בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סמיר ומומי ביפו

פסטיבל תיאטרונטו עוד מחפש את דרכו בזירת הילדים

תגובות

שני ספרי ילדים ונוער של סופרות מרכזיות זכו לעיבוד תיאטרלי במסגרת פסטיבל תיאטרונטו ביפו בחול המועד פסח. הספרים, "וולפיניאה מומי בלום" של נורית זרחי ו"סמיר ויונתן על כוכב מאדים" של דניאלה כרמי, הכתובים שניהם ביד רגישה, בנויים ממונולוג של ילד ובכך לכאורה מתאימים למדיום של הצגות יחיד. עם זאת, אורכם של הספרים, ובעיקר סגנונם המיוחד, מציבים אתגרים לא פשוטים בפני המעבדים.

מיה מגנט וסיון הנדלסמן, שעיבדו את ספרה של כרמי, טוו בעדינות את מארג המחזה, כשהן משמרות את הדינמיות הרבה לצד העדינות שבמקור. סיפורו של סמיר, ילד פלסטיני בן 11 מהגדה המערבית (הספר נכתב ב-1994, לפני השינויים הפוליטיים באזור), מובא לבמה במלוא עוצמתו. מי שקרא את הספר אף יכול למצוא במחזה ציטוטים מדויקים ממנו, שהשתלבו להפליא במהלך ההצגה. כרמי היתה מעורבת בהעלאתה, באה לחזרות וכדברי המעבדות, הערותיה זכו לתשומת לב רבה.

מעבר לעיבוד העדין, סחפה ההצגה את הקהל בעיקר בזכות השחקן יוגב יפת, שבלט גם בעבר בהצגות הילדים שבהן השתתף, כמו "אמיל והבלשים" ו"ריקוד משפחתי". יפת, שזכה בצדק בפרס השחקן הטוב יותר בפסטיבל, שובה את לב הקהל מהרגע הראשון. הוא מגלם את סמיר - המובל ל"בית חולים של יהודים" ונאלץ לתמרן את דרכו שם - מבלי ליפול לפחים של משחק מוגזם. גם כשהוא מציג את הדמויות הנוספות, דרך עיניו של סמיר, הוא עושה זאת בחן רב, במבט ממזרי וחודר, כשהוא מדבר אל קהל הצופים כאילו היו חבריו לרגע. מעבר לכל, הוא מצליח להעביר את המסר האנושי של הסיפור, ללא התיילדות או גימיקים מיותרים.

לעומתו, השחקן יהונתן מגון, ב"וולפיניאה מומי בלום", מתקשה יותר להחזיק את ההצגה על כתפיו. סיפורה המיוחד של זרחי על הילד מומי בן ה-9 מובא באמצעות חליפת מכתבים בינו לבין שכנתו שנסעה לחו"ל וביקשה ממנו לשמור על דירתה וכלבתה.

העיבוד הבימתי של להב תימור, שאף ביים, נצמד למקור; מכתביו של מומי ומכתביה של השכנה נקראים בפיו בקול. מאחר שבדור הפייסבוק מעטים יודעים מהו מכתב באמת, קשה להתרגל בתחילה לדרך הצגתם של המכתבים המומחזים. גם בהמשך ההצגה לא מצליחה לסחוף, והמעבר בין המכתבים השונים, שכל כך קולח בספר, צולע פה פעמים רבות.

משחקו של מגון, השומר על מבט חולמני תמידי לאורך ההצגה, אינו תורם לזרימתה אף הוא. אמנם קשה לקלקל לגמרי סיפור מקסים של זרחי, ואף שהיא לא היתה מעורבת בעיבוד הבימתי רוחה המיוחדת עדיין שורה שם - אולם התוצאה מאכזבת.

ואשר לפסטיבל עצמו: זו השנה השלישית שבה כולל התיאטרונטו גם הצגות לילדים, יוזמה ברוכה לכל הדעות. המימוש, למרבה הצער, עדיין סובל מליקויים.

בשנה הראשונה הציג הפסטיבל בפורמט רחב של חמש הצגות ילדים באולם היפה של תיאטרון "נא לגעת" ביפו, אך איכותן של ההצגות לא היתה אחידה, וחלקן היו אפילו חצי-מסחריות באופיין. אשתקד הצטמצם הפסטיבל לילדים לשתי הצגות בלבד ועבר להציג באולמות הקטנים והמיוחדים של התיאטרון הערבי-עברי ותיאטרון הסימטה. גם אז היתה אחת ההצגות בעלת אופי בידורי יתר על המידה. השנה חזר והורחב הפסטיבל וכלל ארבע הצגות, שהוצגו כולן בתיאטרון הסמטה, המתאים יותר במבנהו להצגות למבוגרים. כך, למרות האיכות המוקפדת יותר של ההצגות, נפגמה החוויה התיאטרלית בשל הצפיפות, חוסר המקומות המסומנים ותחושת הבלגן באולם. בנוסף לכך משכו ההצגות גם קהל בוגר, שלעתים הסתיר את הבמה לקהל הילדים המצומצם יותר. צריך עדיין למצוא את הדרך הנכונה לפסטיבל לילדים שמכבד את קהל צופיו.

"סמיר ויונתן על כוכב מאדים". מאת דניאלה כרמי; בימוי: סיון הנדלסמן; משחק: יוגב יפת; עיבוד: מיה מגנט וסיון הנדלסמן

"וולפיניאה מומי בלום". מאת נורית זרחי; משחק: יהונתן מגון; עיבוד ובימוי: להב תימור



יהונתן מגון ב''וולפיניאה מומי בלום''. העיבוד נופל מהספר


''סמיר ויונתן על כוכב מאדים''. נאמנות רבה למקור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו