפחתו המורחבת חצי לילה ונרדם רק לקראת חצות. אביו ואני התערבנו על השעה שבה ישכים למחרת (המנצח היה אמור לקבל שעה לבד בבית קפה). אני הימרתי על רבע לשבע - הוא הניח את הז'יטונים על שבע וחצי.

ניצחתי, בגדול. הבנדיט קם בחמש. הגיח מחדרו ב"ש-לום!" עולץ ולא גילה שום סימני עייפות או הנגאובר מיין תירוש. מילא, אמרנו לעצמנו, בצהריים הוא כבר יחרופ כמו דובון קוטב.

באחת עשרה, אחרי שעה של התנהגות בלתי מקסימה בעליל, מיכאל הרים ידיים ועצם עיניים לנוכח טלטולי הדרך. התנומה, שנמשכה לאורך שלוש קומות של מדרגות, נגמרה כמו תמיד ברגע שהגוף הקטן הונח במיטה. אבל ברוח החג והעייפות הוכחנו נחישות מיוחדת והצלחנו לגרום לו לעצום שוב את עיניו ("חסמתי את הדלת, אמרתי שוב ושוב 'מיכאל, למיטה', ספרתי עד 720 ויצאתי מהחדר", חשף האב את המהלך המנצח).

עכשיו הוא יישן עד ארבע, מילמלנו בהקלה בדרך למיטה. אחרי שעה הדלת נפתחה שנית: "ש-לום!". לא איבדנו את האופטימיות. הוא יפצה אותנו בערב, הבטחנו זה לזה, יקרוס בשבע ויאפשר לנו לאכול ארוחת ערב הגונה ולצפות בתוכניות חג - פסגת הרומנטיקה להורים לבן שנתיים פעלתן.

ליתר ביטחון התשנו אותו כהוגן: ים, אמבטיה, אוכל, תופסת עם החתולה ומשחקי כדור. כשהשמש שקעה עימעמנו את האורות, קראנו סיפורים בלחש, השכבנו את כל הבובות לישון ובלית ברירה העמדנו בעצמנו פני ישנים. בסופו של דבר נפרדנו ממיכאל בשעת ההשכבה הרגילה: תשע וחצי. ארוחת ערב וסרט? אולי עם הילד הבא.

למען האמת, אחרי שנתיים של חיים משותפים, נראה שהגיע הזמן להודות: מיכאל אינו חולק עמנו את תחביב השינה. תמצית הקיום שלנו היא בעבורו כורח שיש למלא במשורה. עוד בינקותו נלחם בשינה בחירוף נפש. תלש מוביילים, בעט בפנסים שהקרינו דמויות של דובים לצלילי סונטות מרגיעות, צעק למשמע "נומי נומי" ו"פזמון ליקינטון", כפר במושג השמיכי וכאשר כבר נכנע לכובד העפעפיים - דגל בהקצבה המטכ"לית.

עם זאת, דמויות סמכותיות יותר מאתנו, אפילו שמרטפיות ללילה, השיגו את היעד ביתר קלות. לפי עדותן, "שים ראשי" אחד או שניים עשו את העבודה. משום מה הן אינן מוכנות לחשוף בפנינו היכן איתרו את מתג הכיבוי של מיכאל.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו